בוקרים מסינלואה – תרגום

(שיר חמישי בפרויקט התרגום של רוחו של טום ג'ואד)

איזה יופי שבאמריקה סדר זה סדר, הא? אין בערך ואין כאילו ואין "אחי" ואין תסדר לי. יש את מה שיש ואת מה שאין. אין קיצורי דרך. ואם לא תעמוד בהתחייבויות שנטלת על עצמך, חביבי, הכל עובר אליך וקקה בידיך. אתה לבד, ותפתור בבקשה את הבעיות שלך לפני שאתה מתקשר אלינו. יש בשיר בית שמתאר מה קורה למי שלא מצליח בעבודה. באמריקה, גם בשוליים יש חוק וסדר. הם פשוט טיפה פחות אסתטיים מבית מעוקל או זריקת רעל.

הצדק האמריקאי קר ומרוחק והוא מגיע רק בשחור ולבן. כל התקליט הזה הוא שיר הלל למדוכא ולמוחלש. לזה שלא יכול לקפוץ מעל הפופיק, ושאם חלילה ינסה – ישלם את המחיר. במקום של צדק קר ומנוכר, אין צדק לפועלים זרים, ואת הקנס משלמים במזומן. מיגל ולואיס הם תאילנדים שעובדים בשמש הקופחת של הערבה, ואיזה מזל שפה אין כאלה, הא?

גם כאן, יש מקרה נפלא של סיפור מתוסרט כהלכתו ומדויק עד כדי מבוכה. התחלה, אמצע, סוף. גורל, ניסיון לברוח ממנו – והרגע בו מיגל חוזר ופוגש את גורלו. אח גדול שלא הצליח לשמור על אחיו הצעיר. אקדח מעשן במערכה הראשונה ואתם יודעים את ההמשך. השיר הזה הוא בית ספר לכתיבת סיפור. כמו הסיפורים מהמיתולוגיה היוונית על נבואות שמגשימות את עצמן. כל כך הרבה דיוק מצד אחד, כל כך הרבה סינמטיקה מאידך, וסוף כל כך נוגע ועצוב ומצמרר!

זה שיר כל כך קשה, שביני לביני, אני קורא למיגל ולואיס חוזה וחואן, ומתנחם קצת במאיר אריאל. אתם כבר מכירים את חוש ההומור שלי: שני מקסיקנים. אולי בסוף הטרגדיה תהיה גם בדיחה טובה. אבל אין. המוסר השכל לא מצחיק בכלל: מי שנדפק פעם אחת, כבר לא יכול להיגמל מזה.

  

בוקרים מסינלואה

מיגל הגיע מעיירה קטנה בצפון מקסיקו
הוא בא צפונה עם אחיו לואיס לקליפורניה לפני שלוש שנים
חצו השניים את הנהר, ולואיס רק בן 16
ומצאו עבודה ביחד בשדות סן חואקין

הם עזבו בית ומשפחה
ואביהם אמר "בני, עוד תלמדו דבר אחד
על כל מה שהצפון ייתן, הוא יגבה מחיר בתמורה."
הם עבדו שכם אל שכם בפרדסים
מבוקר עד שקיעה
בעבודות שלבנים לא יעשו

כשהגיעה השמועה שמישהו מסינלואה מחפש עובדים
עמוק במחוז פרזנו היתה חוות תרנגולים נטושה
ושם, בבקתת חומר קטנה בפתח גיא נסתר
מיגל ולואי עמדו ובישלו מתאמפטמין

אפשר לעבוד שנה בפרדסים
או להרוויח חצי מזה במשמרת של עשר שעות
בעבודה עבור האנשים מסינלואה
הו, אבל אסור לפספס
החומצה הקטלנית יכולה לצרוב חור בעור
ותישאר לבד, יורק דם במדבר
אם תנשום את ענני החומר לריאות

ערב אחד השמש שקעה, מיגל שמר בחוץ
הבקתה התפוצצה, והאירה את מחשכי העמק
מיגל נשא את אחיו על כתפו במורד
אל נקיק צר.
ושם בעשב הגבוה לואיס רוזאלס מת

מיגל הניח את גופתו בטנדר, ונסע
למקום בו שמש בוקר האירה חורשה יפה
הוא חפר והוציא מהאדמה עשרת אלפים דולר, שהצליחו לחסוך
נשק לשפתי אחיו, והניח אותו בקברו.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אלירז  On 8 בנובמבר 2010 at 11:18

    איזה שיר! עשית לי את הבוקר, גם הבוקר.

    • tsoof  On 8 בנובמבר 2010 at 18:38

      תודה אלירז, וד"ש מרוני 🙂

  • ELDAD MISCHARI  On 8 בנובמבר 2010 at 22:25

    אין עליך. יופי של יזמה.
    כמו הקודמים, עוד שירסיפור על שולי החברה האמריקאית. השווית לתאילנדים, אני הייתי משווה לסודנים שבורחים מארץ למודת עוני, מלחמות שבטים ומחלות ושמוכנים להסתכן במוות על הגבול, במאסר אם ייתפסו ובעבודה בכל מה שחוקי וגם לא – כדי להגיע למקום ששמעו שיוכל לתת להם פת לחם.
    תודה על התרגום היפה, וגם על ההקדמה. אפשר לרכז את ההקדמות לתמונה אחת גדולה, שתבהיר את הרקע לשירי קומץ המשוררים שמנסה להאיר פינות חשוכות שכמו אצלנו, מנסים להתעלם מהן.

  • בבילון להורדה  On 29 בנובמבר 2010 at 21:54

    תודה על התרגום הנפלא.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 2 באוגוסט 2012 at 21:58

    מדהים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: