כביש 29 – תרגום

 (חלק שלישי בפרויקט התרגום שלי)

 "הדרך ארוכה ומתפתלת", צועק אריק אינשטיין בשיר פחות חשוב ויותר חינני. כזה עם הרבה הרבה ירוסלב. פול מקרטני כותב על The long and winding road, וספרינגסטין כותב הכי יפה על A rattlesnake speedway. לכאורה, מקרטני וספרינגסטין כותבים על אותה דרך ארוכה ומתפתלת, אבל כל אחד מהם כותב אותה אחרת לגמרי. האנגלית מציעה כל כך הרבה יותר אפשרויות מהעברית, ואתה צריך להיות משהו מאיר אריאלי כדי להיות מסוגל להדביק את הלעז הזה. צריך להפיק התייחסויות רוויות קסם כמו "מרכז מסחרי מאובק" כדי לעמוד בקצב של שורות בנאליות ויפהפיות באנגלית, כמו that dusty road from Monroe to Angeline . למרבה הצער, אני לא מאיר אריאל, אז אני מתנצל שלפעמים יוצאת לי קצת בנאליה מול הטקסטים המקוריים היפהפיים האלה.

(הציטוטים פה הם מתוך התקליט האחרון של הביטלס, Let it be, התקליט הרביעי של ספרינגסטין Darkness on the edge of town ומתוך ב"צהרי היום" של מאיר אריאל)

אני מתנצל כי יש שירים שלתרגם אותם זה טיפה חילול קודש. הנה אחד כזה. קשה להתייחס לכל עושר הדימויים וההקשרים שמובא בארבעת הבתים האלה, אז רק רפרוף קטן. ה-Highway (בעברית זה אוטוסטרדה, אלוהים ישמור את כולנו) הוא מוטיב מרכזי בפולק האמריקאי. בכלל, "הדרך" באשר היא, היא אולי המוטיב החשוב ביותר בספרות האמריקאית של המאה העשרים. המינגוויי, קרואק, דילן, וודי גאטרי בלה בלה בלה. אצל כולם היא מוטיב מרכזי ביצירה. אני מאוד אוהב את הדרכים של פול סיימון, למשל, בין אם זו ה-New Jersey turnpike, או הדרך ליריד בסקרבורו, או הכביש שמלווה את המיסיסיפי בגרייסלנד. סיימון כותב את הדרכים שלו ואת הקצב שלהן במוזיקה, והוא עושה את זה כמו שפול סיימון עושה דברים. ככה, משאיר אותך שמוט לסת וחנוק גרון, פשוט כי השיר הזה שם, כמו אוורסט למטפס.

ספרינגסטין עשה קריירה מהכביש (darn! this one came out all wrong). מהיצירות הכי חשובות ומונומנטליות שלו ועד תקליטים כמו זה שאני מתרגם כאן, התמה המרכזית היא האודיסאה, ולאודיסאוסים האמריקאים יש יותר דרכים ארוכות ופחות ימים עמוקים.

ועוד מילה אחת, אחרונה, על תרבות אמריקאית. האמריקאים האלה, אם להתייחס בסרקזם, אין להם היסטוריה, אין להם תרבות ואין להם עומק. קיינה תרבות וקיינה נימוס. אין להם מצדה והרודיון וירושלים. יש להם הוליווד וג'ון וויין ובילי הנער ובוני וקלייד וקיד וקסידי. מי שרק מרפרף על השיר הזה יכול למצוא כמעט את כל התמות של המערבון: הרומן (הלא מוסרי בעליל!), הפשע, הבריחה והטרגדיה. ומכיוון שלספרינגסטין יש באמת כתיבה סינמטית נפלאה, אני תמיד מוצא את עצמי שוכב שם על הארץ בבית האחרון, מביט לשמיים ולאורנים ולפסגות, כמו סצנת פתיחה וסיום שראיתם במאה סרטים. וכמו תמיד, היא נפלאה ואיומה.

  

 

כביש 29

 

הבאתי לה עוד נעל, מידה 38

אמרתי: "אסור לעשן פה גברת"

היא שילבה רגליה ו-

פטפטנו קצת בשקט, אך שם זה לא נגמר

היא החליקה לי מספר טלפון, הנחתי אותו בכיס, לא לשכוח

ידי החליקה במעלה חצאיתה, והתחלקתי על המוח

בפונדק קטן ומלוכלך, על כביש 29

 

היה שם סניף בנק קטן, בוקה ומבולקה

ולי היה אקדח, ברור כבר מה קרה

שטרות על הבלטות, חולצה ספוגה בדם

והיא בוכה, פנינו דרומה

על כביש 29

 

בפונדק מדברי קטן, אוויר נקי וחם

ישנתי שנת מתים, ללא חלום

התעוררתי בבוקר, רחצתי פני בכיור

פנינו להרים, לחצות שם את הגבול

השמש החורפית נורתה דרך העצים השחורים

חשבתי שזה הכל בגללה

אבל בנסיעה הבנתי שזה הייתי אני

משהו עמד להתרחש, חיכה מעבר לפינה

ומשהו שהיה בי כאן ועכשיו

על כביש 29

 

הכביש נמלא זכוכיות ודלק

היא לא אמרה דבר, היה זה רק חלום

הרוח שתקה דרך זגוגית מנופצת

ובעיני רק שלג ושמיים ואורנים

עצמתי עיני והנה אני רץ

הנה אני רץ ואז עף

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Shai  On 6 בנובמבר 2010 at 15:38

    I love your love to American folk singers. Sometimes I wonder what brought a good kid Natania to be so attached to the American old railroad system. You are doing great job of translating, nevertheless, these songs are so American… it is not even the English, it is the landscapes, the movies as substitute for real life/history (which you pointed out in your enterium) I would disagree with the Hebrew limitation in general, but agree that it's definitely limited for this kind of songs, we don't share the same mental space. Nothing could bit the american sadness. As we say in Hebrew, for good or bad, they live in a movie. 

    • tsoof  On 6 בנובמבר 2010 at 19:39

      לפעמים אני נהנה מהתגובות שלך יותר מאשר מהפוסטים שלי, שי. אני עומד מאחורי ההבחנה של מגבלות העברית. מגבלות הזמן ומגבלות אוצר המילים. העברית היתה שפה מצומצמת בהרבה עוד לפני העשורים האחרונים, שבהם היא פוחתת והולכת. אבל לגבי הנוף והעצבות והניתוק האמריקאי – אני מאוד מסכים. אלה התמות של התקליט הזה. הבדידות המוחלטת של האינדיבידואל בתוך הספייס האין סופי; המחנק האישי כקונטרסט למרחב. הקולנוע כתחליף להיסטוריה. אמריקה היא פנטזיה, כמו משחקים של רג'י מילר ומייקל ג'ורדן שכאילו כותבים את עצמם כדי להגדיר מלודרמה מחדש. אם לא היתה אמריקה, היינו כותבים עליה. ואולי אמריקה היא בכלל משל? איך יצא פלצני, הא?

  • יואב אבני  On 7 בנובמבר 2010 at 15:51

    יצא יפה שורש ח.ל.ק.

    בנעליים היה חסר לי ה-
    Perfect size
    היא לא היתה סתם 38!

    תמשיך!

    אני חושב שאמריקה תוספת גם אצלי מקום דומה.
    אני לא חושב שהיא משל, לדעתי היא מתפקדת יפה כמשלימה לחיים הישראליים.

    על הצד האחר, הדקסטרי והמרתק לא פחות, כתבתי פעם בהקשר של ספריו של מייקל מרשל:
    http://tinyurl.com/2un3dlp

    • tsoof  On 8 בנובמבר 2010 at 10:43

      אמריקה היא ודאי לא משל. זו בדיחה. הממ, האם אמריקה משלימה? אני חושב שהיא יותר מייצרת את המרחב הבסיסי וכל מה שמסביבה הפך לואריאציות. ואולי משום שאמריקה הולכת ומקצינה באלף ואחת פרמטרים (אוכל, שנאה, פערים בלה בלה) – הרי שהשוליים שלה, שזה שאר העולם, שממילא יושב בשוליים, יכול פתאום להיראות כמו מקסיקו. או כמו ישראל.

      ועניתי לך באריכות בבלוג שלך..

  • שירותי תרגום  On 8 בנובמבר 2010 at 1:34

    האמת שהיה מעניין לשמוע מישהו שר את התרגום אני בטוח שזה יכול להיות ביצוע מדהים גם בשפתינו הדלה

  • תרגום בכול השפות  On 10 באוקטובר 2011 at 14:01

    בחלק הראשון של הקטע, מדובר על התרבות הנמוכה של האמריקאים. זה מזכיר לי את סרג' איזנשטיין השנסונר הצרפתי שביקר את ארהב בשיריו השונים, אבל לבסוף הצטרף אליהם והקליפים שלו שודרו ב MTV.
    הייתי שמח לראות מישהו מתרגם מצרפתית לעברית את המוזיקה שלו.

  • רותם  On 21 בנובמבר 2011 at 17:54

    ואם היית חייב, איך היית מתרגם On a rattlesnake speedway?

    • tsoof  On 21 בנובמבר 2011 at 18:26

      חשבתי על זה פעם או פעמיים. זה קל יחסית – "על כביש מתפתל". הרבה יותר מסובך לתרגם את זה:

      Tonight we'll drive that that dusty road from Monroe to Angeline

      ורק עכשיו כשכתבתי את זה אני רואה שזה יכול להיות גם הדרך ממרילין מונרו ועד אנג'לינה (למרות שזה נכתב כשאנג'לינה היתה בת שנה בערך :))

      בכל מקרה, ההשיר שאתה מצטט הוא אחד הדברים השמחים ביותר בחיים שלי, למרות שהוא כל כך מדכדך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: