סיפור אהבה סטנדרטי

בבית אחד, בלב יישובי גדרות שבשפלת יהודה, גרה משפחה גדולה שלא עזבה את אירופה מעולם. הוא עוד בלונדון והיא בפולניה, וחמשת ילדיהם כאן, אבל לא כאן כלל.

השנייה מבין החמישה, למשל, כבר בת עשרים אך עוד לא שמעה על כוורת או על שלום חנוך. השיר החדש של שלום, ככה וככה, מתנגן לנו נון סטופ בסמבציה, והיא אומרת שהוא זמר נהדר, ושואלת אם אני מכיר שירים אחרים שלו. אני משמיע לה את אדם בתוך עצמו, ומספר לה שזו ההופעה הראשונה שראיתי בחיי, בשבעים ושמונה בחדר האוכל של המשק ביום שישי בערב, ושאני זוכר רק את עצמי נישא על כתפי אבי אחרי שנרדמתי.

היא בישנית, ובבישנות שלה היא מספרת עכשיו שרק לקונצרטים ולבלט לקחו אותה. תריסר שנות פסנתר ובלט, והיא כל כולה עדינות ואצילות ובישנות ויופי עד בלי די, ואני מודה לאלוהים על הפצעון שבמצחה, שמתיר עוד פעימה בטרם שלמות.

יש לה חבר מהגרעין, או שהם נפרדו, ויש לה גם מישהו חדש, קיבוצניק סטודנט לרפואה, או שעוד אין לה אותו. אינה בטוחה. ויש לה אותי, שמעיר אותה למשמרת שלה במבצעים כל יום. 12 שעות היא ו-12 שעות אני. ולפעמים היא נשארת אתי עוד מעט, ותמיד אני נשאר איתה עוד הרבה. שמש וירח.

ערב הרגילות, המחליפים כבר כאן, ואנחנו מטיילים כתף אל כתף, הכי קרוב שאפשר בלי לגעת. ועובר לידינו אחד ומפטיר, כמה יפים אתם ביחד, כמו אח ואחות גבוהים ורזים ובהירים ומאוהבים, ואנחנו מחייכים ומסמיקים ועיני לעולם לא יהיו כחולות כל כך כמו בערב הזה.

קודם היא ואחר כך אני. ארבעה עשר ימים בלי להיות ביחד, אני לוחש לה. והיא עונה לי נצח שנמשך שבועיים. ועדיין איני מהין לכרוך ידי על כתפה. בבוקר אני מרגיש את שפתיה מרפרפות על שפתי ואת דמעתה על לחיי, והנה איננה.

ברגילה שלה היא מתקשרת פעמיים או שלוש. הסטודנט לקח אותה לטיול במדבר וטוב לה. וכן, אולי, היא לא יודעת אבל היא חושבת שאולי היא אוהבת אותו. וברגילה שלי אני לא מתקשר וכולי פצע וחבורה טרייה. ברבור שזה עתה לבלב ועדיין אינו יודע. יושב על באר עם שניים או שלושה לונג איילנדים ולא יודע את נפשי מרוב געגוע. נערות מכרכרות סביבי בדיסקוטקים, מבקשות את עיני, מלטפות את שערי ואת גבי המתרחב, ואיני יודע שהן שם.

כשאני שב אנחנו רחוקים, אבל אחרי שעות אחדות שוב אני מעיר אותה בליטוף, ולא עוברים יומיים ושוב אנחנו שמש וירח שחגים זה סביב זו, רק שלשמש יש עכשיו סטודנט בטלפון החופשי של הסמבציה ולירח יש מחברת שירים.

אנחנו נוסעים להשתלמות בהיאחזות בצפון. היא ואני ושלושה חברים ושני בקבוקי וודקה ואף טלפון אחד, ושוב אני בעיניה והיא בעיני. בערב אנחנו פוגשים במקרה את תומר, הטוב ברעי. תומר טוב מכדי להיות אמיתי. הוא גבוה ממני וחסון ממני ויפה ממני וחכם ממני וחבר טוב ממני, ובקרוב הוא יאבד לי לעד בקצה מרוחק של העולם. אבל הערב הוא שואל אותי בצד מתי כבר תהיו יחד ואני איני יודע. איני יודע דבר מלבדה וגם אותה איני יודע.

בדרך חזרה אני חולה. כל כך חולה ששולחים אותי הביתה. אמי ואחי דואגים. הרופא המומחה אומר שהחידק, מקורו בנפש חבולה ושואל אם נפרדתי מחברה. שבועיים אני קודח בבית ומחליט שלא עוד. כשאני חוזר אני מבקש לעזוב את הגדוד.

שולחים אותי קדרונה, לחוף ים המלח. אלוהים יושב שם כל ערב ולא מבקש ממני דבר. ואני רץ ורץ מדי יום ביומו אבל לא מצליח להימלט מעיניה בעיני. ברכב של ההיאחזות אני שומע את רדיוהד בפעם הראשונה וחושב לעצמי שבאמת היא אדם יפה כל כך ומה היא יכולה למצוא באחד כמוני.

ערב אחד עולה המשקית קליעה של הגדוד בציר אל ההיאחזות. ונוס עולה מים המוות עם אם16 מקוצר בהצלב שמצמיד את שדיה לחולצתה ואת לבי אל תוך הסרעפת. מפקד ההיאחזות איננו וגם מפקדת הבנות, ואין לי מקום להתחבא בו. רק היא ואני והים עם הזריחות והשקיעות ההפוכות שלו ועשרים המגחכים שמביטים בנו ויודעים הכל.

אנחנו שותקים ביחד בזולה של הסגל, הצופה אל הים. אני רועד כעלה נידף. היא הולכת לחדר ואני נרגע, ולפתע ידיה בחזי ובאחורי ובחלצי ולשונה בחיכי והיא כולה חום ומתיקות ורכות ומוצקות והיא גוררת אותי למיטתה של המפקדת הנעדרת ואנחנו חבוקים סוף סוף ולפותים זה בזה.

אבל עוד בטרם, אני קם וניתק והולך. והיא באה אחרי ושואלת, ואני, עדיין רועד כעלה, מסביר שהכל אני רוצה, לא רק את הערב, אלא גם מחר ובשבת. לא הרפתקאה אני רוצה, אלא אותה. והיא שותקת ומחבקת והולכת.

אחרי ארבע שנים, אנחנו בדירת הסטודנטים שלה ושלו. אני כבר נפרדתי מאחרת והיא עדיין עם הסטודנט. אנחנו מתראים אחת לכמה חודשים, למורת רוחם של הסטודנט והאקסית, אבל לא מסתכלים בעיניים. היא מספרת לי שהיא נשארת כאן ותואר שני והסטודנט כבר כמעט רופא ומביטה פתע בעיני. אני שותק ומחבק והולך, ואיני שב עוד לעולם.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: