מי לקח את השלולית שלי?

והנה אני פותח קטגוריה חדשה כאן בבלוג. קוראים לה היסטוריה והיא תכלול טקסטים עתיקים. זה שכאן הוא משנת 2003. ולא, זה לא סיפור!

"תודה לאל על חסדים קטנים", הפטרתי ביני לביני כשהחנינו את הסובארו לחופה המערבי של הכנרת. איכשהו, אני מצליח עדיין לזכור את החופים שאינם פרטיים, והמרחק מהצימר שלנו, בכורזים, היה קצר למדי.

יונתן, על 26 וחצי וחודשיו, עלץ למראה המים. אלה ואני עיקמנו מעט את החוטם: הירידה למים כמעט בלתי אפשרית עם 15 קילו תינוק בידיים (בטח לאלה, שמתחילה חודש תשיעי), והמים הזכירו קצת את הקישון. אבל בכל זאת, ניסינו. לקחתי את הגמד בידיים, ודידיתי בן הסלעים, עד שהתיישבנו על ספו של אחד, בהונותינו במים. יונתן העביר הילוך לאקסטזה.

אחרי שלוש דקות לערך, הוא הוציא לרגע את הבהונות המקסימים שלו מהמים. הטינופת הביאה את אביו להחלטה שהולכים לחפש מקום אחר לשכשך בו. אולי הג'קוזי בצימר. הפעוט, בתגובה, עבר לצרחות מחאה מתמשכות במיוחד, אז הודענו לו שמחפשים חוף אחר, ויורדים מאופציית הג'קוזי. 

אני מכיר עוד חוף ציבורי אחד, מוצלח בהרבה, איפשהו באמצע החוף המזרחי, אבל השעה היתה שש וחצי, והילד מצונן (וצורח). עצרנו לבסוף בגדה הצפונית, בכפר נחום, למראה חוף מלבב. האם והנער שלחו את אבא לברר כמה יעלה.

– "70 שקל", זרק לי המקומי.

– "רק אני, האישה והילד", אמרתי לו. "לחצי שעה".

– "50".

– "אנחנו הולכים"

– "טוב תביא 30".

הבאתי. הייתי מעדיף לתת, אבל הוא ביקש שאביא. כלומר, הייתי מעדיף לא לתת ולא להביא, אבל לחזור לילד בן שנתיים פלוס, עם ריאות של לווייתן, שמתרכז בצרחות? גם אתם הייתם משלמים. יונתן חזר לצווחות גיל, ותשקוט הארץ 40 דקות.

תהרגו אותי, אבל אני לא מבין איך נגמרה לנו הכנרת, ומי אלה בדיוק כל האנשים והגופים הפרטיים האלה שלקחו בעלות על חופיה. ואם זה עובד ככה, למה לא נותנים גם לי חוף פרטי. מה, אני לא משלם מיסים?

אלה אומרת לי שעושים על זה תחקירים עכשיו. אולי זו התחלה טובה. אולי מישהו יואיל בטובו ויחזיר לנו את השלולית המקסימה שלנו, שנגנבה בידי ערלים. נחמדה, השלולית, וגם יכולה להיות אלטרנטיבה לכל כך הרבה אלפים שאין ידם משגת לקנות עוד ארבעה כרטיסים ללונה פארק, או לקנות סקי פאס בחרמון, או לשלם על סופשבוע משפחתי באילת, או אפילו לשלם 150 שקל עבור ארבע נפשות שרוצות להיכנס לגן לאומי מזורגג וצפוף

הכל פה כל כך יקר, ויש פה כל כך הרבה עם שלא מסוגל ליהנות ממעט הטוב של הארץ הזו. ואם את הירדן והכנרת הפריטו לפיראטים, מה יישאר לנו?

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נועה ערבות  On 22 באוגוסט 2010 at 6:14

    כרגיל, כיף לקרוא, אתה יודע להעביר בדיוק מה שאתה רוצה להגיד בצורה המוצלחת ביותר.

  • Shai  On 22 באוגוסט 2010 at 16:15

    Did anything changed with the Kineret?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: