סיפור אהבתם האלוהית של אלפחורס ובר רפאלי

היום אשתי ואני הולכים לקניות במתחם היוקרתי בפאתי מודיעין. תלבטנו איפה לבצע את הקניות היוקרתיות שלנו, ובסוף ננעלנו על מחסני כמעט חינם. זאתי הלכה לקנות עלי בייבי וכאלה ואני הלכתי למקרר של החלב, להביא איזה פרילי לילדים. פתאום…

אני רואה מולי דוכן טעימות עם כוסית עולם וכאלה דגימות טעימה על קיסמים. אני מתקרב, ורואה זאת בר רפאלי עם חולצת בטן וחצאית טוטו. ככה, עם עקבים ארבע עשרה סנטים, אמרתי לה הלו בר מותק, מה את מציעה?

אומרת לי היי בובי, אתה חייב לנסות את מדליוני פנקריאס הבפאלו החדשים שלנו.

"אבל זה חלבי פה בר בובה", אני עושה לה.

"אל תדאג", היא אומרת לי. "זה בפאלו כשר".

האמת, נראה גועל נפש, אבל בכל זאת, בר רפאלי מבקשת, לא תטעמו? זה עתיד האומה פה על כתפי טעימה. על כרעי תרנבפאלו. טעמתי.

אני, ככה, נוגס בעדינות, ובאלוהים, כזה גועל נפש לא יצא לי לבדוק מאז שתמי בן עמי עשתה טעימות למשחת שיניים זברה בטעם בקר. איך שאני בולע, מתעורר לי הרפלקס הקאה, ומביא אתו את החברים שלו מרמלה ומלוד ומשכונת התקוה ותקוה.

היקאתי לה בתוך המחשוף וככה נזל עליה האייס ארומה לייט ששתיתי קודם והמנה וחצי שווארמה השמן והמגנום שקדים טריקולד בניחוח דומדמניות, וכל הג'יפה מטפטפת לה על הטוטו ובתוך הנעליים והיא הולכת ימינה ושמאלה ויוצא לה קולות של בכס בכס ואני שואל אותה למה היא עושה כאלה קולות של בכס בכס והיא אומרת לי "זה לא אני, יה מגעיל, זה הקיא בנעליים". בכס בכס בכס.

איך שאני מוציא חבילת מגבונים שהיה במבצע ארבע בעשר ומתחיל לנקות לה את המחשוף, ככה באה אשתי, ויש לה מבט עצבני בעיניים, גם כי החבר שלה במילואים וגם כי בעלה מנקה לבר את השדיים. "אה, מותק", אני אומר לה, וככה, מעביר סמרטוט, כמו שאמא שלי היתה אומרת. "תראי על מי אלפחורס הקיא". והבר הזאת, כמו שהיא עכשיו ככה כוסית בונבון בריח של זבל עופות, אומרת לי, "אתה זרע אלפחורס?"

אני שומע שהיא יודעת מי זה זרע, מתנפח לגודל של שמעון גרשון ואומר לה: "בטח אני". מסתכלת עלי במבט משונה ואומרת לי, "זה לא יפה איך שאתה מדבר על ישראל ביתנו. פוגע בהסברה".

אני מהנהן ומנקה לה את הלמטה של הציצי, שלא יידבק לה לסרעפת ותהיה עוד שנתיים כמו זלמן שושי. משימה לאומית.  ובינתיים דולצינאה אשתי מסתמסת עם החבר שלה ההומו שעושה מילואים בצריפין ומתחממת.

רגע לפני שהיא מתפוצצת אמרתי לבר שאולי יש משהו בדבריה ושאני מתנצל. חייכה לי חיוך מלא שיניים וביקשה שאחתום לה על הפופיק. איך שגמרתי לחתום לקחתי את היד של דולצינאה ושמתי על השדיים המנוגבים של בר ואמרתי לה להרגיש איך נעים וברחתי מהר מהר למקרר של הקפואים.

ושמה, בקפואים, עומד מולי אריק שרון עם סטנד טעימות של עוגיות חוביזה ארגמנית.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • tsoof  On 4 באוקטובר 2010 at 10:31

    תודה על התגובות החמות. ריגשתם. אפילו בר החסירה פעימה.

  • pink goat  On 4 באוקטובר 2010 at 13:32

    נפלא, פשוט נפלא

  • Shai  On 4 באוקטובר 2010 at 14:38

    You are getting there, where is there? Nobody and especially you knows

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: