תותים

תותים. תותים שחיים על התפר הדק שבין הקשה מדי לנימוח, שהם אדומים דיים אך אינם מתכהים. שלא נופל בהם כתם של האדום החיוור, שהוא סימן המחלה, שאין הם מלבינים או מוריקים באי אלו קצותיהם.

תותים שהם תותיים. שאין בהם קפל או נגע או פגם. שממעל הם הבטחה לעיגול ומתחת הם מתכנסים אלי פינה חרוטית בצווחת ששון תותית, שמדממים על השיש, אבל רק מעט. די כדי לרמוז על עסיסם אך לא כדי לוותר עליו.

תותים עם קצפת. רעננה וקלילה שכזו. מתוקה אך לא צעקנית, עשירה אך לא תוקפנית. כזו שעוטפת אותם. כזו שהם משכשכים בה, ומותירים פה את פסי דמם, אבל לא מעכירים אותה. היא בחיוורונה והם בדמם, והם רק נוגעים זה בזה למיני הרפים של הרמוניה הדדית של לובן ארגמני ושל חמיצות מתקתקה ושל טריות נמוכה.

וכל כליל השלמות הזה של צבעים של דם ושל מוות, מכונס לו בכוס עמוקת ישבן וארוכת רגל, קורא לי לדרוס את המחסום הזה ולחזור חזרה לתותי. מילותי.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Shai  On 18 בדצמבר 2010 at 13:43

    נגעת לי בתות, גבר!

  • רוני  On 18 בדצמבר 2010 at 23:12

    עשית לי דודא לתותים בקצפת. תעשה לי?
    הקליפ של גידי מושלם. תות יפהפה ומתוק, לא צריך שום קצפת בכלל.

  • נעמה  On 29 בדצמבר 2010 at 20:14

    אני נתקעתי בשורה האחרונה. הקצפת הייתה לקצף – תוסס אבל מבהיל משו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: