זהו זה, כבו את האורות, נתקו את הרמקולים, קפלו את השלטים, גלגלו את האוהלים, תכננו תוכניות חדשות למוצאי שבת. זה היה חשוב, זה היה משמעותי, זה היה מחזק ומקרב ומעצים, אבל אנחנו לא צריכים את זה יותר, כי עכשיו יורים. עכשיו כל ישראל אחים.
עכשיו אחינו שוכבים ירויים, ודמם מזהם את ידי הערלים, הרשעים, בני המוות. עת להחריש עכשיו, עת לצחצח חרבות, לעצום עין לא מכוונת, לאטום אוזניים ולסתום את האף. עת לצאת למתקפה עכשיו, אז קפלו את האוהלים וגלגלו את השלטים. השליכו את הסושי וארזו את הנרגילות, נקמה, אחים! נקמה!
עכשיו הפרמדיקים והאחים והרופאים בשכר בדיחה ינקו את דם הפצועים ויחסמו עורקים וישלפו קליעים ויתפרו חתכים. עכשיו עובדים סוציאליים בשכר מתחת למינימום יבקרו משפחות שכולות, יתומים ואלמנות. עכשיו פיזיותרפיסטים ופסיכולוגים בשירות הציבורי, עם עשר שנות הכשרה ועשרים שקל לשעה, יהיו למשענת להלומים וישקמו פצועים. עכשיו שוטרים בהלוואות חוץ בנקאיות ויד פשוטה לנדבה יגנו עלינו במרכז הערים, שלא נדע עוד צער.
עכשיו תותחים במיליונים ופגזים באלפים רועמים, עכשיו טנקים בעשרות מיליונים ומרגמות בעשרות אלפים משטחים תאי שטח, עכשיו מטוסים במאות מיליונים ופצצות במיליונים שורקים בשמי עזה ומאירים את אדמות רפיח וחאן יונס באדום וכתום וצהוב. כעת יש לבטן בונקרים במיליונים, ולרכוש כיפות ברזל ופלדה וטיטניום, ולמלא את הימ"חים ולקנות עוד טייסת נגד הפרחחים בדיר אל-בלאח, שהרי אלה כבר אינם אחמד ועבדאללה המחבלים. עכשיו הם כבר ג'יהאד עולמי. ויש להם גרעין איראני.
ונגד גרעין איראני צריך עוד תקציב ביטחון, ועוד קיצוץ רוחבי: בשכר הרופאים והאחים והפרמדיקים ונהגי האמבולנסים, והעובדים הסוציאלים והפסיכולוגים והפיזיותרפיסטים והשוטרים. כולם כולם צריכים לתת כתף ולהפסיק להיות מפונקים. גרעין איראני, אחים, גרעין איראני ברחובות דיר אל בלאח וחאן יונס וג'נין ורמאללה.
אז קפלו את האוהלים, חבורה של נהנתנים תל אביבים. קפלו את האוהלים וארזו את הנרגילות. תנו כתף, כי כולנו יודעים שהעורף חזק. העורף מחבק את לוחמינו האמיצים ואת כוחות הביטחון, ונוחי קורא לכם לתרום ח"י שקלים לבחורינו המצוינים. אפשר בכרטיס אשראי בשורפסל, או בסמס בסלקום, כי סלקום זה הבית של כולנו.
קפלו, קפלו את האוהלים. לא צריך אותם יותר.
גומרים הולכים 
תגובות
בין הכי חזקים שלך.
כל הכבוד.
ומיד יצוצו כל אלו שיגידו שמוכרחים, כי כל טיל של כיפת ברזל (כמה עשרות אלפי $ אחרי המיליונים על הוצאות פיתוח המערכת) מציל חיי אדם – מה שנכון,
אבל להשתמש בזה כתרוץ להוריד את רמת החיים של רוב העם לזבל, כאילו שאין איפה לקצץ במקום אחר- מגוחך.
תודה. אני רק מנסה להגיד לא להפסיק. התותחים רועמים אצלנו לא פעם לפי הזמנה, והכל כדי שהמוזות יצקצקו. אני רק רוצה שנפסיק לצקצק ונישאר ברחובות.
אולי אני נאיבי, אבל אני לא זוכר בכל עשרות שנות חיי מצב שהתותחים רעמו אצלנו לפי הזמנה כדי להשתיק את האופוזיציה או בגלל בעיה פנימית. לא כשהשמאל היה בשלטון עד 1977 , וגם לא מאז.
רק זה חסר לנו.
אבל זה שהטענות תמיד היו כאלו – זה נכון, זו דמגוגיה. שוב – אולי אני נאיבי, אבל מאמין שעדיין לא הגענו למצב הזה. ואם נגיע למצב שישראלים יהרגו בגלל גחמות של פוליטיקאים – אבדנו.
ובענין המשך המחאה- אני בדעתך. אנחנו עדיין לא במצב של מלחמת יום הכיפורים. אנחנו ניבחן גם בכך שנמשיך בחיי השיגרה (כן, גם מחאות נגד הממשלה) גם במצב בטחוני קשה.
נהדר,
תודה שאתה מזכיר ברגע חשוב שכזה
שנייה לפני שכולם חוזרים למצב היפנוטי.
תודה רבה ישראל.
נראה לי שמשהו התקפל לך במוח
אותך אני לא מוחק, אבל טוקבקיסטים שיבואו אחריך לטנף לי את הקיר בלי שם, אתר וטיפת מוח – יימחקו במחי קליק.
הראש היום מורכן והלב מתיחד עם הגברים, הנשים, הזקנים והילדים של עזה, אוכלוסיה שהיא רובה ככולה איננה חמושה ואיננה מסוגלת להגן על עצמה מפני פצצות שמוטלות מהאוויר מהיבשה והים על ידי חיילי הצבא הישראלי, אוכלוסייה שלמה כלואה בשטח צר, ללא אפשרות להיכנס ולצאת ולטעום טעם חירות, מיליונים שבנפשם נחרטות צלקות הלם-קרב וזכרונות שלעולם לא ימחו.
הנה ראיון עם ילדים בבית חולים לחולי נפש בעזה http://bit.ly/gcFdR3
אני לא מרכין ראש ולא מתייחד: בלי דרמות ובלי פאתוס ובלי פומפוזה. אני עצוב על אנשים מתים. כאן ושם. והאמת היא שעל ישראלים אני עצוב מעט יותר. לא יודע למה. אולי יש לי גם זהות לאומית.
אבל אני ממש נחרד כשאני חושב על עתידנו ללא מעט התקוה שהביאה איתה המחאה. זה ממש מחריד אותי. על זה אני עוד עלול להרכין ראש ועם זה אני עוד עלול להתייחד, ואוי ואבוי אם זה יקרה.
הבנתי, אז אתה מרכין ראש על תלוש המשכורת שלך אבל הרג ללא הבחנה של גברים נשים וטף לא מזיז לך, בגלל שכשהם נולדו, במקרה נולדו לאם שאינה יהודייה. תגיד לי – הלב שלך, ממה הוא עשוי? מעופרת יצוקה?
עופר, אני לא פנאט. והקשקוש המקושקש שאתה עשית מהדברים שלי הוא שלך – לא שלי. אם זה אומר שהלב שלי עשוי מחרא, אז הוא עשוי מחרא. זה מה יש.
אז לא הבנתי, אתה בעד צדק חברתי רק למי שבמקרה נולד יהודי? איזה מן צדק זה?
בוא נסכם שאנחנו לא מבינים זה את זה, ונשמור את העלבונות בלב.
אני מודה שלא קל לחיות בעזה. אפילו סיוט. ונכון שיש אוכלוסיה אזרחית רבה שלא מעורבת ורוצה רק שקט.
אבל שיאשימו רק את עצמם, יותר נכון את הנהגתם שחושבת שבכח ועל חשבון אזרחיה תשיג כניעת ישראל. לא נשכח שרוב האוכלוסיה ברצועה הם אלו שהעלו את חמאס לשלטון, כי הם חשבו שערפאת היה חלש מדי וויתר יוותר מדי לישראל (מזכיר מה שקורה אצלנו, לא?).
אוכלוסייה שהיא ברובה ככולה מייחלת להשמדת מדינת ישראל ותושביה היהודים. קראת פעם את אמנת חמאס? ראית את אחוזי ההצבעה לחמאס בעזה? צפית פעם בערוצי ה"חינוך" של עזה (חמאס)? ראית פעם איך הרחובות צוהלים אחרי רצח של אזרחים ישראלים גברים נשים ילדים וזקנים כאחד? ראית איך הרחובות צהלו אחרי ה11 בספטמבר 2001?
אני שולח מסר לכל יפי הנפש באשר הם: אני נגד פגיעה באזרחים חפים מפשע, אני לא מאלה שאומר "מוות לכל הערבים", אבל אני מאלה שלא מוכן לוותר על ביטחונה של מדינתי בשביל אלה הקוראים להשמדתי בקול גאה.
תתעוררו ותתחילו להאמין לאנשים שאומרים שהם יחסלו אתכם רק בגלל שאתם יהודים.
התעוררנו. והפתרון הוא להרוג ערבים ולהפקיר את כלל האוכלוסיה בישראל? לא נראה לי.
אאוץ'.
אתה מצוין.
אנשים באשדוד ובאשקלון ובעוטף עזה רוצים ובצדק שלא יפלו עליהם טילים, המארגנים ברוטשילד אמרו שכול העם איתם וזה נכון,
אז הנה חלק מהעם שתומך במחאה מופגז מה לעשות
איפה הערבות ההדדית?
איפה ?
לא הבנתי מה אתה מנסה להגיד, מוטי? האם בזה שאנשים מוחים על אטימות הממשלה, על הפערים המטורפים בחברה, על אי הצדק בישראל הם בעצם מפקירים את אחיהם שבטווח הגראד. כי אני לא חושב ככה.
אני חושב שההיפך הוא הנכון. אם לא נמשיך למחות – אז באמת נפקיר את האנשים באשדוד ואשקלון ובאר שבוע ושדרות ואופקים.
ושיהיה שלום אמן
שלא יפריעו לנהל מאבק אמן כן יהי רצון
בוקר טוב
למחבר הקטע הכתוב .
מקסים שעיטרת אותו בשיר של אריק לביא.
קראתי ושמעתי את השיר .עורי חידודים חידודים
ואני מסכימה עם כל מילה .היה אמיץ חבר כל הכבוד.
נורית
צפריר, זה שאתה יודע לכתוב – אין עוררין. אחד הכותבים הטובים ביותר שיש היום (באמת, בלי טיפה של ציניות או הגזמה). זה שאני מסכים עם חלק מהדברים – אין ספק. זה שאני לא מסכים עם חלק אחר של הדברים – גם זה נכון. לא רק הממשלה צריכה לעשות חשבון נפש , גם אנחנו, כמעמד ביניים צריכים להסתכל על עצמנו ולהבין כיצד הבאנו על עצמנו את המצב שבו אנו נותנים לכל אחד לעשוק אותנו. לא רק הממשלה. גם המשווקים למיניהם. גם הפיננסיירים. כולם מכניסים את היד לכיס של האזרח – כי הוא פשוט נתן להם עד היום. המחאה היא לגיטימית והיא חשובה אפילו יותר בזמן שכזה מכיוון שאותם נבלים (נוחי-יצחק-שרי-אילן וקוף המחמד שלהם) ינצלו את התקופה הזו כדי להתעלם. כדי להוציא עוד כמה גרושים בסמס ובתרומות. יאדירו את שמם בפנתיאון הכסף על חשבוננו ועל חשבון הפנסיות שלנו.
בארי, תודה.
המחאה שלנו היא גם חשבון הנפש. נכון, שתקנו ואפשרנו את זה במשך הרבה יותר מדי זמן, גם כדי לתת לצה"ל לנצח, למתאבלים להתאבל ולפצועים להחלים. אנחנו נרקומנים של קטסטרופות, שמוותרים על כל מה שמגיע לנו כבני אנוש בשם לכידות חברתית מזויפת, אנחנו עבדים של ה"שקט יורים", והגיע הזמן להפסיק את זה. אני חושב שזה מה שכתבתי בפוסט הזה.
כן. לצעוד. לצעוד גם למען בית חולים באשדוד. למען רופא במצפה רמון. למען מקלטים. למען מיגון גני ילדים. למען חינוך חינם. למען נגישות למרכז ועבודה בפריפריה. לצעוד כי בלי שרותים ותשתיות בעת חירום האנשים נשאים חשופים. לצעוד בלי פחד. לצעוד מתוך סולידריות.
ותנו לגברים-גברים שיוצאים שוב להרוג ערבים צעדת הרמוניה של שקט, דומיה.
קצת התבלבלתי… אז לא צריך לקנות את "כיפת הברזל" ולהפקיר את כל תושבי הדרום?
לא למלא את הימ"חים ואז לשלוח חיילים אל מותם בגלל ציוד ישן?
המדינה צריכה לטפל בנושאים החברתיים ולהעריך נכון את עבודתם של הרופאים, הפסיכולוגים, העובדים הסוציאליים והשוטרים, אבל השקעה בביטחון בתקופה כזו היא מיותרת?
לא אתה התבלבלת, אנשים אחרים התבלבלו. התבלבלו בין השקעה בביטחון להשקעה במלחמה. אצלנו משקיעים במלחמות וזורקים את הבטחון לעזאזל, יחס עם הרווחה, הזכות לאושר ורוב הזכויות הטבעיות האחרות שלנו.
בעקבות המחאה החברתית והקרבות בגבול מצרים ובעזה: ממשלת ישראל תעשה הכל כדי לנקום את מותך, אבל לא תעשה למענך כלום כל עוד אתה חי. (עמית לוינטל)
תודה צפריר.
מה שפנטסטי הוא שאף אחד לא אומר לקפל את בתי הקפה בתל אביב או אילת, את צוותי הבידור במלונות, לבטל טיסות וחופשות בחו"ל, את המועדונים הרועשים רוויי האלכוהול, התאטראות, טלויזית הבידור להמונים – האח הגדול, האחות הקטנה – כולם ממשיכים לחיות בללה לנד (אני אפילו לא יודעת מה זה, כי לשמחתי כבר 8 שנים שאין לי טלויזיה – אבל ללה לנד פשוט נשמע לי כל כך פנטזיה מסוכרת בורוד) – רק המחאה שזועקת לצדק חברתי – צדק מוסרי – צדק!!! רק, ואך ורק היא – כל כך צורמת לאוזניים ולעיניים בשעה קשה זו! רק "המסיבה" הענקית הזאת של אנשים שמבקשים לחיות טוב יותר (כולם כמובן טפילים הדוניסטים שפשוט לא יודעים מה לעשות עם עודף הכסף וזמן הבטלה שברשותם) – רק, ואך ורק היא – תופעה מאד מסוכנת, לא-מתחשבת, לא מוסרית. אנרכיזם כבר אמרנו? כי מה יהיה כשאזרחי ישראל ואזרחיותיה יפסיקו להיות ילדות וילדים טובים וצייתנים? אסון לאומי, כבר אמרנו?
אמן. אמרת את זה טוב ממני.
כל הכבוד לך הדס. מילים חזקות.
ובהזדמנות זו צפריר אני לגמרי איתך. זה יום קשה ומעציב כי האמת טופחת על פנינו – כאילו אומרים לנו החבר'ה מלמעלה – הא לכם, רואים?? הנה לכם המצב במדינה! ובשעה קשה כזאת את מתפנקים לנו על שכר דירה?? על גנים לילדים? על השכלה? רוצים לכלות אותנו ואתם מתפנקים על שטויות…
עוד לא העזתי לומר שזה מצב של לכשכש בכלב, אף אחד לא ייצור ספין *כזה* כדי להשכיח ענייני מחאה מהעם, אבל יש כאן מבחן בשבילנו כאנשים שכולם טובעים באותה קלחת – להישאר בחוץ ולמחות ולהמשיך. למרות שזה קשה. מאוד. למרות שדברים כאלה מטבעם שוככים אחרי זמן מה. לא לזרום עם הרגיעה הטבעית. למרות שיש מלחמה ש"גומרת את כל כספי המדינה על ביטחון".
טקסט מצוין וראוי. היום בשעה 21:00 מצעד הדממה מכיכר הבימה לגן צ'ארלס קלור
ותודה רבה לעדיגי, נורית, רוזנבורג, הצועד בנעליו, אורי, מירי ואורן.
ולגבי מצעד הדממה. אני לגמרי בעד. אני גם בעד שתצעקו קצת.
תגובתו של שגב הוסרה, יען כי טרולים יופיעו כאן רק בשם מלא ואתר.
אני לא מבין נגד מי המאמר הזה. מי אמר להפסיק את המחאה?
נשמע שאתה רגיש יתר על המידה ומתגונן על צדקת המחאה למרות המצב הביטחוני, ללא צורך
http://www.facebook.com/event.php?eid=235306329847847&view=wall¬if_t=event_wall
עד עכשיו אף אחד מהטייקונים לא הוטרד או הרגיש בכלל את המחאה , זה שאנשים באוהלים ממש לא מזיז להם זה רחוק מעולמותיו של נוחי, להפגין בחתונת ביתו יגרום למר דנקנר אולי להבין שיש זעם וביקורת כלפיו והוא בעצמו יאלץ להתמוד אם המוחים ולא רני רהב או שאר יועציו, נכון זה אולי לא יפה אבל מה שדנקנר עושה במשק הישראלי עשרות שנים מכוער בהרבה
צפריר, העם יחליט, כי זו דמוקרטיה. הלוואי ויכולנו אנחנו להחליט – נדמה לי שאנחנו לא הרוב, למרות שיצאו 300,000 למחות (האומנם יצאו?), אבל מיליונים נשארו בבית. מפליא אותי, אבל כנראה רובו המוחץ של העם עדיין סבור שיש להקריב קורבנות למולך.
כן. הציבור מטומטם וגומר. כל מה שאני יכול לעשות זה לצעור את הצעקה הפרטית שלי.
אני לא יודע מה רוב העם חושב זה נדע רק בבחירות.
אם יהיו הרבה כתבות שעוסקות באומללות של עזה
שבבחירות אמת בחרה בדרך המלחמה. אם מישהו ימשיך
להכחיש אחריות של תושבי עזה להרג למוות ולסבל
אם מישהו יגנה את צה"ל ליברמן, דנקנר, עופר
חברי מעגן מיכאל ושפיים כן כן לא טעיתי, יזכו
בבחירות הבאות ורני רהב אחד הבולטים שבין תומכי
המחאה (לפי דבריו) ידאג לכך.
אנשי המחאה חייבים להביע הזדהות אמיתית עם סבל יושבי
דרום ישראל ועם צה"ל. דרך אגב זו אינה תמיכה בנתניהו,
ליברמן או ברק.
לא יעזור, לא תזדהו לא תגיעו לשום מקום פוליטי ועוד פעם
יהיו מי שיפנו לזרים, יהודי ארה"ב, האו"ם וכ"ו.
לא הבנתי אותך בכלל. מחאה חברתית משמעה שאנשים לא מזדהים עם הסבל של המופגזים?
מעולה.
(אפילו כוח לקצת ציניות בסיסית לא נשאר לי מרוב זעם)
אז תודה שאמרת כל כך מחודד ומדוייק בשביל כולנו.
תודה רבה.
הדבר הבסיסי שהמדינה צריכה להעניק לאזרחיה הוא בטחון – גם כלכלי, גם חברתי, ברור – אבל גם, ואולי בעיקר לנסות בכל מחיר למנוע מצב שבו גראד עזתי רודף אחרי מכוניתך המשומשת כשהילדים במושב האחורי.
מסלאו ניסח את זה טוב יותר.
ולא הכל צריך להיות בינארי. למה או-או? אפשר וצריך להסביר בשפת האזור, בלי תרגום – למה התקפות טילים על ישראל לא טובות לאף אחד, ובמקביל להמשיך ולהתקדם לעבר ישראל צודקת יותר חברתית. המזומנים לא צריכים להגיע בהכרח מתקציב הבטחון. יש מספיק בחגורות הכסף של הטייקונים ומשרתיהם.
טרקבאקים
[…] אך נכשלת: אני מתחילה לכתוב פוסט, ואז מישהו אי שם ברחבי הבלוגוספירה מצליח לכתוב את מה שרציתי להגיד, אך יותר טוב. אכן, תמונות […]