להנפיק כשאפשר

היום אני הולך ברוטשילד, בדרך לאוטו, פתאום חוסמים אותי שלושה גמדים. מה אתם רוצים, אני שואל. "להנפיק לך ת'ילדים", הם אומרים לי. 

"אהא. לא מעוניין. אני מעדיף להשאיר אותם כעסק פרטי. לא רוצה להתחלק עם הציבור, לא רוצה שאלות על שכר ודיווידנדים, וחוץ מזה, ילדים, מה הנפקה מה? התחרפנתם? למה מי אתם בכלל שתנפיקו לי את הילדים". 

"אנחנו נשואה זנקס חתמים", הם אומרים לי. הא, אשכרה חתמים, יפה. "לא לא. היא נשואה, זה זנקס ואני חתמים", אומר לי אחד, נמוך. אבל כולכם חתמים, לא? כן, הוא עונה, אבל רק לי אשכרה קוראים חתמים. 

"אגב, אתה פנוי", שואלת אותי נשואה. חשבתי שאת נשואה, אמרתי לה. לא לא, גרושה. רק קוראים לי ככה, כי גרושה יפגע במותג. ואתה, אני שואל את השלישי, אתה גם כן לא באמת זנקס, נכון?  ההוא מסתכל על הרצפה ואומר: האמת היא שאני דווקא כן.

 טוב טוב. בסדר. את גרושה שקוראים לה נשואה, אתה תרופה פסיכיאטרית ולך קוראים חתמים. באמת, צוות לעניין. אני בטוח שמישהו יקשיב להצעה שלכם ברצינות, אבל אני צריך לחזור הביתה. נהיה לי מאוחר. ובאופן כללי אני רוצה להגיד לכם שהשוק טיפה מסוכן לי עכשיו, עם כל המשבר היווני והענן הוולקני והגרעין האיראני, אז פעם אחרת.

אני מנסה ללכת, אבל הגמדים נעמדים בשורה ולא נותנים לי לזוז. זז קצת, הם ממשיכים לחסום אותי, וכל הזמן מבלבלים לי את המוח שאם לא הנפקת מניות אז אפשר לאג"ח אותם, ואפשר גם רק דרך מכרז מוסדי ולמה שאני לא אתחלק עם הציבור בסיכון, וכאלה, ובינתיים מחרבן לי פיקוס על הראש נון סטופ.

תקשיבו, אני אומר להם, תקשיבו טוב. אני מכיר אתכם מצוין. אתם כמו מתווכי דירות רק עם ז'רגון של וול סטריט. אתם תבואו עכשיו ותגידו לי שהילדים שלי שווים מיליון, אבל עוד שבוע תורידו אותי לשמונה מאות אלף ועד שיהיה תשקיף הם כבר יהיו בחצי מיליון. אז בסוף אני מנפיק 30 אחוז מהילדים, ואחרי העמלה שלכם נשאר עם 140 אלף ביד ועם שותפים בילדים. לא יילך!

 מה רע לך 140 במזומן אחי, אומר לי זנקס. "אני לא אח שלך ואני לא רוצה להנפיק את הילדים", צרחתי עליו. טוב טוב, אז תלך עם איי.בי.איי, אומר לי חתמים. הבנו. כבר הציעו לך מיליון וחצי. רק שתדע שאנחנו היחידים שאשכרה נצליח להנפיק אותך אחי. יש לך מוצר נחות אבל אנחנו באמת יודעים להוציא סחורה כזו לשוק. יש לנו מוסדיים שמחכים לסחורה רק מאיתנו.

 "אמא שלך נחותה. אלה הילדים שלי. שמור על הפה", אני אומר לו ומדלג בין פיקוס מחרבן אחד למשנהו. "ולמה שאני אנפיק אותם?" יש לי רק תשובה אחת בשבילך אומרת לי נשואה: כשאפשר לגייס – תגייס. אל תשאל שאלות ואל תשחק לנו משחקי ואלואציות. אנחנו מכירים את כל השטיקים והקונצים.

