דרך ארוכה הביתה (תרגום)

לפני כמעט ארבע שנים ברוס ספרינגסטין הוציא תקליט. קראו לו Magic, וזה התקליט שהשפיע עלי יותר מכל תקליט אחר בחיי. תקליט ששינה את חיי מקצה אל קצה.

התקליט הזה היה כתב מחאה חריף ונוקב נגד ממשל בוש, נגד פשיטת הרגל המוסרית של אמריקה, נגד אובדן הערכים הבסיסיים של האמריקאי העובד. נגד יחסי ציבור.

ואני הייתי יחצ"ן.

אני זוכר את זה כמו אתמול. קניתי את התקליט ברעננה, ושמעתי אותו פעמיים עד הבית. פתחתי את הדלת ואמרתי לאשתי שזהו, הגיע הזמן לסגור את משרד היחסי ציבור שלנו. אנחנו לא יכולים יותר לשרת את המערכות הכלכליות הרקובות ולטעון שרק עשינו מה שאמרו לנו. ומה עם מוטורולה? ופעילות ההיי-טק של האחים עופר? וחצי מקרנות ההון סיכון במדינה הזאת? ועוד 20 לקוחות? "שיסתדרו".

ומה יהיה איתנו? ממה נחיה? "נסתדר".

למחרת הודענו על סגירת המשרד.

מאז אני אומר פחות או יותר מה שמתחשק לי, גם אם זה לא נעים ללקוחות שלי. ואני יותר לא מוכר את נשמתי לשטן.

כלומר, לפחות לא בריטיינר.

נזכרתי בשיר כאן למטה בעקבות התגובות האחרונות לפוסט הקודם שלי. יואב אבני ביקש שלא אערבב את ספרינגסטין עם אתי אנקרי (צודק יואב, סליחה. הנה ספרינגסטין סולו). מגיב אחר, שאני לא מכיר, דיבר על הזחיחות של בעלות בתים שמדברות על השוכרים שלהם, שמצויים במאהל.

הדרך הארוכה הביתה בשיר הזה, היא הדרך בחזרה אל עצמנו, אל כל מה שהיה יקר וחשוב ואידאלי לפני שהתבהמנו. הוא נכון לאמריקה, והוא נכון גם לנו. אז תרגמתי. הדגשתי בית קצר, שהוא הלב של השיר, הלב של התקליט, הלב של הדברים שאני מנסה לזכור.

דרך ארוכה הביתה

בליל אמש עמדתי בדלתך

מנסה להבין מה התקלקל

את רק הנחת דבר-מה בידי – ונעלמת

יכולתי להריח את הירוק העמוק של הקיץ

מעלי זרחו אותם שמיים

ומרחוק יכולתי לראות את העיירה שבה נולדתי

תהיה לנו דרך ארוכה הביתה

לא יקירתי, לא, אל תחכי

תהיה זו דרך ארוכה הביתה

דרך ארוכה הביתה

ובעיירה עברתי ליד המכולת

והסַפר ברחוב הדרומי

הבטתי בפניהם

כולם היו זרים גמורים

בית הפלמ"ח על הגבעה

עמד שקט לבדו

המסעדה היתה מנותצת ונעולה

ועליה רק שלט, "לא פה"

תהיה לנו דרך ארוכה הביתה

לא יקירתי, לא, אל תחכי

תהיה זו דרך ארוכה הביתה

דרך ארוכה הביתה

כאן יש לכל אחד שכן

ולכל אדם חבר

וכל אחד ימצא סיבה להתחיל מחדש

אבי אמר לי: בני, הבט היטב

נולדת במקום מקסים

שמאמץ אותך אליו בחיבוק

איש לא יחנוק כאן, ואיש לא ייוותר לבדו

והדגל שלך מתנופף מעל בית המשפט

משמעו דברים מוחלטים:

מי אנחנו, מה שנַעֳשה – וגם מה שלא

תהיה לנו דרך ארוכה הביתה

לא יקירתי, לא, אל תחכי

תהיה זו דרך ארוכה הביתה

דרך ארוכה הביתה

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Boaz Gal  On 24 ביולי 2011 at 21:59

    מדהים
    וממה אתם מתפרנסים מאז….?

    • tsoof  On 24 ביולי 2011 at 22:02

      היא מתרגמת, אני כותב. כאן, שם ובכל מקום.

  • תומר  On 24 ביולי 2011 at 22:38

    איזה פוסט מענג!

    • tsoof  On 24 ביולי 2011 at 23:27

      תודה. תומר אז אין תומר בשן?

  • hanantomer  On 25 ביולי 2011 at 8:48

    הרשימה שלך הזכירה לי ביקורת שכתבתי בזמנו על הדיסק האחרון של ספרינגסטין – http://hanantomer.wordpress.com/2009/03/27/%D7%92%D7%A2%D7%92%D7%95%D7%A2%D7%99%D7%99-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%92-%D7%91%D7%95%D7%A9-%E2%80%93-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%93%D7%99%D7%A1%D7%A7-%D7%94%D7%97%D7%93%D7%A9-%D7%A9%D7%9C-%D7%A1/
    לא בטוח שהסכמתי עם כל מה שכתבת בפוסט הקודם, אבל בכל הנוגע לספירנגסטין, אני איתך…

    • tsoof  On 25 ביולי 2011 at 9:47

      אהלן חנן, נעים מאוד. לא היכרתי את הבלוג שלך עד הבוקר. הלכתי להציץ.

      את הרשומה על magic כתבת ביום שבו התקיימה ההופעה האחרונה בחלק ההוא של הטור. בלונדון. באותו ערב ראיתי את ספרינגסטין פעם ראשונה. ספק אם אי פעם אזכה לחווייה שמתקרבת בכלל לסדר הגודל של ההופעה ההיא. 🙂

      חוץ מזה אני מסכים עם שני הטקסטים שלך לגבי שני התקליטים האחרונים, ואני תמיד מאושר לגלות ישראלים שאוהבים את ספרינגסטין 🙂

      בוקר טוב!

  • יואב אבני  On 25 ביולי 2011 at 11:44

    תודה על הסולו (:
    מעשה אמיץ. שיר גדול. אני הכי אהבתי מהמג'יק את

    גם הוא חזרה לפשוט, בהמון רבדים.

  • אלירז  On 25 ביולי 2011 at 13:15

    תודה צפריר על פוסט מרגש, מטריד ואף מעורר השראה. סוג של מראה מול העיניים, אולי אפילו יותר מהפוסט הקודם (שמרוב דברים שהיו לי להגיד בתגובה אליו – הזדהות והסתייגות, הסכמה וביקורת – שתקתי). הדברים שלך עוררו בי תהייה מה ספרינגסטין (היה) אומר היום, שלוש שנים כמעט אחרי שהתקווה הגדולה שלו נבחרה לנשיאות. עם חוב לאומי אדיר שרק הולך וגדל, ומעמד ביניים שממשיך להישחק – יכול להיות שמה שנשאר זה רק להיזכר בהבטחה מ- 78? ותהייה נוספת עלתה בי לגבי המחסור הכואב בשירים חברתיים כאן אצלנו. אני מנסה להיזכר באמן, שיר, אלבום עם אמירה חברתית, ולא מצליחה. כן, שלמה ארצי כתב על ארץ חדשה, אבל זה היה לפני כמעט 25 שנה. ולא, "שירת הסטיקר" לא נחשב.

    • מרמיט  On 25 ביולי 2011 at 23:34

      לא חסרה מוזיקה מחאתית חברתית עכשיו בארץ, רק שלא משמיעים אותה ב(רוב ה)רדיו:
      סיסטם עאלי, רוטבליט, דני אמיר, פורטיס וסחרוף ביחד ולחוד, גבריאל בלחסן, שלום גד, בבליקי ופונץ'… היי, אפילו לערן צור התפלקו כמה אמירות מחאתיות באלבום האחרון.
      וזה רק מה שעולה לי בראש כרגע, בשליפה, בטח לא חסרים כאלה שגם אני עוד לא שמעתי עליהם, כולל כל מיני הרכבי היפהופ צעירים ובועטים (ואלמוניים) שבאים באמת מהגטו – אתיופים מקריית גת, ערבים מלוד…

      כמה דגימות של ההרכבים האלה אפשר למצוא בדף הזה והמשכיו:
      http://www.tarabut.info/he/articles/article/songs/

    • tsoof  On 26 ביולי 2011 at 16:46

      אלירז, תודה על התגובה. מרמיט המקסים ענה יפה לגבי מחאה בישראל. הרבה יותר מכפי שיכולתי לענות בעצמי. לגבי ספריגסטין, הוא באבל על הסקסופוניסט הנפלא שלו שנפטר בחודש שעבר. ואני מאוד מחכה לשמוע אותו בעצמי.

  • מעוז מוסל  On 25 ביולי 2011 at 18:46

    מעריך את המעשה שעשית ואת הערכים שעומדים מאחוריו. ל"בוס" אני פחות מתחבר, מקווה שזה לא יירשם לחובתי.
    השאלה שלי היא האם לא ניתן לשנות מבפנים. אני לא יודע מה עשית ואיך זה התנגש בערכים שלך, אז יכול להיות שהתהייה שלי לא רלבנטית. אבל במקרים לא מעטים ניתן לפעול כדי לשנות מציאות, פעולה שהיא יותר אפקטיבית מאשר להגיד "אני במשחק הזה לא משתתף". לדוגמא (ופה אני עושה קישור לחיבור שאתה עשית בפוסט הקודם שלך): מי שבוחר לסרב ולא להתגייס לשירות שבו "עושים מעשים לא מוסריים", טוב יותר בעיניי אם דווקא יתגייס כדי לדאוג שמי שמבצע את הפעילות יעשה זאת באופן המוסרי ביותר שמאפשרת המציאות.

    • tsoof  On 25 ביולי 2011 at 23:56

      מעוז, אני לא יודע לענות על השאלה שלך. אני מניח שכל אחד עושה מה שהוא יכול. אני לא מייחס את האקט שלי לטהרנות, אלא יותר להגנה על נפשי. בגיל 18 לא נדרשתי להגנה הזאת, ולכן גם לא עלה על דעתי לסרב. אם הייתי רציך להחליט בעניין היום, אני לא בטוח שאני יודע מה הייתי עושה.

  • יהודה  On 25 ביולי 2011 at 22:35

    שלום
    בשכונת נוה-עוז בפ"ת סגרו את חנות המכולת האחרונה שהייתה פעם צרכניה. השכונה נבניית מחדש. בתים חיים, מטבח, שירותים, כוננית ספרים, מרוצצים, נדרסים, נמרחים ונחפרים לכלום. שולחנות, ספרים, כלי מטבח והכלום האחר מועמסים על משאית ומאוינים לאפס. שכונת פועלים הפכה לשכונת וילות מפוארות שנראות כאילו לבעליהן מכונות להדפסת כסף. מעט ותיקים ישכרו מונית פעם בשבוע או הפיליפינית תגרור עגלה למרכז הקניות. אין כבר יותר "תרשום במכולת", "אמא תשלם". זה לא יעבוד זה בטוח. נכדים? כבר קלטו, אם ללבייב, לשבס הנוכל ולכמותם מותר אז גם להם. אחד אחד ובאין רואה זה בספרד, ההוא בברלין, ההיא בלוס אנגלס. שתבוא מארה על מי שהפיל עלינו את האסון הזה. יחרב ביתו וידעו הוא ובניו שכול וכישלון לנצח נצחים. בשנת 1920 בא אבי סבי לארץ הזו לבנות בית לאומי לעם היהודי גם עבד בידיו גם רעב ללחם ונרצח ביפו ב 1929 . מבני משפחתי, ציונים אנשי מפאי עובדים במחצבות מגדל צדק בכו ברצח כפר קאסם "כל חטאם היה שכמוני, כל יום, כל יום, כל חיי, הם רק בקשו להביא לחם הבייתה" אמרו ובכו.
    הייתכן שבראייה אחורנית זה מתחיל להדמות יותר ויותר ויותר לטעות טרגית. יחרב ביתם של מי שהביאונו לכך.

    • tsoof  On 25 ביולי 2011 at 23:53

      אין לי אלא למחות דמעות על התגובה המרגשת שלך, יהודה. תודה שקראת ותודה שהגבת. כתבת יפה ומרגש.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 3 באוגוסט 2012 at 11:34

    מדהים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: