תמונות מחיי זוג צעיר ומאוהב

אפר מהסיגריה של המניקה הצעירה נופל על לחיו של התינוק, והיא מתיזה אותו בעדינות בקצה אצבעה הכסוסה. אחר כך היא מלקקת את אצבעה ומלחלחת את הלחי המחוללת.

האב הצעיר מצלם. החולות צהובים צהובים והגופות שלהם ושלנו הן טרף לדורסים ולרוחות ולחול. גופות מרוסקות, משחירות, טובעות בדיונות הצהובות וברוח החמה שלוקחת את צחנתן צפונה. פגרים. פגרים ששכחו תלתלים רכים וירכיים חמות ושפתיים לחות.

האם הצעירה ממהרת. פעוטהּ מיטלטל על סבל האופניים, אוחז בשולי חולצתה באגרופים קפוצים. צרחתו מפלחת לפתע את שבילי המשק. בוהנו נתפסת בצירי הגלגל, וכעת הוא מדמם במרץ, זועק את שוועתו. היא ממהרת למרפאה, צעדים ספורים משם, מותירה את הפעוט אצל האחות ושבה לאופניים ולעיסוקיה. עבודה? מאהב? בן השלוש צולע אחרי דקות אחדות לגן לבדו.

בחזרה מהמלחמה האבא כבר בן 26. המלחמה השנייה שלו. ב-67 הם נכנסים לשכם מצפון, בטור גאה. קצין המבצעים עומד בגאון בזחל"מ המנצח כשכדור הצלף מוצא את מצחו, וצונח מת אל פנים הרכב. ב-73 הוא משוחח עם חבר כשנשמעת שריקת הרסיס. החבר שומט את ראשו לפנים, שחוט. מוות שקט אחד בלב המאפליה של ההרעשה הכבדה, שאין לאן לברוח ממנה. הוא שוכב על הקרקע ומתפלל שפגז המרגמה ופצצות המטוס ימצאו להם מטרות מהוגנות יותר, או רץ מאחורי הטנקים, שמביטים אל הסאגרים הנוצצים המתקרבים אליהם וגונחים גניחת מאמץ אחרונה לפני סופם. בחזרה מהמלחמה הוא רוצה עוד ילד. השלישי נולד. בלילה האב מתעורר מזיע לבכיו של הקטן, והפגרים עדיין בעפעפיו.

האם הצעירה פותחת את דלת החדר ומוצאת שם את האב הצעיר. וגם את התיכוניסטית  הצעירה. פטמותיה הזקופות והיפות קוראות תיגר על האם פשוטת המראה. היא מיידה באב מאפרה של תרמילי מאג חבוקים, משליכה את הסיגריה שבידיה לתרמיל הפגז, ויוצאת בחזרה אל הקיבוץ. כלבת הפוינטר שלה מלקקת את ידיה; עיני החברים שמסביב צוחקות.

האב הצעיר ממהר. ילדו השני רק בן שלוש. עוד אינו עומד על טיבו של הנער. אבות אוהבים ילדים מדברים, וזה שתקן בן שתקן. ומה לאב כי ילין, שהרי אינו דברן גדול בעצמו. רגליו הארוכות חוצות את השבילים במהירות, והילד רץ לצידו. האב חופן את כפו של הקטן ומאיץ את צעדיו, כמעט רץ. שני מרפקים ננעלים וסוליית נעלו של הילד חורקת על השביל הזקן, והנה עוד רגע יתעופף כאילו הוא איזה פו בידו של רובין.

 ובעצם, אולי אכן התעופף?

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • כרמלה כ. שלומי  On 7 בינואר 2011 at 7:30

    יפה להלל, צפריר. אוהבת את הכתיבה הפולחת הזו שלך.

  • tsoof  On 11 בינואר 2011 at 8:45

    תודה מלי 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: