Dancing in the dark

האנשים התל אביבים הם בני 28 לעד. וכשהם לא מסתובבים ככה בחוץ הם חוזרים לז'ורנלים המבריקים והדו-ממדיים שלהם. הם תמיד מוצאים חניה לג'יפים המטאליים שלהם ולמכוניות הספורט האדמדמות שלהם. לפעמים אני חושב שאת כל הבאוהאוס הזה פשוט מעצבים מסביבם, כדי לא לפגוע באיכות התמונה.

הוא שרירי, אבל לא שרירי מדי. הוא שותה איזה גלנפידיך או משהו שהתחבא עשור או שניים באיזו חבית שעליה היה רשום שמו באותיות גותיות. את הפקולטה הנכונה ביבשת הנכונה סיים בגיל הנכון, ועוד הספיק לפני כן להיות קצין ביחידה הנכונה. כעת הוא לובש את הבגדים הנכונים ומסרג את שריריו הנכונים כשהוא מעשן את הסיגריה או החומר הנכונים שלו וחופן שד נכון או מותן צרה דיה. הוא עוזר מנכ"ל ונכונו לו גדולות. לא ילבלר ארוכות או יעצב או ישכתב. חלילה, הוא מוקפץ ישירות ישירות לעניייני אסטרטגיה, והוא יסטרטג לכם את מחשבותיו האסטרטגיות הנכונות ויתכונן לגדולות שעוד נכונו לו.

והיא? הו, היא! יש לה את המיני השחורה הנכונה שרומזת על תלולית נכונה ומכונית מיני שחורה נכונה ומישהו נכון שיחנה לה אותה כראוי. יש לה גם ג'ינס נכון וחולצת פלאנל נכונה של איזה גבר נכון שהשאיר אותה בדרך החוצה או פנימה. אולי הוא עוד שם ואולי לא, אבל מה זה משנה לשערות הרכות האלה כשהן נחות מעדנות על משבצות הפלאנל? היא מתאמנת ארבע פעמים בשבוע ועושה יוגה ומעשנת כמו קטר ועדיין יש לה ריח של אוכמניות שיצאו כרגע מהמקלחת. יש לה שני לבראדורים שהיא מוליכה מעדנות מתחת לבית שלכם וזין היא תרים את החרא. היא בפייסבוק ובטוויטר ובפורסקוור אבל לא באמת מבינה למה צריך את זה. היא חדה כתער ורגישה כדגדגן וגרה רחוק מספיק מאבא שלה כדי לעשות את כל מה שאתם חולמים.

 —

כל החיים אנחנו רוצים להיות משהו אחר. הילד רוצה להיות עלם והעלם לא רוצה להיות לבד. כשהוא לבד הוא מתגעגע לחופש, וכשהוא שוב רווק הוא חרמן ועצוב ונוגה וצריך איזה סם טוב כדי להיפתח שוב לעולם.

כשהאישה הנכונה מגיעה הוא רוצה אותה, וכשהיא רוצה אותו הם רוצים ילדים. כשנולדים להם ילדים הם מחכים שיגדלו קצת כדי לישון בלילה וכשהם גדלים קצת הם מחכים שיגדלו הרבה כדי לנסוע לחו"ל. כשהם כבר גדולים ההורים רוצים שיעזבו כבר את הבית, וכשהם עוזבים הבית כל כך ריק בלעדיהם – וכל החיים, כל החיים! הם רק רוצים עוד רגע או שעה עם התינוקות המעוצבים שהילדים שלהם היו פעם. וכשיש נכדים כל הזמן מחכים שהם יבואו לבקר, וכשהם באים לבקר רק מחכים שהם יילכו מכאן ואפשר יהיה לנשום רגע לרווחה.

כשאנחנו שכירים אנחנו רוצים להיות עצמאים, וכשאנחנו עצמאים אנחנו מקנאים בחופש של השכירים. כשאנחנו פועלים אנחנו מקנאים במנהלים, וכשאנחנו מנהלים אנחנו רק רוצים קצת שקט של פונקציונר. כשאנחנו עניים אנחנו מקנאים בעשירים, וכשיש לנו כסף אנחנו נוסעים להודו ומתפעלים מכמה הם מרוצים. וכל שנות העבודה האלה אנחנו רק רוצים כבר לצאת לפנסיה.

כשאנחנו כותבים אנחנו רוצים לסיים. כשאנחנו מסיימים אנחנו מרוצים שסיימנו, אבל מיואשים שיצא חרא. וחוץ מזה אנחנו רק רוצים לכתוב שוב, ועל הזין שלנו מה יצא קודם. הנה, אתם רואים? סיימתי. זה כבר לא מעניין אותי יותר. אני רק רוצה שיאהבו את זה, אבל מה זה משנה אם אני לא אוהב את זה?

בקבר. בקבר אנחנו ננוח.