ידיים על צווארנו

אני רוצה להגיד משהו על הלא פוליטי: אין דבר כזה. אני רוצה להגיד משהו על "אז מה הפתרון שלך": אין לי פתרון. יש לי בעיה. לי ולתשעים אחוז מהציבור במדינה הזאת. וזה כולל לא מעט אנשים שלא יודעים שהגלימה שהם לובשים נשרפת, ואו-טו-טו התחת המרוצה מעצמו שלהם יבער גם הוא.

אני שומע המון אנשים מרוצים מעצמם. אנשים שיש להם דירה שערכה עלה, או שמרוויחים 20 או 30 אלף שקל בחודש ובאמת ובתמים מאמינים שיש להם מספיק. אנשים עם פנסיה כזאת קטנה ומשכנתא כזאת גדולה, שגיהוק של פקיד בתאגיד רב-לאומי בקליפורניה או בשנגחאי ישלח אותם ואת המשכורת הנחמדת שלהם ישר למשרד התעסוקה ולראיונות עבודה. אנשים שחושבים שאם מחיר הנכס שלהם עלה פי שלושה בעשור האחרון הם בעצם עשירים, וצורכים כל חודש 30% מעל ההכנסה שלהם, מתקיימים מגלגול הלוואות ועצימת עיניים – ובטוחים שיהיה בסדר.

בתור איש המעמד הבינוני-העליון, שהיה הרבה שנים במצב שתיארתי בפסקה הקודמת, צר לי לספר לכם את החדשות הרעות: אתם בלה-לה-לנד. העולם הקפיטליסטי לימד אתכם שצריכים לצרוך, אבל שכח להזכיר לכם שגם צריך להחזיר חובות. אתם לא הראשונים ששוכחים את זה. פעם הארגנטינאים והברזילאים שכחו, ולא מזמן היוונים, האירים, האיטלקים, הפורטוגלים והספרדים שכחו. תיכף יגלו (שוב) שהאמריקאים שכחו.

ואז, חלק ניכר מהמעמד הבינוני העליון יגלה פתאום שהוא בעצם בינוני תחתון, ושעל מה שקונים בהקפה צריך לשלם מתישהו, ושלא משנה כמה כרטיסי אשראי וכרטיסי מועדון יש לכם, אלא כמה כסף יש לכם בבנק ובכיס, וכמה כסף חסכתם להיום ולזקנה. ובואו נודה על זה: לא חסכתם כלום. אפילו את קרנות ההשתלמות שלכם פוצצתם על טויוטות ומאזדות חדשות.

ואז, חברים, אתם בעצם האנשים מהאוהלים, עם חשבון טיפה יותר גדול לשלם, ועתיד קצת יותר קצר ומציאות הרבה יותר מטרידה. ואז כבר לא תשאלו "מה הפתרון שלך?" ו"למה אתה לא עובד, פרזיט?" ו"מה רע לך לגור בחולון ובבת ים?" אלא רק תצעקו שיש לכם בעיה, ותשאלו מי יחלץ אתכם מהבוץ.

והבוץ הוא אמיתי. בבוץ הזה יכולת ההתפרנסות של הציבור הולכת ומתכווצת, היכולת שלכם להכניס כסף על בסיס קבוע ומסודר הולכת ונמוגה והמשאבים של המדינה נחטפים על ידי ידיים ארוכות, גדולות וחזקות משלכם: ידיים שגרות במגדלים שמצלים את הדירות המעאפנות בתל אביב וחוסמים את הים בהרצליה. ידיים שקרובות לצלחת וחופנות את כל מה שהיא מציעה, ומשלמות לכם פירורים מעליבים. ידיים שמעדיפות "לעשות תספורת" לחוב (איזו בדיחה מעליבה. תספורת! אנשים שלא משלמים את החובות שלהם מוצאים לזה שמות מקסימים) שהם חבים לכם ולפנסיה העלובה והכפופה והחולה שלכם. ידיים שבוצעות את בשרכם ומשמינות ממנו.

ומכיוון שהתחלתי בפוליטי אסיים בפוליטי: יש עוד ידיים. הידיים הגדולות, המקורבות והמרושעות ביותר. הידיים שנוהגות על כבישים חדשים ונוצצים שעלו מיליארדים, שמתגוררות בבתים לבנים עם קירות אדומים וחצרות ירוקים שעלו גרושים. הידיים שחומסות את אדמות שכניהן, בוזזות את מעיינותהם, עוקרות את עציהם ויורות בילדיהם. הידיים עם המגפיים המסומרות שדורסות את הארץ שאינה שלהן, ושבאותה עת מוחות מעל האדמה את כל מה שהוא יהודי וקדוש. הידיים שמכלות את לחמנו וחונקות אותנו כבר 44 שנה.

אנחנו כחולים מחוסר נשימה. האוויר בריאותינו אזל, ואנחנו חיים על אדים אחרונים. עינינו יוצאות מחוריהן ומבקשות מזור. המחאה הזאת היא אולי פרכוס אחרון. תיכף ייגמר כל הטוב שהיה כאן. ייוותרו רק הידיים האלה, שתולשות גפינו מעלינו ומעוותות את הצלם שהביאו אתם סבא וסבתא משואה ומפוגרום.

אז נותרה לנו המחאה, כי דומה שכבר שאין לנו אוויר לשום דבר אחר.

(לכו להפגין היום, אנשים. תיכף ייגמר הזמן)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שלומית לוי  On 23 ביולי 2011 at 13:42

    כל מילה בסלע.
    קראתי חסרת נשימה, באמת, לא כמליצה, כי זה מדוייק וכתוב מצויין.
    וכן, אני אבוא להפגנה היום.

    • tsoof  On 23 ביולי 2011 at 14:00

      לא יודע אם כל מילה בסלע. זו רק דעתי. אבל יופי שאת באה להפגנה, ותודה על הפרגון.

  • עדמוסאי  On 23 ביולי 2011 at 13:55

    וואי, כל זה על הרצון לשלם פחות על דירה במרכז!
    כנראה שצעירים היום לא יודעים להתמקח, אז הם בוכים.
    ומה הקשר למתנחלים רק אלוהים יודע… שהם קנו בית בזול? איך זה קשור לתל אביב? ומה בדיוק עושה את האדמה לא שלהם? שהערבים שמכרו אותה או את האדמהלידה התחרטו והחליטו שבמקום כסף הם רוצים דם? (וגם לשמור את הכסף)
    כמו כלהצעירים המפונקים אתה בוחר את המטרה הכי קלה. הרי לבוא לערבים ולבקר אותם ולהפגין אצלהם זה מפחיד, כי אתה יודע שהם, איך להגיד, לא יקבלו את זה בברכה. אבל זה לא שאין על מה לבקר את הערבים. כל יהודי שנקלע לשטח פלסטיני דמו בראשו, אישה שמעצבנת את הגבר – גם. לרצוח מתנגדים פוליטיים? למה לא? וכן הלאה.
    די לצביעות העלובה הזאת. רוצים לגור במקום יקר? או שתמצאו עבודה יותר רווחית או שתחיו כמו עכברים. רוצים לסיים את ה״כיבוש״? תסתכלו קצת יותר על מה שבאמת קורה.  

    • tsoof  On 23 ביולי 2011 at 13:58

      איבדת אותי במשפט הראשון. לא נכנס איתך לתחרות הגחכות. אין לי את השנינות הנדרשת.

  • יובל  On 23 ביולי 2011 at 14:00

    מבריק צופי !!

  • Boaz Gal  On 23 ביולי 2011 at 14:09

    חזק מאד ומדויק מאד
    אנחנו צריכים לא רק למחות – אלא לוודא שדברים משתנים כאן מהיסוד

    • tsoof  On 23 ביולי 2011 at 15:07

      הלוואי שיימצא לנו אורך הרוח.

  • מיקי גוריון  On 23 ביולי 2011 at 14:26

    הראיה שלך אמיתית ונוקבת. ובכל זאת יש כמה ספורים שאינם נהנתנים, שמחליפים רכב שלש פעמים בחיים, שלא קונים מותגים וחיים יחסית בצניעות, שחסכו קצת לשעת מצוקה, שאינם תל אביביים ראוותנים…אני מזדהה עם הקושי, מוחה נגד הביזה ברישיון ממשלתי ורוצה להפוך את השלטון ולהפיל אותו כמה שיותר מהר!
    אבוא כמובן להפגנה כל עוד רוחי בי.
    אני התחלתי כבר בזמן הפנתרים השחורים ומאז לא חדלתי.
    הלוואי וזה יעזור ויניע קדימה את התהליך.
    תודה צופי

    • tsoof  On 23 ביולי 2011 at 15:08

      מיקי, ודאי שלא כולם רשעים. תודה לאל 🙂 ואולי נתראה!

  • Shay Koren  On 23 ביולי 2011 at 14:30

    אמת כואבת.
    מנקודת המבט שלי אני רואה אנשים שלא יודעים למקם את עצמם ברמת החיים הנכונה, אנשים "חולמים" שהם חיים במעמד גבוה או בינוני ומאמינים (אולי בטיפשותם) שהם יכולים להרשות לעצמם הרבה הרבה מעל מה שהם אמורים להקצות לכך.
    אנשים שחיים באמונה הרווחת של "יהיה טוב", זה המשפט הישראלי הנפוץ ביותר וכשהם נופלים עלהרצפה הם לא מבינים למה.

    אני ממקם את עצמי ברמת חיים מסויימת, אני לא יודע להגדיר אם זו גבוהה או בינונית או איפה באמצע, יש לי דירה מגיל צעיר בלי משכנתא ועדיין אני מאמין במאבק,
    אני בעדו ומאמין שחייבים לתת פתרונות לאנשים שיותר קשה להם,
    אם זה בעזרה או בהקצאה של דירות ממשלתיות זולות יותר, (בגיל צעיר שכרתי בראשון דירה של עמידר סתם כי היא פלה לי באיזור שרציתי, אחרי כמה שנים אני יודע שהם החליטו למכור את הדירות ולרדת מתחום ההשכרה).
    החלק השני חייב ללמד את האנשים להבין מה רמת ההכנסה שלהם ולהעמיד אותם במקום הריאלי לרמת החיים שלהם, אם אנשים לא יתמודדו עם רמת ההכנסה שלהם הבסיס של הדור הבא יתחיל יותר נמוך מאיפה שאנחנו היום.

    • tsoof  On 23 ביולי 2011 at 15:10

      כן, אני מסכים שנדרש פה חינוך. אבל אני חושב שכרגע העיקר הוא לדבר על חלוקת העוגה בציבוריות הישראלית.

  • תור  On 23 ביולי 2011 at 14:30

    צפריר, יקר,
    כבר אין לי פייס ועדיין אין לי בוק, והדברים שכתבת כל כך מזעזעים, כל כך נוגעים ללבי.
    באהבה עמוקה – תור (חברה של איתמר)

    • tsoof  On 23 ביולי 2011 at 15:11

      מזל שיש רחוב, אחרת אף פעם לא היינו מתראים 🙂 תודה על התגובה, יקירתי.

  • שירה  On 23 ביולי 2011 at 14:40

    מצוין, מדויק, כואב, חשוב ונכון.

    נגמרו לי הסופרלטיבים.

    אני רק יודעת שאני לא רואה את בעלי שעובד מבוקר עד ערב, שאנחנו גרים אצל ההורים כי אין לנו כסף לדירה ומחיה באזור גוש-דן, ושאני מטפלת בשתי הבנות שלנו ועובדת מהבית תוך כדי, כי אין לי כסף לגנים הפרטיים שעולים כמו משכורת שלמה.

    מגיעה היום, כמובן.
    תודה על הפוסט הזה.

    • tsoof  On 23 ביולי 2011 at 15:13

      תודה לך, שירה. ויופי שאת באה!

  • אזרח.  On 23 ביולי 2011 at 14:51

    צפריר ,מצטרף לדבריך. לדעתי חייבים להתמקד בשינוי השיטה המוניטרית, שממנה נובעות הבעיות החברתיות-כלכליות של רבים בעולם.

    http://buat-nadlan.blogspot.com/2010/12/blog-post_24.html

  • micky harel  On 23 ביולי 2011 at 15:37

    מנסיון לצערי, כל מלה אמת, ובהחלט כל מלה כאן היא אמת לאמיתה, רצוי שאנשים יהיו ערים לזה. יותר גרוע ממה שעולה על דעתכם גם לאחר שקראתם את המאמר בעיון…

  • Yochai Bashan  On 23 ביולי 2011 at 17:36

    אני מסכים עם כל מילה שלך
    אבל אני כנראה מפרשן את הפסקאות האחרונות קצת אחרת
    אני למשל לא רואה משפחה שחיה באריאל כחומסת אלא כמנצלת הזדמנות בלי הדמוניזציה אבל אם אותה התוצאה
    הידים הם לא של המתנחלים במובן הרחב אלא של הגרעין העקרוניוהקשה של התנועה הפוליטת ושל הכנסת\ממשלה ששמחה לאפשר ולממן
    בזמן פינוי הרצועה נדהמתי לגלות איזה מרכיב מהמתנחלים שהתפנו שם בכלל לא היה אידאליסטי
    היו לא מעט אנשים פשוטים ממרכז המפה הפוליטית שפשוט שמחו לקבל בית מול הים בעלות של דירת חדר באשקלון מול התחנה המרכזית
    אולי אני קצת יותר טולרנטי אבל בתכלס רב הדומה מהשונה.
    יוחאי

    • tsoof  On 23 ביולי 2011 at 19:28

      יוחאי יקירי, אני לא בטוח אנחנו חלוקים. כן, ודאי שחלק ניכר מהמתנחלים הם משרתי השיטה, ולאו דווקא מקדמיה. השיטה הזאת, עם זאת, מקיזה את דמינו, לטעמי לא נשאר לנו עוד הרבה.

  • אלדד  On 23 ביולי 2011 at 18:30

    "הכלבים ינבחו והשיירה תעבור"…
    "מה שהיה הוא שיהיה".
    "יודע רועה צאן מרעיתו".
    נכון שמאד מרגיז מה שכתבתי? ועוד יותר מרגיזה הידיעה שזו האמת לאמיתה.
    על 2 המשפטים האלו ועל עוד כמה דומים סומכים שם למעלה, במגדל השן מוקף חומה ששמו כנסת וממשלה.
    הם יודעים שימשיכו לבחור בהם – גם אם יורידו את כל תומכיהם לפת לחם.
    תומכי המפלגות הדתיות ימשיכו לתמוך במפלגותיהם, שתמורת אתנן שמן יצטרפו לקואליציה. ומפלגות אלו הולכות וגדלות – גם בזכות התורה, כי ""פרו ורבו היא המצווה הראשונה בתורה", הם לא דואגים כיצד יפרנסו משפחה גדולה: האל ידאג – והמפלגות הדתיות שלוחיו.
    וגם כי "רק ביבי והימין מבינים בבטחון – כל השאר (הסמולנים, כי מי שאינו ימני הוא סמולן בוגד) ימכרו את המדינה לערבים.
    יכולתי להמשיך עוד ועוד…
    וכאמור, תהיה הפגנה, ויהיו בה מיליון מפגינים, הכנסת והממשלה ירעשו וכל חברי הכנסת יוציאו לרגע את הראש מהחול וירבו מלל והבטחות. וכותרות העיתונים יהיו באותיות ענק אדומות עם הרבה סימני קריאה.
    ואחר כך הכל ידעך, וכל ההבטחות תתמוססנה לאט לאט, ויוקמו ועדות, ובעקבותיהן ועדות שתפקידן יהיה ליעץ כיצד לממש את המלצות הועדות הקודמות, ונערי האוצר ימשיכו לשלוט בכלכלה, ואולי תהיה גם מלחמה קטנה שתסיח את הדעת, והכרזה על מדינה פלסתינאית, וחברות ענק עולמיות יקנו את מדינת ישראל בחסות ההפרטה.
    ובבחירות הבאות הנושא הכי חשוב יהיה תהליך השלום, והבטחון, ושמירה על מדינת ישראל ב"גבולות בני הגנה".
    ושוב ייבחרו ביבי, או ברק, או אולמרט (שיבטיחו לנו שלמד את הלקח והשתנה), או ציפי, או ליברמן. דה דה. ליברמן.
    ואנחנו נמשיך לא לגמור את החודש, ונדאג אם העורף מוגן, ומה יהיה עם איראן גרעינית, ומי יזכה באח הגדול וברוקדים עם כוכבים. אה כן – ומה יהיה עם הפועל תל אביב – ובית"ר ירושלים.
    כי זה מה שמגיע לנו.

    • tsoof  On 23 ביולי 2011 at 19:31

      אלדד, אני מוחה על תגובתך בתור אוהד מכבי חיפה.

      והשאלה היא לא אם אתה צודק, כי אתה צודק, אלא מה אנחנו יכולים לעשות עכשיו כדי לשנות את זה. ב-77 קמה תנועה כמעט עממית בשם דש, עם רעיונות שאינם דומים כלל לאלה שמסתובבים היום ברחוב, והפכה את הפוליטיקה הישראלית על הראש. ואני שואל אותך: למה לא עוד פעם? אני הייתי שולח את רגב קונטס לכנסת כאן ועכשיו. ואני מנחש שיש היום לפחות עוד 100 אלף איש שהיו עושים את אותו דבר.

      • אלדד  On 24 ביולי 2011 at 23:40

        אחרי שהעלו את אחוז החסימה ל 2%, גם 100,000 קולות לא עובר את אחוז החסימה. לאור מה שקרה עם מפלגות "מצילות עם ישראל" שקמו (ראה אכן ד"ש, הגימלאים מר"צ) עמישראל לא מאמין יותר להבטחות קסם, וכאמור, עם הנטיה ההולכת גוברת לימין אינני רואה שום סיכוי להזיז משהו. עצוב – אבל לצערי זה מה יש.

  • יואב אבני  On 23 ביולי 2011 at 21:43

    טעות לדעתי לקשור את הראשון בשני – ואני לא מדבר רק על שירים של ברוס ואתי באותו פוסט – אני מתכוון לטייקונים ולמתנחלים. זה מחליש את המיקוד והופך בעיני שותפים רבים לצרה את הצעקה הכוללת לרטינת שמאל. גם אם היינו מצונפים לנו בקו הירוק (ואני בעד פחות או יותר), עדיין הטייקונים היו מטייקנים כל מה שזז. זה שורש הבעיה ואת זה צריך לשנות בכנסת הבאה.

    • tsoof  On 24 ביולי 2011 at 21:10

      אני לא מצליח להתאפק, יואב. באמת מנסה, ולא מצליח להפריד בין הדברים. ויש לי עניין עם לא לשקר לעצמי כשאני כותב. ניסיתי. נכשלתי. אני לא מצליח להתיר את הקשר בין כהות חושים אחת לאחותה.

      קפה במאהל?

      • יואב אבני  On 25 ביולי 2011 at 11:57

        קפה בשמחה. במאהל ומחוצה לו. אסמס לך כשאגיע השבוע ומקווה שתהיה. אבל –

        אני עדיין חושב שזו טעות שעלולה להפוך את ההתחלה החשובה הזו לנחלת המיעוט. טייקוני המשפחות השולטות, אדוני הארץ הניזונים מהכלכלה שאנחנו – כולנו – מריצים כמו אוגרים בכלוב לא קשורים לכביש עוקף רמאללה. ההתבהמות המוסרית היא אחרת לדעתי. ברור שאפשר לקשור הכל להכל, אבל לדעתי גם בכירי השמאלנים מתמסטלים מהכוח יפה מאוד בשנים האחרונות. אני מאוד מקווה שמי שמכוון את המחאה יידע להפריד בין עוולות ולמקד. אם זה ייגמר בצעקות בילעין-בילעין, המאמץ יהיה לחינם והמחאה תאבד קולות של מאות אלפי אנשים ואת הסיכוי לשינוי.

  • ו.גיבונס  On 23 ביולי 2011 at 22:27

    חלפתי במונית קו 5 על פני שדרות רוטשילד.גברת שישבה במושב הקדמי
    הסבירה לחברתה: "שני שוכרים שלי יושבים פה" וטהצביעה על המאהל. השניה: "מה אני יודעת
    איפה השוכרים שלי"הבעיה היא לא רק הממשלה או הטייקונים,אלא כל אלה
    שלקחו התנהגות זו כדגם.גם אם נוריד את ממשלת הזדון (הלוואי) ונקצץ את הטייקונים בראש,לא יהיה קל להוציא אותם מתוך הנשמה שלנו.

    • tsoof  On 24 ביולי 2011 at 21:11

      אני מסכים. מסכים עד מאוד. אם לצטט את ספרינגסטין שוב, הרי שצפויה לנו דרך ארוכה מאוד הביתה.

  • tsoof  On 26 ביולי 2011 at 16:50

    יואב: חום אימים ברוטשילד. אני אעשה לך טלפון. נשב בנורדאו כמו אנשים תרבותיים :).

    ולגבי עניין השמאל. אתה בטח צודק. זה רק שאני לא מצליח להתאפק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: