חושך/ Jackson cage

 

היא נכנסת וחושך בבית. כל כך היא שונאת את השקט הזה, את החושך הזה. קצת אחרי 12 אבל גם הוא וגם הבנים כבר עמוק עמוק במלאכת השינה שלהם. ישנים בחריצות יתירה. לא יכול היה לחכות מעט? לקרוא עוד דקות אחדות, או להידבק לאיזה מסך? הרי הוא יודע כמה היא שונאת למצוא אותו ישן. וכמה זה מוזר, היא חושבת, שבהמולת היום כל מה שהיא רוצה בין טוסט לשניצל לכביסה לטלפון מלקוח, זה רגע אחד של שקט. וכעת, כשיש לה, היא אומללה כל כך.

בוודאי הוא כבר יודע, היא חושבת. בוודאי הבין. הרי כל כך רגיש וחכם ויודע הוא. בוודאי כבר הבחין. הרי אות הקין כבר מתנוסס לו אדום ובוהק על מצחה. היום או אתמול ציין כמה יפה היא נראית בדרך לעבודה, ואפילו תהה האם היא פוגשת יותר לקוחות לאחרונה. וגם הערב אמר לה. ואולי הוא תמיד אומר? ודאי כבר יודע ושותק. כל כך טוב הוא בלשתוק.

והרי דבר לא עשתה! ועל מה כל האשמה הזו? מותר לה לרעיה ולאם לחוש נחשקת לפעמים. רק בשבילה. נכון, אולי עיכסה מעט יותר. אולי נפנפה ריסים לרגע. הרי הוא מצליח להישמע כובש אפילו כשהוא מדבר עם נציגת שירות לקוחות של חברת ביטוח, והוא מוקף בילדות החתיכות האלה בעבודה, שמתות למעט מתשומת לבו, למבט, לחיוך. והוא לא קמצן. הוא מחייך אליהן והן קורנות. מדוע לו מותר?

ומה פתאום היא מעכסת כל פעם שתומר עובר בסביבה. הוא לא הטיפוס שלה. כבר ארבע שנים הם עובדים ביחד. אפילו הלכה לטקס בר המצווה של בנו. למה תומר מביט בה כך פתאום, ולמה היא נענית? מדוע המחשוף והצחוק המתגלגל? הרי מעולם לא היתה לה סבלנות לבדיחות האוויליות שלו. וכעת, לפתע, היא מוכנה אפילו לבדוק האם קבוצת הכדורגל שהוא אוהד ניצחה או הפסידה, ולנדב מילה מנחמת או קריאת עידוד. מה השטות הזו?

לא לא. דבר לא עשתה. חייכה, נתנה בו מבט מסתורי ואולי אולי, להרף אחד קצר, פלירטטה. אין בכך כל רע. אחרי שש שנות נישואין של נאמנות מוחלטת, ללא מחשבה אחת של כחש וללא שקר לבן אחד, גם לה מותר לפלרטט. אין בכך כל רע!

היא חוטפת פתאום את קופסת הסיגריות של בעלה, מדליקה במרפסת, שואפת עמוקות ופורצת בשיעול מבזה של אחת ששכחה איך מעשנים. מותר לה! אין בכך כל רע! אין היא דומה לאחת מהבנות עמן בילתה הערב, שבוגדת בבעלה כבר שנה, וודאי שאין היא כחברותיה הרווקות המדלגות מגבר לגבר. היתה כמוהן, ודאי שהיתה, אבל מאז שהתחתנה וילדה ועברה פירוור מהיר ומהודק, אינה עוד כמוהן. יש לה את שלה וטוב לה, תודה. ואין היא רוצה אחר, ולמי יש זמן לטרוף גברים כשהיא מגדלת תאומים בני ארבע.

לא. לא עשתה דבר ולא פגעה באיש, היא מסכמת ופונה להסיר את האיפור. וגם אם כועס ומקנא הוא ומפנה גב והולך לישון עוד לפני ששבה, למרות שיודע שהיא שונאת שהוא עושה כן – אז שיכעס! אין לו על מה לקנא ולה אין על מה להתנצל.

היא מתכסה ומחבקת אותו והוא ריחני מהמקלחת, וריח הדיאודורנט שלו מזכיר לה את תומר.

 

Jackson Cage/ Bruce Springsteen

Driving home she grabs something to eat
Turns a corner and drives down her street
Into a row of houses she just melts away
Like the scenery in another man's play
Into a house where the blinds are closed
To keep from seeing things she don't wanna know
She pulls the blinds and looks out on the street
The cool of the night takes the edge off the heat

In the Jackson Cage
Down in Jackson Cage
You can try with all your might
But you're reminded every night
That you been judged and handed life
Down in Jackson Cage

Every day ends in wasted motion
Just crossed swords on the killing floor
To settle back is to settle without knowing
The hard edge that you're settling for
Because there's always just one more day
And it's always gonna be that way
Little girl you've been down here so long
I can tell by the way that you move you belong to

The Jackson Cage
Down in Jackson Cage
And it don't matter just what you say
Are you tough enough to play the game they play
Or will you just do your time and fade away
Down into the Jackson Cage

Baby there's nights when I dream of a better world
But I wake up so downhearted girl
I see you feeling so tired and confused
I wonder what it's worth to me or you
Just waiting to see some sun
Never knowing if that day will ever come
Left alone standing out on the street
Till you become the hand that turns the key down in

Jackson Cage
Down in Jackson Cage
Well darlin' can you understand
The way that they will turn a man
Into a stranger to waste away
Down in the Jackson Cage

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דקלה  On 15 ביוני 2010 at 22:21

    חשיכה היא גורם מעודד כמיהה ידוע.
    גם השיר הזה.

  • tsoof  On 15 ביוני 2010 at 23:35

    זה שיר מיוחד. כל כך מיוחד, שפעם נסעתי חצי עולם כדי לראות אותו בדיוק. לא את the river, לא את born to run, אפילו לא את השירים שהכי הכי אני אוהב של ספרינגסטין (יש איזה 400) – אלא דווקא את זה.

    השיר הזה הוא כל כך כואב ומתריס ומדכדך ומדויק ותופס אותי בגרון, שהחלטתי שכדי להתריס נגד השגרה הפרוורית שהוא מדבר עליה – אני צריך ללכת לראות אותו. אז הלכתי והתרסתי וחזרתי ב-12 וקמתי לקחת את הילדים לבית הספר ולגן.

  • רוני  On 16 ביוני 2010 at 0:49

    גם הוא וגם הבנים כבר עמוק עמוק במלאכת השינה שלהם. ישנים בחריצות יתירה.

    איזה משפט מצוין.
    *חיבוק*
    בוא כבר.

  • chellig  On 16 ביוני 2010 at 13:15

    נפלא. היא הייתה צריכה לשיר קאוור מי ולהרגע 🙂

  • tsoof  On 16 ביוני 2010 at 13:17

    אני אחד שזוכר הבטחות, חלי.

  • tsoof  On 16 ביוני 2010 at 13:19

    שרון, קראתי מההתחלה עד הסוף ואני מסכים עם כל מה שאמרת. לפיכך, אני מאמץ אותך רשמית בתור אחות חכמה.

  • Shai  On 16 ביוני 2010 at 17:45

    I liked the jump between the male and female thoughts

  • tsoof  On 16 ביוני 2010 at 17:50

    טוב, אתה, שי, תפקידך לקרוא את מחשבותי. ואתה עושה את זה יפה כרגיל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: