דרקונים

רק החזקים שורדים. רק החזקים שורדים, והחברים המצוינים שהקימו את מכבים היו חזקים. בנים ונכדים לבני העלייה השנייה, נכדים ונינים לקוזאקים שירדו מהצפון ונשות העיירה החסודות, קרועות המבט, קבעו החברים את מושבם על גבעת טרשים שלטת, מביטים ממעל על אספסוף פלסטיני נבער, ושם בנו את בתיהם הלבנים ואת גינותיהם המוריקות. הרחק משאון הכרך וממרוץ הקפיטל. שם גם נטו חסד למקומיות הנבובות, והעניקו להן שכר ובטחון ושי לחג, ועשו הון מטקסטיל ומתעשיות ציוניות אחרות.

היה להם טוב שם לבד, אך איך יכלו לסרב לאסופת הקצינים והנגדים ורבעי הדונם שהעניקה להם המדינה בגבעה שמנגד. דמם של אלה סמיך אמנם פחות, אך בניהם חסונים ובנותיהם מקפלות. "אנשי רעות", הטעימו המקומיים, "הם בוגרי שלוש המלחמות, מביאים עמם שלל רב של אהבת הארץ וערכים ושכול ורכבי שטח". איך יסרבו לכל הטוב הזה שניטע מנגד ובנה את 130 מטריו בכפר ההולך וגדל, מתח גדרותיו, נטע פיקוסיו ודיקלם את מגשי הכסף שלו יפה כל כך, וגידל את טייסיו הנאווים ובנותיו המעכסות? וכך פרשו ניני הטטרים את זרועותיהם ואימצו אליהם את הורי הטייסים, גם אם דמם של אלה בהיר יותר ולעתים, לא עלינו, הם מחרבנים חרא רך, כזה שנדבק לאסלה ולא עוזב, אם אתם יודעים למה אני מתכוון.

כשגדלה מודיעין בגבעה סמוכה אחרת והחלו בניה לפקוד את רחובותיה הירוקים של רעות ובנותיה את יצועיהם של נערי התיכון יפי הרעמה ולהוטי הקרב, מסיטות את מחשבותיהם מהקוקפיט, קמו פרנסי היישובים הוותיקים והחליטו לקום ולעשות מעשה נגד הצרה המתרגשת על שלוותם הכפרית. לילות לבנים חלפו ואספרסו שחור נלגם והצעות הוצעו ופתרונות נבדקו להרחקת הפולש הנחות ורווי ההורמונים, ואולי גם להקמתו של איזה מכשול שימנע את הפיגועים שבדרך, נישאים על גביהם הדקים של פחותי העם.

בסוף החליטו לבחור בדרקון, והכל על שום עלותו הנמוכה שלא איימה על תקציביהם של טקסי הזיכרון ומסיבות הגיוס. נגד מקומי ששירת סמוך ליחידת העמימות ותופעות הלוואי של פיקוד מרכז קיבל אותו מסגן מפקד הבסיס בתמורה לאם-16 מקוצרר עם כוונת טלסקופית ומשלוח של שב"חים שהובהלו מפאתי מכבים ועומעמו כדרכם של הפוקדים את אותו בסיס. הדרקון הוצב בתפר שבין הקוטג'ים הדתל"שים של מודיעין לגיא תנועות הנוער של רעות, וסבל ממצב רוח מחורבן בדרך כלל, למעט באותם בקרים מעטים שבהם מישהו טרח לחלוק עמו קנקן קפה.

מטבע הדברים, צעירי מודיעין לא חיבבו את הדרקון, ולו רק בשל עמידתו האיתנה בפרץ תאוותם, שהרחיקה אותם ממקור הבלונד ומעוטי הפיגמנט של רעות. המבוגרים צקצקו אך שבו וחשו את אותם רגשי נחיתות קמאיים שפוקדים את אלה שאינם נופלים על גדר או רימון למען חבריהם למחלקה.

לבסוף פתרו נערי מודיעין את הבעיה כמו שפותרים בעיות בעשירונים הבינוניים – והלכו מסביב. הוריהם, מנגד, פתחו חזית אחרת נגד נערי הגבעות של מבוא חורון, שהיו אורבים להם בצמתים ומקיימים מצוות טרמפ לחץ: דופקים על חלון המכונית העומדת ברמזורים ומחנחנים בפאותיהם ומרהיבים איזה חיוך ו"לאן אתה מגיע?" משלא יכלו עוד, שילחו משלחת אל הנגד הרעותי, מחלץ בתוליהם של גבעולי הטיס המזהירים של רעות. הלה הסכים לספק גם להם דרקון ירוק שיעמוד בצומת וירחיק את מסלסלי הפאות, במחיר זעום של כמה תריסרי רבבות זוזים.

ועוד זקני מבוא חורון טובלים בזעמם, וכבר נמצאו כמה מהם ששולחו אל אותו נגד רב תושיה כדי להשיג איזה דרקון או שניים משלהם, להרחיק את שב"חי השפלה מגדרות היישוב האמוני, וכמובן גם הואילו ושברו שבר וקופות וגמ"חים כדי לממן את העונג מבעיר החמץ הזה.

וכך הוסיפו וקמו לקוחות רבים למיזם הדרקונים הקטן של פאתי רעות, בארץ ומחוצה לה, ולא עבר זמן רב והדרקונים היו לקטר החדש של המשק והון רב זרם לגבעות הוותיקות של מכבים ורעות, ובפאתיהן התגאו גם המהנדסים והיחצניות של מודיעין, מאותגרי העשירון, על רוחק ראותם ועל חוכמתם להיות ראשוני הלקוחות של מיזם הדרקונים.

והעשירים התעשרו והבורגנים התברגנו והמעומעמים עומעמו, והכל נותר כשורה בארץ החשמונאים, ושמם של טקסי הזיכרון של רעות יצא למרחוק ואפילו במכבים הנהנו הוותיקים זה לזה ואמרו: אולי בכל זאת גם אלה נכדי טטרים הם.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רני כהן  On 31 בינואר 2011 at 14:08

    שאפו ….עגנון מודרני ….קראת את "שירה" לאחרונה ?
    אני קורא עכשיו ובתענוג חושים עילאי …ניסיתי לדמיין איך הוא היה כותב בשפה של היום ונראה לי שאתה די קרוב 🙂

    • tsoof  On 31 בינואר 2011 at 14:30

      תודה. אני לא מצטנע אפילו קצת כשאני כותב כאן קטונתי. קטונתי עד מאוד מאוד מאוד. קטונתי עד פצפונתי, אפילו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: