פרס

 אחר הצהריים, כמו שאני מטגן את הבייקון לפסטה של הילדים, אבל על אש חצי קטנה כזו, שלא ישפריץ לי שמן על הכיריים, אני שומע דפיקה בדלת. אשתי צועקת מלמעלה שזה בטח איזה ארכיטיפ בשבילי, ועל הזין שלה הסיפור – אני מכין היום ארוחת ערב. 

אני פותח, ובחוץ יש איזה שמונה גמדים, ככה, מטר ארבעים פלוס מינוס, ששואלים אותי אם אני צפריר בשן ולמה אין שלט הדלת. מי אתם? אנחנו, אומר לי אחד, אנחנו מושון, ואנחנו טוקבקיסטים זועמים. וואללה, אני אומר לו. אבל אתם איזה שמונה גמדים בחוץ, למה יש לכם שם אחד? כי אנחנו ארכיטיפ הוא אומר לי. רק זאת שלידו אומרת שהיא לא ארכיטיפ, היא דינה, ומה זה, ריח של בייקון בבית? מה אתה לא יהודי?

יהודי, בטח יהודי, אני אומר לה. רק רעב. אבל מושון מתפרץ "אתה אל תשנה נושא. אנחנו פה בקשר לפרס". אהא, אמרתי, ידעתי שזה לא ייגמר טוב. מה אתם רוצים מהפרס שלי?

 לא שלך, אומר לי מושון. בטח שלי, אני אומר לו והולך להביא חתיכת קרטון ביצוע בצורת צ'ק. הנה, כתוב פה צפריר בשן ומקום ראשון וגם כתוב 15 אלף. בטח שלי. "בניגוד לרחשי העם",  אומרת לי דינה.

 תסלחי לי דינה, אני אומר לה, אבל כוססומו רחשי העם. רחשי העם זה פאסה. רחשי העם זה לייקים. רחשי העם כל אחד יכול. אני הלכתי ישר לוועדה המקצועית וקיבלתי אישור בנייה כדת וכדין… אהה, צ'ק. את יודעת למה אני מתכוון.

ובקיצור, אני אומר להם, יש נימוקי השופטים, והדימוי הוא פוליטי במובן העמוק של המילה, וטחינה ובטריה הם כמו יפו והרצליה פיתוח הכרוכות להן יחדיו, וזה גם מצחיק וגם ישראלי וגם אפוקליפוטי וגם נוגע ללב וכוס אמ-אמא שלכם אתם והטוקבקים שלכם. רק נגטיבה נגטיבה נגטיבה.

 כן, אומרת לי דינה. באמת שאפו. "אבל זה לא סיפור. וגם לא הבנתי". חשבתי רגע לפני שעניתי לה. את יודעת מה, נכון. זה לא סיפור. זאת בדיחה. זו חרא של בדיחה, אבל תאמיני לי שאם ישלמו לך בשבילה, גם אותך היא תצחיק. 

(המספר המהורהר היה עוצר כאן. זה סוף טוב. מוחלט. נקודתי. עם סימן קריאה, מעוף ומעט הומור. אבל המספר המהורהר לא בא היום. אז יש המשך).

מושון הבין שאני לא מתכוון להחזיר את הפרס והתחיל לחפש מוצא: יש מצב שאתה מתחלק איתנו, בתור נציגי הטוקבקיסטים? קודם תחלקו את ירושלים, אמרתי לו, אחר כך אני אחלק לכם את הכסף. אבל הם, כמו ששמעו "לחלק", ישר התחילו לסנן ולקלל והכתב לא יודע על מה הוא מדבר וזה הכל קשרים. וככה, הם צועקים, ומקללים וכל פעם שאחד אומר משהו נדחף אחד לפניו וצועק את אותו דבר, אבל עם יה בן זונה בסוף, ועל כל אחד שאומר בן זונה יש ארבעה שטופחים לו על השכם ואומרים לו לייק למושון. 

רציתי לדחוף עוד מילה על זה שהכל באמת לא היה בכוונה ובאמת גם אני נורא מבולבל מכל המהומה הזו, אבל איבדתי אותם. הם ירדו במדרגות והמשיכו לקלל ולהתווכח ולחטט באף ולהגיד לייק למושון. רק דינה נשארה למעלה וביקשה, מהר מהר לפני שהם חוזרים, לטעום ביס מהבייקון.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: