דמדומים

אחרי שנפרדנו ועזבנו את הדירה ההיא בגבעתיים, היו לה עוד חודשיים לפני האוניברסיטה, והיא חזרה אל ההורים הפולנים שלה. אני מצאתי לי דירה עם שני שותפים בתל אביב. הייתי הולך לעבודה ברגל וחוזר אחר הצהריים ולא יודע שהיום כבר עבר, מתמוטט למיטה בחמש ויוצא שוב בערב. גיליתי את תל אביב אז, וגם את הבירה. הייתי מביט בכל האחרות שהיו פזורות בבארים בתדהמה מהולה בסקרנות, כמו היו יצורים מכוכב אחר לגמרי. ואולי גם הן הביטו בי. אני, בכל אופן, לא הבחנתי.

סיכמנו שנישאר חברים, ואכן, פעם בשבוע בערך הייתי מתקשר אליה, והיא היתה באה באוטובוס ופוגשת אותי בחוץ. היינו מזנקים זה על זה כמו שני מכורים שקיבלו סוף סוף איזו מנה מיוחלת. היא היתה מרחיקה את ידי משדיה ומהסה "לא פה", אבל מתנשמת בכבדות וממהרת אתי לאיזו פינה או בחזרה לדירה שלי. מעת לעת היינו מצליחים להיחלץ מהמיטה ולרדת למטה לאכול משהו, אבל תוך דקות או שעה היינו מביטים לפתע זה בזה במבט מבוהל, מזדעק – וטסים בחזרה למיטה.

בבוקר היא היתה מנשקת אותי בקורקטיות ונעלמת, ולא מתקשרת וממעטת לענות לשיחות שלי, עד שעבר שבוע – ואז היתה חוזרת, והמחול נמשך כך חודשיים. הייתי שואל אותה לפעמים מתי נחזור ואיפה היא ואם יש לה מישהו אחר, אבל היא לא הרבתה לענות לי, ואולי, אולי אולי, לא אמרה דבר כל אותם חודשיים. וככה היתה לי היא אך גם לא היתה כלל, ואני הייתי מעביר את הימים ואת הערבים ואת הלילות רק כדי להתראות אתה שוב בלי מילים ועם הרבה זרועות וצווארים.

וביום אחד של סוף ספטמבר ביקשה שניפגש באיזה קניון. כשהגיעה אני כבר חיכיתי, וכתמיד, עטה אלי כמוצאת איזה מושיע, ולא ניתקה ממני דקות ארוכות. ורק עצרה מעת לעת לבכות את הבכי הריחני שלה על כתפי ועל לחיי, ואחרי חצי ניתקה את שפתיה משפתי. ואני זוכר אותה עולה במעלה איזה דרגנוע ומפסיקה פתאום להביט לאחור. ואחר כך לא שבה יותר.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • כ.  On 28 בנובמבר 2010 at 11:25

    לא נכון.

    שבה. (כך נדמה לי).

  • tsoof  On 28 בנובמבר 2010 at 11:30

    1. אכן שבה, לפרקים.
    2. הסיפור הזה הוא גוזמה מוחלטת לחלוטין. כמעט.

  • מיקי גוריון  On 28 בנובמבר 2010 at 12:03

    הבכי הריחני שלה קנה אותי לגמרי.

  • ענת קסוי  On 28 בנובמבר 2010 at 22:18

    כתוב מקסים ומרגש

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: