מכולת (דיאלוג)

אשה צעירה ואופנתית נכנסת למכולת שכונתית מעופשת.

–    תגיד, פה חותמים על העצומה של פרס ישראל לאריק אינשטיין?

–     לא, פה זה מכולת.

–    זה אתה שמחנה את האופניים בכניסה לבניין?

–     לא.

–    אני שונאת שאנשים עושים את זה. יש לך דגים טריים?

–     לא גברת, פה זה מכולת.

–      אתה אולי בוועד בית?

–        לא, גברת.

–      כי אני באמת שונאת שמחנים אופניים בכניסה.

–      כן, אני מבין אותך גברת.

–       אתם מחזיקים פה בייקון.

–        חס וחלילה. כשר גברת.

–        יש לך אלפחורס?

–        גברת פה זה לא בית מרקחת. פה זה מכולת.

–        אלפחורס זה לא תרופה. זה עוגיות סנדוויץ' עם ריבת חלב.

–        אה, עוגיות סנדוויץ' יש,  גברת. וניל או שוקולד. 8.90. להביא לך?

–        לא חשוב. אתה יודע איפה יש פה סניף דואר.

–        בויצמן, גברת. חמש דקות מפה.

–        אה לא, אני לא רוצה להזיע. אתם עושים שליחויות?

–         לא גברת, אנחנו מכולת.

–         יש לך ירקות טריים? ארגולה? ארטישוק ירושלמי? ג'ינג'ר קזחי מצוייץ?

–          אין ירקות גברת. יש שום כתוש קפוא. 3.90. להביא לך?

–          באמת אל תחנה פה את האופניים.

–          לא שלי האופניים גברת. אני יש לי וספה.

–          אתה עושה משלוחים?

–          לא גברת. אני יש לי מכולת.

–          אה, נכון. יש לכם גבינות? יין?

–          יש קוטג' וקונדיטון גברת. יש תור גברת. האדון רוצה לקנות חלב.

–         אה סליחה סליחה. אתה בטוח שאין פה דואר?

–          כן, חמש דקות מפה גברת, בויצמן. אנחנו לא עושים משלוחים.

–          כן כן, סליחה סליחה. תגיד, חתמת על העצומה נגד גירוש הילדים הזרים אדוני?

–          לא גברת. את צריכה משהו?

–          ועל העצומה נגד הבנייה בשייח ג'ראח?

–          לא. גברת, יש תור.

–         אולי בכל זאת פרס ישראל לאריק אינשטיין?

–          לא!

–         יש סביח?