 לקחתי כרטיס ביקור, עשיתי להם הטעיה ימינה ורצתי שמאלה, תחת הפגזה כבדה של פיקוסים. הגעתי לאסוף את הילדים ברבע שעה איחור, נראה ומריח כמו חרא של יחמור סודני וקיבלתי קנסות מצטברים של 147 שקל. יונתן צרח שהוא רוצה גוגוז, מיה צרחה שהיא רוצה ללכת לחברה ואנה צרחה בלי תמה, סתם ככה, להנאתה. הורדתי אותם בבית והתקשרתי לזנקס. תגיד אחי, שאלתי אותו, אתם עושים גם מיזוגים ורכישות?

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • הכלבה של פאבלוב  On 17 במאי 2010 at 5:10

    לא מצאתי את הכפתור של הלייק

  • ימימה  On 17 במאי 2010 at 7:48

    בלי כפתור של לייק. מעולה!

  • מגיב אלמוני  On 17 במאי 2010 at 12:04

    אתה בכלל לא שייך לפרויקט "רשימות". למה אתה מתחזה?

    • רוני  On 17 במאי 2010 at 12:14

      א. מאיפה אתה יודע?
      ב. העיצוב הועמד לרשות קהילת וורדפרס. השייכות לפרויקט רשימות תהיה בווידג'ט נפרד.
      ג. מה כואב לך?

      (מי שמתעסק עם אחי הקטן יחטוף ממני. זה ברור, לא?)

      • מגיב אלמוני  On 17 במאי 2010 at 12:26

        א. רשימת "רשימות" רשומה באתר שלהם. וצפריר אפילו שהוא אח שלך, לא רשום שם.
        ב. זו סתם היתממות. הלוגו הזה שייך ל"רשימות". יש המון עיצובים יפים ומוצלחים בוורדפרס.
        ג. מה זה רלבנטי?

        (חשבתי שיש קריטריונים מחמירים, לא כל אחת מביא את אח שלה.)

  • רוני  On 17 במאי 2010 at 12:51

    מה אתה יודע, צפריר עמד בקריטריונים המחמירים כבר ב-2003 ויש לו בלוג ברשימות מאז. הוא בחר שלא לכתוב.
    עוד עניין קטן: בחודשים שלפני המעבר התקבלו עוד כמה אנשים לרשימות, אבל נאמר להם שיצרפו אותם אחרי המעבר. זאת אומרת שעשויים לצוץ בו עוד בלוגים שיהיו בעיצוב הזה. חלקם מן הסתם מצטרפים חדשים.

    ואני לא מיתממת. כשירדן העלה את העיצוב לוורדפרס, שהיא מערכת פתוחה, זה הפך את העיצוב לפתוח לכל. מן הסתם יהיו גם אנשים מחוץ לרשימות שישתמשו בו, בדיוק כמו שיש עכשיו אנשים מרשימות שעובדים עם עיצובים אחרים. עולם חדש מופלא.

    ואני לא כל אחת, רק שתדע.

  • tsoof  On 17 במאי 2010 at 13:44

    האמת היא שאני פשוט גנב. ומתחזה. וגמד. ופרסי. עלית עלי בן אדם. שאפו.

    • מגיב אלמוני  On 17 במאי 2010 at 15:04

      זהו. עכשיו אתה אבוד.
      אבל הפוסט היה משעשע, אז אולי בכל זאת יקבלו אותך לרשימות.

      • tsoof  On 17 במאי 2010 at 17:55

        לא. אבוד לי. אין גרוע מפאק באמינות. אני חוזר לנקות פילטרים במחסן הכביסה של המועצה האזורית פתחת רפיח. אבל איי אנג'וייד ד'ה רייד או סו פריקינג מאץ'.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: