מדיטציה

בכל פעם שאני נכנס לחדר ועוצם את העיניים, העולם מרפה לרגע מדוושת הגז, ואז עושה קיק סטארט. איך שאני עוצם את העיניים ומקשיב לנשימה שלי מתחילות ליפול ג'ירפות מהשמיים וקרנפים מתחילים לנתר. ואני מדבר אתכם על לנתר עד קומה רביעית, כן? תחשבו שאתם יושבים לבד בחושך ופתאום מופיע לכם קרנף בחלון, עולה עוד קצת, עוצר באוויר לרגע, מחטט באף, ואז יורד בחזרה רק כדי לשוב ולטוס למעלה. כמו על טרמפולינה.

והם כולם מעשנים. תחשבו קרנף, ארבעה טון, טס לקומה רביעית ומגלגל טבק דראם. באמא שלי. פעם אחד שאל אותי אם יש לי פילטר.

והארמדילים, לא תאמינו. זוחלים על הקירות של הבניין מבפנים ומבחוץ. אתה פוקח עין ורואה ארמדיל זוחל על התקרה, חדור כולו איזו תחושת שליחות מתעתעת. אחד שאל אותי פעם אם פה זה זמנהוף. ואיך שאחד שואל שאלה ישר מתקבצים סביבו איזה ארבעה או חמישה ארמדילים, והם אף פעם לא מדברים לעניין. אחד מסביר לו שכאן זה לא כיכר מילאנו ואחד צועק לו שעדיף לו לנסוע לקצב בטירה ואחד בכלל טוען שהוא חייב לקנות אופניים מטיטניום ועוד אחד צועק לו שהשוק צונח ועכשיו זה הזמן לקנות פיצוציה. וככה הם ממשיכים לבלבל את המוח.

וכל החדר מלא בזברות ובאנטילופות ובגנו ובאיילים נקודים, וכולם מלחכים את הסדינים הלבנים של אשתי ומחרבנים על הגרביים שהשארתי בפינה, ותמיד יש איזה זברה עם עיגולדים שבודקת את הספרים שאשתי מחזיקה ליד המיטה ונוחרת בבוז או מהמהמת בהערכה, כמו שזברות עושות כשהן לא יודעות שמסתכלים.

לפעמים, הכל משתתק ומשתררת דממה כזו, שהיא בדיוק ההיפך משלווה. דממה מתוחה, מעיקה, הזמנה לאסון שהנה הנה מתרגש. והיום אני כבר יודע שכל מפריסי הפרסה שמסתובבים לי על האצבעות של הרגליים מריחים סכנה, ותיכף יתפרץ מסבך הדלת או מעלוות ארון הבגדים איזה טורף אכזרי: אריה, או נמר, או ברדלס או אלטרנטיבה כלבית שבאה בדרך כלל בלהקות, כמו כלבי בר או זאבי ערבות אפורים ונמוכים ועקשניים ואכזריים, חזקי לסת, מישירים מבט, עמוסים זדון וכוונות רעות.

וככה, כמו שפורץ לו הטורף האכזר בצרור או בבודדת, נפוצות הבהמות לכל עבר, פרסותיהן רועמות על בלטות השלושים על שלושים שלנו, מתנגשות בקירות ומושכות עמן וילונות ומפילות את הגרניום. וכמו שהן נמלטות כל עוד רוח בהן, ככה אין לי ברירה ואני נאלץ לפקוח את העיניים ואז אני רואה שהקרניבורים שרודפים אחריהן הם בגודל של ביצת קינדר. פאקינג חטיף שרודף אחרי עדר גנו.

ואז אני קם ומרים את הטורף מזנבו, והוא שוקל אולי ארבעים גרם ולפעמים עוד נשארת עליו מדבקת מחיר ממחסני כמעט חינם. שבוע שעבר תפסתי גריזלי עם תו מחיר של 2.23 שקל. ואני שם אותו בתוך גרב או במגירה של החגורות ונדחק בין האנטילופות ויוצא מהחדר.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Shai  On 7 בספטמבר 2010 at 0:42

    Liked it a lot

  • ענבל  On 7 בספטמבר 2010 at 9:49

    i like it too, but i'm glad it's a written text and not a short film…that would scare the hell out of me. i think there's "trainspotting" imagery in this text. alfchores, you're not doing drugs by any chance r ya? 🙂
    then again, when you read it carefully it sure does describes reality in many different ways..

  • ענבל  On 7 בספטמבר 2010 at 9:51

    describe.

    דיסקינלקציה..

  • רוני  On 7 בספטמבר 2010 at 10:32

    וזה בדיוק למה אני לא עושה מדיטציה.

    (תשלח את זה לאחינו הקטן, הוא ידע להעריך את זה.)

  • המחסנאית  On 7 בספטמבר 2010 at 18:25

    אולי אתה צריך לעשות מדיטציה בחדר אחר.

  • הילה  On 11 בספטמבר 2010 at 0:21

    צופי. איזה עסוק אתה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: