כל ממזר אקדמי מלך (בדה-מרקר)

בזמן האחרון אנשים מטקבקים לי כאן "מה אתה רוצה מנוחי? נוחי רק רוצה להרוויח". בזמן האחרון אני קורא מאמרים לפיהם "כל ממזר חברתי הוא מלך", והמחאה פרצה "בעיתוי מופקר מאין כמותו", שכן בדיוק בימים אלה הבורסות נופלות. בזמן האחרון אני קורא אנשים שקוראים למוחים לדאוג שהממשלה "תגביר את הפריון ואת המשתתפים בשוק העבודה", ושאין לנו סיכוי להיות כמו דנמרק, כי דנמרק תחרותית. כדי להיות כמו דנמרק, טוען איזה פרופסור שקיבל שני טורים בדה-מרקר, הסטודנטים לא צריכים לבקש תנאים כמו של תלמידי הכולל, אלא ביטול של ההטבות לתלמידי הכולל.

פחחח.

דוקטורים ופרופסורים צועקים דרך דה-מרקר על חוליים מסוימים של המשק. הם אפילו צודקים, אבל במקום לירות על האויב, הם יורים על המ"מ שהשאיר אותם שבת. עם כל הכבוד להשתתפות של החרדים והערבים בשוק העבודה, הבעיה של מעמד הביניים היא השירותים שהממשלה מתחמקת מלספק: העובדה שעו"סים ופסיכולוגים ורופאים מקבלים שכר מגוחך של 3000 ו-4000 שקל, העובדה שמורים מפוטרים כל 11 חודשים כדי לא לקבל קביעות חלילה, העובדה שחינוך חינם הוא אגדה שעולה למשק בית מהמעמד הבינוני מאות אלפי שקלים.

הפרופסור שמבקש מהסטודנטים לא לדרוש סבסוד לימודים, שוכח שיוצאי המעמד הבינוני – קרוב למאה אחוזים מהם – נותנים שלוש שנים למדינה בלי למצמץ. הוא שוכח שבכל מדינה מתוקנת יש קולג' מקומי בסבסוד חלקי עד מלא. הוא שוכח כמה אנחנו נותנים וכמה מעט אנחנו מקבלים.

הדוקטור לפילוסופיה שמספר לנו על "העלייה ברמת החיים", שוכח שעל כל מכשיר לבן מצ'וקמק שאנחנו קונים למטבח (ככה מודדים עלייה באיכות החיים. במדיחי כלים) אנחנו צריכים לעבוד עוד שעות ולקחת עוד הלוואות. הוא שוכח שהאבטלה שהיתה ואיננה נשענת על מאות אלפים בחצאי ובשלישי משרה, ובמשרות של 4,000 ו-5,000 שקל – אנשים שהם "עניים באופן מובנה".

וכשהדוקטור המזוין הזה (תסלחו לי בבקשה, אבל אני מקלל כשמעצבנים אותי) מספר לי על מספר היציאות של הישראלים לחו"ל באוגוסט, אז אולי הגיע הזמן שנגיד לו ולכל האפסים בני דמותו: זכותנו. מגיע לנו. אנחנו עבדים מודרנים. אין לנו חופש מהעבודה. מותר לקנות מעט חופש באגורה לאגורה שאנחנו חוסכים במשך שנה שלמה. במדינות מתוקנות אפשר גם לצאת לחופש וגם לחסוך לדירה. במדינה שלנו אי אפשר.

ואחרונים חביבים, הווסלים שמספרים לי שנוחי ודודי וייסמן ותשובה עושים את מה שעושים כי מותר להם וזה מה שגם אני הייתי עושה: אין לכם מושג על מה אתם מדברים. בעולם מתוקן, גם לשאיפה לרווח יש גבול. הגבול הוא היכולת של הלקוחות שלך. נוחי ודודי ותשובה ובן דוב ודומיהם הם האיכרים שמנסים ללמד את הסוס להסתדר בלי אוכל. ואתם – האנשים שמספרים לי שגם אני הייתי מתנהג ככה – אתם הסוס. ותיכף תצטרכו להסתדר בלי אוכל.

אתם וסלים. האצילים מספרים לכם שככה צריך להיות, ואתם מהנהנים וצדים בקלשון איזו חולדה עוברת כדי לא למות ברעב. ולפעמים אתם יוצאים אחריהם לקרב – מנפנפים באותה הקלשון – וחוזרים עם עוד גדם אחד. אבל ככה זה צריך להיות. "גם אתם הייתם מתנהגים ככה לו הייתם אצילים".

צאו מהבית. היום, מחר, במוצ"ש. צאו פעם בשבוע, פעמיים, שלוש. אל תוותרו. מגיע לכם יותר. מגיע לכם צדק. מגיעה לכם תמורה על המיסים שאתם משלמים. מגיע לכם משק תחרותי. מגיע לכם שוויון הזדמנויות. מגיע לכם חיסכון פנסיוני. מגיע לכם שירות – גם מהמדינה וגם מהתאגידים.

לעזאזל, אל תשאלו מה אתם יכולים לעשות למען המדינה. לא נשאר עוד הרבה שאתם יכולים לעשות עבורה. שאלו מה המדינה עושה עבורכם, כי כבר הרבה מאוד זמן היא לא עושה עבורכם דבר וחצי דבר.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: