ערגה

שפרה שואפת בעדינות מהסיגריה שלקחה מחברתה. עדיין היא חוששת מהעשן שמגיח אל חלל הפה וממלא את ריאותיה במתיקות מעופשת, אבל לפעמים היא כבר מרגישה נועזת ומתוחכמת. כמעט כמו החילוניות שמעבר לכביש, שצוחקות בקול ונדות זו אל רעותה במקל העשן שבין אצבעותיהן כאילו תמיד היה שם. ששואפות עמוק וחזק ולובשות את המבט שבע העיניים הזה בקצה כל יניקה.

היא מביטה סביב בחשש. אין כאן איש מהיישוב שלה בשומרון, ודבר הסיגריה לא יגיע אל אבא או אמא או אחות או שכנה רכלנית. רק את החשש שיראו היא עוד נושאת עמה בכל פעם שהיא שבה משם.

היא מיישרת את חצאיתה קלות בציפורניה הקצרות והמעוצבות. אתמול העזה למרוח עליהן לק שקוף. איש אינו רואה, אך היא מביטה אחורה אל עוד גדר שפרצה בדרך, מי יודע לאן. היא שוב מגניבה מבט אל הצד השני של הכביש, אל החילוניות מחדרה ומנתניה ומקיבוצי הסביבה. כמה היתה רוצה מעט מקלות הדעת הזאת, מהצחוקים הרועמים ומהמבטים החודרים, מהקולות המתפנקים והציפורניים האדומות.

הן חוזרות לעוד שיעור לפני סוף היום שבו יתפזרו הביתה. היא חולקת דירה עם אחת מהנתנייתיות, ענת. ענת אינה יפה, אבל יש לה זוג שדיים שמגיחים בחוצפה ממחשוף עמוק, וג'ינס צמוד ועקבים קטנים והחלטיים, שנוקשים בזעם כבוש כשהיא נכנסת. יש לענת גם אלון ועמי ורותם שבאים ולוקחים אותה ומריחים את צווארה, ולפעמים אחד מהם גם נשאר עד הבוקר. ופעם היה גם רביעי. שפרה לא זוכרת את שמו.

את ידיו היא זוכרת. את השיערות השחורות והמסעירות על זרועו, ואת הוורידים המשתרגים חליפות בין כף למרפק. את תפוח קיבורתו ואת משולש הכתף ואת שכמותיו המשורטטות יפה. ואת פעימות ליבה הדוהר היא זוכרת, כשגילתה כי היא בוהה מרחוק ביד הגברית כל כך.

שפרה רוצה להסתכל ישר בעיניים ולומר את שעל ליבה. היא רוצה לצחוק בקול רם ולקלל רגע בעגלונית נתנייתית משובחת. היא רוצה את אורן, בנו של רכז הביטחון ביישוב, שינגן לה על גיטרה קצת רוצי שמוליק, ויאמר לה בסוד דבר תורה שלא אומרים אצל שולחן אביו. והיא רוצה גם את היד ההיא, שראתה אז מאחור. רוצה את כפה של אותה היד, על ידה שלה ועל לחי ועל ירך ועל שד. רוצה לטעום מעט מהמותר ועוד מעט מעט מן האסור. ואולי עוד קצת.

והכי הכי שפרה רוצה לפשוט את החצאית הארוכה ואת החולצה הכבדה, ולהחליף אותן לערב בג'ינס ובסוודר. ולנעול גם היא פעם אחת את המגפונים החומים והכעוסים של ענת, ולשמוע את הקלאק קלאק האמיץ הזה עם כל צעד מצעדיה. ולדעת לאן ללכת מכאן.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: