דרמה קטנה

פעם בשבוע או שבועיים היתה נכנסת, בלי להתקשר או להודיע, פשוט דופקת בדלת וצצה ונושקת על לחיו, או משרבבת לשון להוטה ודוחפת אותו לחדרו וחובטת את הדלת מאחוריה. ותמיד היתה מעירה שמה שהוא צריך בבית הזה זה אישה.

"אישה תכניס לך כאן סדר. תיתן איזשהו טאץ' ביתי במקום הזה. תדגיש את הטוב והיפה ותסתיר את המוזנח והמכוער. אתה צריך אישה תומר. אתה צריך מישהי שתיתן לך ולבית שלך אהבה. כמו כלב שצריך מישהו שיוציא אותו, ככה גם אתה צריך מישהי שתעגל לך את הקצוות החדים של החיים שלך."

"אבל מעיין", היה אומר לה, "אני מדבר איתך, אני מבלה איתך, אני יוצא איתך, אני מזדיין איתך ואני חולם עלייך. איפה בדיוק יש לי מקום בחיים לעוד אישה חוץ ממך?"

"אני", הייתה מסתכלת לו בעיניים ברצינות תהומית, "אני סתם פנטזיה. אני משהו שלא יקרה. אני תוקעת אותך במקום ומחרבנת לך את החיים וממלאה לך אותם בתקוות שווא של דברים שלא יקרו לעולם. אתה צריך לשכוח אותי. אתה צריך לנעול את הדלת ולא לתת לי להיכנס. אתה צריך להעיף אותי מכאן עכשיו ולא לתת לי לחזור לעולם. אתה צריך לא לענות לטלפונים שלי."

"אבל את לא מתקשרת."

"אני רוצה אבל לא מעזה. אני פוחדת שיש כאן מישהי. שנשבר לך ממני ואתה לא רוצה לראות אותי יותר. אני פוחדת שקמת בבוקר והחלטת שאתה לא מוכן לאכול את החרא הזה יותר. אני לא יודעת מה הייתי עושה אם לא היה לי אותך. אתה לא מבין, תומר, כמה לכלוך וזיוף יש בחיים שלי. אתה לא מבין את הפקולטה המזוינת הזאת. אתה לא יודע מה זה להתמודד בתחרות ההתספורת והגאדג'ט והאוטו והדייט האינסופית הזאת. ומילא אם זה היה נשאר בפקולטה, אבל זה זולג לעיתון, ואם אני נראית לא נכון או נמצאת אם האנשים הלא נכונים, יש לאמא שלי מה להגיד. ואם יש לאמא שלי מה להגיד אז גם לאבא שלי יש מה להגיד. ואני הרי הפרינססה של אבא, ואבא צריך להיות מרוצה מהפרינססה שלו."

"בקיצור, את לא מתקשרת."

"אני אתקשר. לא, אני לא אתקשר. אתה לא רוצה שאני אתקשר. עדיף שלא אתקשר. רק זה חסר לי, שתישאר עכשיו בבית ותחכה לטלפונים שלי כאילו ייצא מזה אי פעם משהו. לא, אני לא רוצה שתחכה לי תומר. זה לא מגיע לך. אתה צריך אשה בחיים ובבית שלך."

היא היתה אומרת ומתחילה לסדר אחריה. קודם היתה פולשת למטבח ומשתלטת על הכיור והכלים והשיש, ומשם אל פינת האוכל, משפשפת ומבריקה, ואז, מצוידת במטאטא ואחר כך במגב, משתלטת על הסלון והמטבח והחדר. והוא היה נשרך אחריה וחוטף פריטים מידיה ומשיב אותם למקומם, ומתקומם שהיא לא עוזרת בית וזה הבית שלו ושתפסיק לעשות לו בלגן, כי גם ככה היא עושה לו בלגן בחיים, ובסוף היא היתה מסדרת את המיטה שאך לפני זמן קצר הופרה שלוותה, ומתמוטטת אליה בדמעות, והוא אחריה, וכל טקס הסדר הזה היה נגמר בעוד התפלשות בשרים בין הסדינים המתוחים לרגע של מיטתו.

ככה הם הכירו?

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גל.  On 16 בפברואר 2011 at 18:31

    יפים הפוסטים הלא מצחיקים. בעיקר איך שהם נפתחים.
    (את המילה האחרונה יש לקרוא ככפל משמעות.)

  • רוני  On 17 בפברואר 2011 at 6:40

    אני שמה אליו אליה, למה שקורה לה.
    (התומר זה כמעט יותר מדי)

  • עידית פארן  On 17 בפברואר 2011 at 6:59

    זה יפה.
    עושה לי חשק לריב עם מישהו
    אבל עכשיו!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: