שיקול דעת

יש לי חבר אחד שהוא חסיד אומות העולם. בחור רגיל לאללה, באמת, רק קצת סובל מטוב לב ברמה של אובדן שיקול דעת.

החבר הזה שלי, יש לו חתול. או שניים. דווקא היה בסדר עד לפני 15 שנה בערך, אבל אז הוא נתקל באחד הרכים המייללים האלה באיזה פח באמת מסריח בזמנהוף, והיתר היסטוריה. מאז ועד עתה גידל כבר איזה שלושה או ארבעה חתולים שחיו חיים שלמים מלידה בחדר פחים ועד צאת נשמתם הקשישה והמגרגרת.

אשר לצאת נשמתם הקשישה והמגרגרת, יש איזשהו פרט מעניין במיוחד שכדאי להזכיר, ואולי קודם לכן, גם אגדה אורבנית להפריך. האגדה המוכרת אומרת שחתולים יכולים ליפול מכל גובה כמעט, ובוודאי מגובה של שלוש או ארבע קומות, ותמיד ינחתו על רגליהם, יקמרו את גבם, יפטירו איזו קללה עצבנית אל כל מי שמתעניין בצניחותיהם הספורדיות – וישובו להם לאי מעשם. ובכן, לא היא: חתולים תל אביביים, לפחות חלקם, די להם בצניחה של שתי קומות כדי להיפטר מעולו של עולמם המשעמם למדי, וגם תשע נשמות לא יושיעום.

וכעת לפרט שיש להזכיר באשר למותם של החתולים של חברי: יש להם נטיות אובדניות. וכך, נשמתם המגרגרת פורחת עת הם נמרחים על מדרכה שקטה, סטואית כמעט, של סמטה יפהפיה בצפון הישן, בואכה מתחם באזל.

עכשיו, אל תמהרו להניח שחברי הוא איש רע, נבל מתעלל או פריץ משליך חתולים. ההיפך הוא הנכון; לא פעם מצאתי את האיש, נבון, משעשע, אינטליגנטי וברוך כשרונות, כורע על ארבע או אפילו שוכב על הרצפה ומגרגר עם חתוליו או משמיע קולות חיבה אידיוטיים ומזעזעים במיוחד. לא לא, האיש הוא אביר חתול הזבל הביתי, בעלים שכל חתול היה רוצה. רק חתוליו, אפעס, נוטים לאקטים של השמדה עצמית לעת ערב חייהם. אין לעניין הזה כל הסבר אינטליגנטי, אבל באמת שמוטב שלא להאשים את האיש דנן, שמבכה את מות חתוליו בכי מר, ואף העניק להם לא פעם קבורה כהלכתה. פעם אפילו שקל לתרום חדר זבל באיכילוב על שמם.

חתולו הזקן הנוכחי של האיש, איני זוכר את שמו (אבל בוודאי מדובר במשהו מתוק בשתי הברות ושלושה חיריקים) השליך את עצמו אור ליום ד' השבוע, מחלון האיש, ונאמן למציאות (ולא לאגדות אורבניות) נחת נחיתה כואבת שכללה את פצפוצן של אי אלו עצמות, התפקעות טחול, נקב או שלושה בריאה וכבד מושחם כהלכתו. בקיצור, החתול עשה תשעים או תשעים וחמישה אחוז מדרך כל בשר.

רצה האיש ורצה גם הגורל, וחתולנו עצר עצירת פתאום בשערי גן עדן של החתולים, ולקח טיפה רוורס. וכך מצא אותו חברי, מפרפר בין חיים ומוות, ואסף אותו אל לחי דומעת וחזה רוטט. אם היו רואות אותו באותה שעה מי מנערות העיר הנאוות, חברים, מובטח לכם כי האיש היה מקבל אשרת זיון פתוח עד יום מותו. כה דואב ורגיש ונוגה היה אישנו באותה העת.

וכאן מגיע השלב של שיקול הדעת המטריד שהוזכר בפתח הדברים. כל בר דעת שהיה מביט על חתולו מרוח על הרצפה ונושם נשימות אחרונות היה ודאי מבכה את מותו והולך לארגן לו איזו מיצי חדשה; רבים מכם ודאי אף היו מתיישבים לצד ממרח חתולכם ומלטפים אותו עד בוא הקץ הקרוב והמר. או תוהים האם ההתאבדות דנן היא דווקא דבר של טעם: הרי ככל הנראה, מלכתחילה קפץ חתולנו המרוסק  אחרי שלא יכול היה לסבול יותר את הפלוצים הזקנים של עצמו.

אך לא כן אישנו.

לא לא. הנ"ל אסף אליו את חתולו כמו גם גפה או שתיים שנפרדו מהגוף העיקרי, ובריצת אמוק נוגה הרים את אותו ממרח חתול גווע וטס כאדם ששכח שרשיונו הושב לו אך לפני שבועיים-שלושה, בואכה בית החולים הוטרינרי בכפר הירוק.

"עזוב", אמר לו הדוליטל המקומי, להלן ד"ר פרס (ומדורי הרכילות מוסיפים: בנו של נשיא של רפובליקת בננות כלשהי), זה חתול שלא ישוב; זה חתול לשעבר; זה חתול שנגמר. ידידנו לא אמר נואש, פעה, געה, יילל כדבעי ושטח תחנוני אם אל מול ד"ר פרס שלנו. שמע אותו הרופא, ומכיוון שבפרס עסקינן – כלומר אחד היודע להוציא מכל אירוע, ולו הנמהר ביותר, את המיטב – חשב וחשב ולבסוף אמר לו: אני יכול לתקן לך את החתול. להחליף לו רגל, לנפח את ריאתו, להציל את הכבד ולאתחל את הטחול. זה ידרוש ניתוח של ארבעה וטרינרים במשך 14 שעות – ויעלה 362 אלף דולר.

אין בעיה, אמר ידידנו, שאינו איש עשיר, התקשר לאביו, גרושתו, שני נדבנים שהוא מכיר ולשכן גרשון מקומה ראשונה. בתום השיחות מצא שהונו גדל בעזרתם של כל אוהביו ב-14 שקל וארבעים אגורות; לא אמר נואש, חייג אל בנק המשכנתאות, ונטל לעצמו משכנתא קטנה. צא לדרך, אמר לד"ר פרס. הלה, רופא נאמן שכמותו, ביצע בקושי ארבע שגיאות קריטיות, שמונה שגיאות מהותיות, החליף עין באוזן והטיל מום באחד הוטרינרים המסייעים, אבל הצליח למרבה הפלא לתקן את חתולנו הגווע, ולתת לו עוד שלושה או ארבעה שבועות של חיי נחת בסגנון בית לווינשטיין.

למחרת התקשר אל ידידנו מכר ושאל אותו אם לא מוטב היה לוותר ולהחליף. כן, ענו האיש ושיקול דעתו, אני מחליף וטרינר. חתול, הסביר המכר, לא הגיע הזמן להחליף חתול? אישנו תיאר בפני מכרו את ערך החיים המקודש וסיפר שפצוע לא משאירים בשטח. אחר כך סיים את השיחה והלך לרכוש לחתולו החבול בלון חמצן, פיצוחים ואייפד 2.

מחלון נסתר של איזו קומה שלישית הביטה בו חתולה זקנה מתרחק, ואמרה לבן זוגה. "בוא נחכה עוד כמה דקות לפני שקופצים, מיצי. או שנרד לאבן גבירול ונקפוץ מתחת אוטובוס. זה, אני מכירה אותו. יוציא לך את הנשמה לפני שייתן לך למות בשקט".

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יוקה  On 6 באוגוסט 2010 at 21:32

    גאון האיש.
    מסרסר בחבריו אבל גאון.

    • tsoof  On 6 באוגוסט 2010 at 21:36

      חשבת על זה לבד בובה?

      • יוקה  On 6 באוגוסט 2010 at 21:40

        אני, מאז גירשו אותי, נזהרת מלחשוב לבד.

      • tsoof  On 6 באוגוסט 2010 at 21:41

        אין שבור מלב שבור. ו/או חתול שבור

      • יוקה  On 6 באוגוסט 2010 at 21:50

        כן, יתכן והייתי צריכה להרים טלפון לידידיינו עוד ב 2006.

  • מיכל  On 7 באוגוסט 2010 at 11:12

    מפחיד כמה שאתה מוכשר בלסובב מילים

  • נועה ערבות  On 7 באוגוסט 2010 at 16:19

    אחד הסיפורים הכי כתובים מעולה שקראתי בחיי.
    יישר כוח, אם אני שאוהבת חתולים בכל לבי נמרחתי פה מצחוק זה אומר הכל.

  • יעל  On 7 באוגוסט 2010 at 18:00

    עונג שבת המקום הזה , ותודה לאלוהימ שהראתה לי את האור.

  • leftonstatestreet  On 7 באוגוסט 2010 at 19:42

    ברוווווווווווס!

    • tsoof  On 7 באוגוסט 2010 at 20:36

      ואם אתה בעניין של ברוס, אז תעלעל פה בבלוג. אזהרה: אני מאוד מקפיד להשאיר פוסט בלי ספרינגסטין אחת לחמישה או עשרה פוסטים. שלא יגידו שאני לא מתחשב בדעת הקהל.

  • אחד שיודע  On 7 באוגוסט 2010 at 20:24

    אתה גוזמן מנוול אבל המנוול שלנו.

  • tsoof  On 7 באוגוסט 2010 at 20:33

    תודה לכולם על הפרגון, מאוד נעים.

  • רוני  On 8 באוגוסט 2010 at 0:10

    לא ידעתי שהוא חתולאי היסטרי, אבל האיש שווה בכל קנה מידה, ותמיד היה, וכפרה עליו.
    לי יש חבר שהחתולה שלו שמנה וטפשה ופעם בכמה חודשים היא מהלכת על המעקה ונופלת מקומה רביעית. אבל זה לא מצחיק. היא ממשיכה לחיות!
    (מצד שני, מה הפלא. עם שם כמו יהודית, היא פזורה נצחית)

  • michaly  On 8 באוגוסט 2010 at 13:38

    והחבר מעדכן שהחתול מתאושש יפה ויתכן כי יעלה היום למשחק בגביע הטוטו.

    (ואהבתי, למרות אי הדיוקים).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: