סופה יבשה – תרגום

(השיר השמיני בפרויקט התרגום של רוחו של טום ג'ואד)

איזה זיכרון אנחנו נושאים אתנו, בעצם, לבד מזכרם הוויזואלי של סרטים? הרי מה שהיה שלנו ומה שפגשנו ומה שחווינו מתעמעמים לכדי חמקמקות כמעט-אמורפית, למעט אולי המעט שנחקק על פולארויד.

פלצני, הא? אבל התוצר של זה הוא שאנחנו הופכים ליצורים נוסטלגיים נורא מוקדם בחיים שלנו. אני מוכן להישבע שבגיל שש התגעגעתי לאיזשהו עבר לא ברור. וכמובן, בגיל שמונה כבר הייתי עמוק בתחושת ההחמצה של אחד שלא היה בפלמ"ח. אחר כך גם פספסתי את המיתלה, גבעת התחמושת ותל פאחר, החווה הסינית ואפילו הבופור. ותחשבו על זה ככה: למה טובה אקסית – מיתולוגית או לא – למעט געגוע?

ותראו את האמריקאים האלה, איזה נוף יש לגעגוע שלהם, לדלת החורקת על צירה? איזה סרג'ו ליאונה זה, הא? קיבינימט. מאיפה אני אביא כזה עולם דימויים ויזואלי? מהמובטל בטיטו? מקוני למל? אני חופר הכי עמוק בוויזואליה הקולנועית שלי ונתקע ב"ארליך, תביא עוד ביצים".

אז איפה, תגידו לי אתם, איפה בדיוק תוכלו למצוא מדבר כזה, עם קרוואן ב-400 דולר לגור בו, ועם ברקים ללא גשם בקצה האופק? איפה? אני שואל כי גדלתי בנגב. ותאמינו לי, מדבר או לא מדבר, בנגב אין.

בקיצור, מה שאני מנסה להגיד זה, שבאנגלית, אפילו אובדן וגעגוע ואומללות נשמעים ונראים הרבה יותר טוב. בין אם הם מתארים את ההאנג אובר באיזה חניון זנוח ביוטה או טקסס או קליפורניה, ובין אם הם מתארים שיכור פתטי על הבר. השיר הזה, שדווקא אינו מהטובים בתקליט, חופן בתוכו כל כך הרבה אמריקה, המינגוויית וקרואקית וקארברית, שהוא מצדיק עוד מבט אחד. וכן, בסוף הוא עקר. עקר כמו סופה יבשה.

  

סופה יבשה

 

לבשתי חלוק על הבוקר

והבטתי בכיריים מתחממים

בהיתי מהופנט בכוס קפה

נעלתי מגפיים וסידרתי את המיטה

דלת הזזה תלויה על ציריה

דפקה לי את השינה כל הלילה

וכשהבטתי מהחלון

רק מראה אחד ניבט

 

סופת ברקים ללא מטר

רק סופה יבשה ואת בראשי

 

רדפתי אחר חום דמה

כאילו היה גביע קדוש

רוח יפה שירדה ממעל

אל ערב חיוור

והסוס עליו היא רוכבת

בועט בגשם המטונף

רעם כבד מתגלגל

על ערבת השיחים

אבל יש רק סופה יבשה על קו האופק

זו רק סופה יבשה ואת בראשי

 

הייתי נוסע לאזור הבילויים

שם היתה רוקדת, מתפרנסת בדחק

מעביר את הערב על בקבוק ג'ין

בעוד היא משוחחת עם הזכרים

 

וכשהשמש הצהובה כשתן

הביאה עמה את היום

היא אמרה "ממילא איש לא ייתן לרעהו

את מה שהוא צריך באמת"

 

ולבסוף אתה מתעייף מהמאבק

ומאבד את הפחד מהקץ

אך אינך יכול לאבד זכרון

ואת ריח הזיעה מן הגוף

וזה הכל סופה יבשה על קו האופק

אך סופה יבשה ואת בראשי

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: