זרנוקו הנוקשה של אוטיס סבאח

בזמן האחרון הוולה שלו משתפר. הוא שם לב כשהיה מתאמן בביצועים ביחד עם אמיר במגרש. רק שניהם, בלי שוער. ולעתים רחוקות גם במשחקים. הכדור היה מתלבש לו לבעיטה מלאה כזו, שאו שהוא הולך לקיבינימט, עד הכביש ברחוב הדר או הבריכה בצד השני, או שהוא קורע את הרשת. אפילו סקיקי, השוער הכי טוב בשכבה, לא היה מסוגל לעצור וולה כזה.

בהפסקת עשר הוא הרגיש שהפעם באמת התלבש לו. אבל זה לא היה כדור, אלא הביצים של אחד שהתחנן לזה. ההוא לא הספיק להתקפל לפני שהוא צונח, ורק על הרצפה הוא הצטנף, בשקט בשקט, לא מסוגל לנשום או לצעוק או לבכות. ופתאום הוא הרגיש את השקט בכל המגרש. כאילו כל החטיבה השתתקה והסתכלה על המקופל ועליו. וכמו שהוא מבין כמה שהוא בצרות, הוא לא הצליח להפסיק להצטער על זה שהוולה הזה התבזבז על ביצים.

במזכירות יצאה אליו המחנכת של האידיוט המקופל והתחילה לצרוח כאילו אין מחר. "אתה משוגע. אני מכירה אותך. אין לך אלוהים. אתה רוצה להרוג ילדים? על מה חשבת? כל המשפחה שלך ככה. אני זוכרת, גם אחותך היתה כזאת". והמנהלת שגם לימדה אותו היסטוריה רק הסתכלה עליו בצער. כולם שנאו את המנהלת, אבל הוא דווקא נורא אהב את השיעורים שלה על אירופה בתקופה הפיאודלית. היא נתנה לו לקרוא את נרקיס וגולדמונד, ואמרה שזה ספר לילדים מיוחדים. אבל עכשיו היא רק שתקה והסתכלה.

בבית, אחר כך, הוא התנצל והבטיח לאמא שזה לא יקרה יותר. כשהיא הלכה לנוח הוא רץ למגרש כדי להמשיך לעבוד על הוולה. בעיטה כזאת במשחק אמיתי היא משהו שלא שוכחים, הוא חשב, וקצת דאג לאידיוט שחטף ממנו בבוקר.

אחותו אמרה לו שהמורה שצרחה עליו קצת פסיכית. "אבל היא גם קצת צודקת, אתה יודע". מה פתאום? יש לנו משפחה כל כך מיוחדת, הוא אמר לה. והיא לא ענתה. רק חזרה לחדר שלה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Shai  On 7 ביולי 2010 at 16:46

    First, the title is already a winner. Second, I find the abuse of the abusive to be a great theme, third, why do I get the feeling you write about yourself, which means you are the physical kicker and the system/society kicks victim…: ) Or in other words, you are Otis Sabach Alterego? 

  • tsoof  On 7 ביולי 2010 at 17:15

    אני אגיב על זה כשנדבר בעל פה, טוב?

  • דקלה  On 7 ביולי 2010 at 23:31

    למה כשתדברו בעל פה? גם אני מתעניינת בתשובות

  • tsoof  On 7 ביולי 2010 at 23:35

    אני אגיד את זה הכי פשוט שיש, דקלה. שי, שהוא האחות השנייה שלי, הוא גם הפרשן הכי טוב שלי. יותר טוב ממני. ולא רק שלי. הוא הפרשן הכי טוב של סיטואציות ורגשות שאני מכיר. הוא פשוט חכם מדי ורגיש מדי.

    אבל. אני לא כותב פה ממקום של קרבן של המערכת. אני לא חושב שהמערכת היתה אשמה שהייתי כזה ילד. כששי ואני הכרנו היינו בתוך מערכת שבאבו-אבוה קירבנה אותנו. בבית הספר זה היה פחות עניין של קורבנות מול מערכת, ויותר… הממ. ילדות אשכרה מחורבנת?

  • Shai  On 8 ביולי 2010 at 4:44

    Thank you for your kind words, Tsoofi, it means a lot for me.
    Anyway this story put us the readers as a "know all" observer, in that sense the credit for "reading between the lines" if I indeed did so, is for the writer that situate me there.

    One more thought: This text is like an Israeli western. We (as observers) favor and criticize the outlaw for his fast hand and impressive but reckless use of guns (volley kick as a six bullet colt) but at the end it is the society, with all its built-in hypocrite, conservatism and double talk that is responsible for a greater evil. We should check and recheck our opinions, to see if they are not infected and caused by fear. We should look into our hearts. Look into our hearts, before we hang the outlaw. (Or maybe I lived in North America for too long…: )

    As for Otis Sabach, I would love to know what happened to him later in life. My hope is that he read many books since the one his teacher assigned him and got less focus in kicking other people growing. Nevertheless, a man, in that I mean a "real" man, never ever loose his volley. 

  • רוני  On 8 ביולי 2010 at 7:32

    אוי אחי, איזה מזל שדחיתי את זה. איזה מזל שהתחלתי עם זה את היום.
    הכתיבה יפהפייה ועצובה נורא. ואתה גם זה שמלמד אותי קצת איך אנשים מרגישים כשהם מוצאים את עצמם בטקסט. שיעור מעניין.
    (אני לא משתגעת על בחירת השם)

  • רוני  On 8 ביולי 2010 at 7:53

    אה, והתגובות של שי יפהפיות גם. נשיקות, שי. אני שמחה שאחי זכה בחבר כמוך.

    • tsoof  On 8 ביולי 2010 at 23:47

      כן, אה? כל הבלוג הזה הוא בכלל תירוץ כדי לקבל את התגובות שלו.

  • המחסנאית  On 8 ביולי 2010 at 10:53

    מדהים אותי עד כמה העולם הרגשי של הבנים, רווחתם הנפשית ומצוקותיהם , האתגרים והאכזבות, הכל באים לידי ביטוי או מתנקזים לכדורגל. כל הביצועים וחרדת הביצועים המיומנויות, החברים והיריבים, סכנת התיוג כחנון או האושר להיות קול, הסמכות והמשפחה. הכל.

    ניסתי ללמוד ולהבין מה זה וולה. ראיתי את הסרטון ועדיין לא הצלחתי להבין. חסר לי כנראה במוח איזור של כדורגל. ומי זה אוטיס סבאח? אני זקוקה לכמה הסברים בגלל הבאג במוח.

  • tsoof  On 8 ביולי 2010 at 23:09

    וולה זה בעיטת יעף. כלומר, בעיטה של כדור מהאוויר. והשם הוא בדיחה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: