בגינוויליה

אתמול יצאתי למלחמה בבוגונוויליה שלנו. לא משהו טוטאלי, רק כדי לצרוב לה את התודעה. נשרטתי כהוגן, כמובן, אבל לא אדם כצופי יוותר. אחרי חצי שעה בערך חטפתי קוץ איום ונורא בבוהן. אני שולף אותו בעצבים, ופתאום רואה שזה לא קוץ: זה בני בגין.

הנחתי אותו בעדינות בכף ידי. התרגשתי מאוד, בכל זאת, בגין. "שלום, כבוד השר", אני אומר לו. "אני באמת נפעם לפגוש את אדוני, אבל למה אתה קוץ בבוגונוויליה שלי? אין לך עיסוקים אסטרטגיים וכאלה?" בוודאי שאני עסוווק, הוא אומר, עם השורוווק הארוך והמקסים שלו. אבל היום הוא יום התנדבווות. היום אנוו יוצאים לשטח, והופכים ליום אחד לכאבי הציבווור. באמת, זה רק אתם בליכווד (מדבק, מה נעשה?) או שכל גוש הימין? אני שואל אותו. "לא לא לא, זה כל מאה ועשרים חברי כנסת ישראל כאחד", הוא עונה לי. "אפילו פגשתי הבוקר את סעיד נפאע, והוא מתנדב בתור אוטומט סיגריות בלי עודף. עבודת קודש"

תגיד, אני אומר לו, איפה ביבי מתנדב? ראש הממשלה הוא היום חבילה סלולרית עם התחייבות לשלושים ושישה חודש, הוא אומר לי. וברק? שר הביטחון הוא פיקדון מובנה. וואללה, מרשים מאוד. כל הכבוד. ושלי, מה שלי עושה? "שלי יחמוביץ מתנדבת היום בתור שיעור ספינינג בעזריאלי", הוא אומר. יפה, אני אומר, יש לך מושג מה כצ'לה עושה? הא, זה ציוני דגוול, עונה לי בגין. הוא אבצס בישבנו של אריק. במשמרת משותפת עם ניצן הורוביץ. אהא, אמרתי, וחזרתי לעבוד. בגין הלך לעשות קפה.

לפני שהוא חוזר, נכנס לי גדעון סהר לאצבע ושאל אם יש לי פקס. הוא רוצה להוציא הודעה לעיתונות. בטח, אמרתי לו, אבל תגיד, אני הולך לחטוף עוד שרים וחברי כנסת באצבעות? לא", עונה לי שר החינוך, אין יותר קוצים, אבל המפוח של העירייה זה פואד, והיונה שחרבנה לך בכניסה זה יובל שטייניץ, והדיאט קולה לימון שקנית בטעות בבוקר זה אורי אורבך והכביסה הצבעונית שלך זה גילה גמליאל. אבל אל תדאג, תיכף באים לאסוף אותנו.

איך שהוא מסיים לדבר, באמת מגיעה שיירה של מכוניות, והשב"כניקים אוספים את גדעון ופואד ואורי ויובל וגילה ואת הפקס שלי, וגם את אלי ישי שהיה אצלי במטבח שקית של רמי לוי, מסתכלים לי בזיעה של השחי – ונוסעים.

חזרתי לחצר ומצאתי שבגין עדיין אצלי בגינה, קורא הארץ. למה לא נסעת עם כולם? "לא יודע אם אני רוצה לחזור", הוא אומר לי. "האמת היא שאני חושב שאיני יכול עוד. אתה אולי זקוק לי בתור טוריה". אמרתי לו שאני מאוד קשור לכלי העבודה שלי, אבל הוא יכול להיות הדיוידי של דיגדיגדוג 2 של התינוקת. הוא חשב טיפה, נאנח, והתקשר לבקש שיאספו אותו. למחרת ראיתי אותו בראיון בטלוויזיה. "אסור להפסיק לבנות", אמר שם בפאתוס אופייני, אבל נראה עצוב מתמיד.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: