נרטיב

התעוררתי באמצע הלילה, ירדתי למטה, ואני רואה שיש מישהו בבית. הדלקתי את האור, ואני רואה תימני קטן שעיר כמו אורנגאוטן עובר לי על המיי דוקיומנטס. תגיד אתה התחרפנת, שאלתי אותו. אני מזמין משטרה! מה אתה עושה למען השם? ההוא עונה לי: אני משנה לך את הנרטיב. 

מה נרטיב מה, אני צועק עליו. אתה בתוך הבית שלי בשתים עשרה בלילה, עובר לי על הקבצים, אתה מטורף? איזה נרטיב? ותוך כדי, כל הזמן אני שומע רחש מוזר שיוצא ממנו, כאילו זוחל עליו איזה קן של נמלים אוזבקיות עם כלי הקשה. הנרטיב של השמאל הציוני, הוא אומר לי ומוציא מכונת גילוח עם צג דיגיטלי של פיליפס.

וככה, אמצע הלילה, הבן אדם מתגלח לי על השולחן עבודה ועוד שואל אם יש לי מראה. הבנתי שיש לי עסק עם פסיכי, אז עדיף ללכת בעדינות. תגיד, רגע, אם אתה פה משנה לי את הנרטיב, תסביר לי רגע את המוטיבציה. ועוד קודם, תגיד, מי אתה בכלל?

אני, הוא אומר לי, קוראים לי רעואל בנדרס, ואני רוצה לשרש ממך את כל התפיסות המוטעות שלך. וואללה, אני אומר לו, תסביר. ההוא דופק עם הפיליפס על השולחן, ממלא לי אותו בשערות, ואומר לי, נכון, אחי, כל מה שסיפרו לך על אמנסיפציה ותחיית העמים והבילויים והרצל והעלייה השנייה וא.ד גורדון ויגור והפלמ"ח ורוחקה ואברשה ושר'לה וזורקה והכשרה וליל הגשרים ויחיעם? אז יש לנו גירסה יותר חזקה.

ההוא עוד לא פוצה את פיו ואני קולט שהשיער שלו גדל. ככה, בריל טיים, אתה רואה שערות מתארכות לו בצוואר ובכתפיים ובסנטר ובלחיים ובאף ובאוזניים ובשיניים. פחד אלוהים. ההוא לא שם לב ואומר לי: "בעצם, הכל התחיל בהתיישבות יהודית בת אלפיים שנה בטלמון ב'. אבות אבותינו זיהו לפני 100 שנה הזדמנות לפיתוח תיירות החוף בארץ ישראל ויצאו מיישובים כמו טלמון ב' ויצהר ואלקנה ורננה ומדמנה, ונעו מערבה כדי ליישב את מה שאתה מכיר בתור ישראל השמנה והשבעה, שבתוך קווי 67'.

 בקיצור, אומר לי בנדרס, לפני איזה 80 שנה התחילה תנועה של בדואים ופלאחים מירדן ומסוריה וממצרים שבאו לכאן וקראו תגר על הפרויקט התיירותי שלנו, ומאז יש לנו איזה אי הבנה מצערת איתם לגבי כמה סוגיות טריטוריאליות, אבל תיכף יהיה בסדר. והנה אני מכניס לך לאקסלים את כל העניין הזה של איך באמת קמה מדינת היהודים והולך, ואתה תפיץ את זה עם האינטרנט שלך.

 וואללה, אני אומר לו. מעניין. של מי הקונספט? של בנדרסך הנאמן, הוא אומר לי ועוד פעם מפעיל את המכונת גילוח. ותגיד, אני שואל אותו. יש לכם מתנדבות בנרטיב הזה? לא, הוא אומר, חלילה וחס. אה, אז סליחה אבל אני נשאר עם הרצל, אמרתי לו.

 ההוא אמר תודה רבה והתחיל להתקפל, אבל חשבתי שיש לי הזדמנות סוף סוף לפגוש ציבור אחר ולהבין אותו מקרוב, אז שאלתי אותו אם יש מצב אולי לכתוב את הבריף של הנרטיב מחדש, אולי עם קצת פאתוס, איזה מאיר הר ציון או פיחוטקה או משהו בסגנון של תל פאחר. אתם יודעים, להכניס פלפל. לא, לא, הוא אומר לי, לא משנים את הבריף בספירת העומר .

אפרופו, אני שואל אותו כמו שיוצאת לו שערה של שני צול מהכתף, איך זה שאתה מתגלח בעומר. "יפה שאתה מכיר את המקורות", הוא אומר לי, "אבל אני יש לי פטור מספירת העומר. אתה בטח מבין למה".

ליוויתי אותו לדלת והמלצתי לו בחום לנסות לקדם את הרעיונות שלו בבוקר בפרויקט של משהב ממול. שם הם קצת יותר מוכנים לעניין, אבל הוא רק נענע בראשו ואמר לי שהיום זה הכל רק כסף ומעמד ומי יצליח לשכב על רימון ולהביא צל"ש לאמא וקצבת אלמנות לאשה. "כולם אצלנו כל כך אדישים לעבר שלנו, שהם לא מוכנים לעשות שום דבר כדי לשנות אותו", הפטיר, ושאל אם אולי אתן לו להחליף לי את המזוזה. נתתי. 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: