השליט האדיש והשליט החסר

טוב עשו מנהיגי המחאה שצירפו את משפחת שליט. מעולם לא היו שתי מחאות שונות כל כך ודומות כל כך. מעולם לא נשמעו שני קולות משותפים וצודקים כל כך.

גלעד שליט הוא דוגמא חיה לאדישות של כולנו. לקהות החושים שלנו. "מה אתה רוצה?" אומרים לי בזמן האחרון, "לדאוג לצדק זה לא תפקיד של אנשים וחברות. זה תפקיד של הממשלה". זה שהממשלה כאן לא מבצעת את תפקידה כל ילד בישראל יודע. אבל העובדה שכולנו הפנינו עורף וחיכינו שהממשלה תעשה מעשה היא אשמתנו – ואשמתנו בלבד.

גלעד שליט הוא עוד דוגמא לצדק שאינו נעשה. הוא עוד דוגמא לאוזלת היד של השלטון בישראל, שיודע להעביר רפורמות במינהל מקרקעי ישראל ובנמלים ובקופות הפנסיה – כאלה שמועילות למקורבים לצלחת – אבל לא יודע לעשות דבר עבור האזרח הישראלי. אפילו כשהאזרח הישראלי הוא לוחם לבוש מדים, שבוי בארץ אויב. כן, את גלעד שליט אי אפשר להדגים באותות ובמופתים ובמספרים ובגרפים. לעזאזל, הוא רק בחור בן 20 עם עיניים עצובות.

כלומר, בתמונות הוא בן 20. היום הוא כבר בן 25, ואני מנחש שהעיניים שלו לא הרבה יותר שמחות מאז.

אם תרצו, ביבי נתניהו יושב בכסאו, מהרהר בגלעד שליט ובמחאה החברתית, מפטיר ש"כוחות השוק יעשו את שלהם", ומיטיב את אגודלו בעמקי ישבנו.

אבל דומה שהעם בישראל יצא מקפאונו, ואכן נטל את הקורה מבין עיניו. מה שהיה לא יהיה עוד. הרטיבות על ראשנו היא לא גשם. והסיבה שגלעד לא כאן אינה רוע ליבם של הערבים. עם ישראל עני כי השלטון שלו מחלק את פירותיו למקורבים, וגלעד שליט שבוי כי השלטון בישראל, זה ששלח אותו לגבול עזה, חי בשלום עם המצב הזה, ואינו מוכן לשלם את המחיר כדי להחזיר אותו.

"אין תקציב", רק במילים אחרות.

אם לחייל השבוי היו קוראים יאיר נתניהו או אלעד תשובה, היה תקציב. ואפשר היה להחזיר רוצחים לעזה. משפחת שליט פשוט אינה קרובה מספיק לצלחת.

אז כן, העם דורש צדק חברתי, וצדק חברתי הוא גם – התראת קלישאה – ההסכם הלא כתוב ההוא בין מדינת ישראל לחייליה, שלא משאירים פצועים בשטח, וששבויים מחזירים. בכל מחיר.

ולכן צדק חברתי הוא גלעד שליט בבית. הוא דיור בר השגה ומחירים נמוכים ומשק תחרותי וחינוך חינם ובריאות ורווחה לכל. וגלעד שליט בבית. והמחאה הזו צריכה לחבק את משפחת שליט, ולהביא את גלעד הביתה.

כי אף אחד אחר לא יעשה את זה.

מזל טוב, גלעד. הלוואי שזה יום ההולדת האחרון שלך בשבי.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Arthur Gorodnitsky  On 28 באוגוסט 2011 at 1:13

    יש בעיה גדולה עם המאבק לשחרורו של גלעד שליט כי זה מאבק פרטני ופרטי. אין בעיה עם מחאה על טענות הממשלה על כך שהיא אינה מסוגלת לעשות את מירב המאמצים לשחרורו כי ברור שזה שקר, יש בעיה עם זה שמשפחת שליט דורשת מעם ישראל לפתוח את הלב לחייל אחד מבלי להבין את הבעיה האמיתית שהיא המיליטריזם בחברה הישראלית וההתגייסות הרגשנית למאבק באויב מבחוץ.

    למה לא נאבקים על שחרור כל החטופים? למה לא נאבקים על לצאת מהשטחים? שהרי כאן נובעת הבעיה האמיתית!
    למה לא נאבקים על החירות מקידוש המוות ומהרגשנות המאוסה והצבועה של האבל הלאומי?

    • tsoof  On 28 באוגוסט 2011 at 1:27

      זה לא מאבק פרטי בכלל. הדרישה להשיב שבוי צה"ל היא דרישה כוללנית לחלוטין. ואין לי שום טענה למשפחת שליט. היא עושה מה שעושה כל בר דעת שנלקח ממנו בן משפחה באיזו הצדקה מופרכת של בטחון ישראל, ונזנח אחר כך לחלוטין.

      זה לא פרטי. באותה מידה זה יכולת להיות אתה.

  • אבי  On 28 באוגוסט 2011 at 8:29

    צפריר, זה כל כך שטחי שזה מקומם
    ראש הממשלה הקודם והנוכחי השקיעו הרבה זמן ומאמץ בנסיון להחזיר את גלעד, הם קיבלו החלטה לא פופוליסטית שמה שחמאס דורש זה יותר ממה שישראל יכולה לתת, תסכים או אל תסכים אבל אתה בוחר לזלזל ולתאר אותם כאינטרסנטים וכבטלנים "מיטיב את אגודלו בעמקי ישבנו."

    הלוואי ובעיות אחרות היו מקבלות אותה תשומת לב שגלעד מקבל

  • roee.geist.blog@gmail.com  On 28 באוגוסט 2011 at 8:59

    הבעיה שלי היא הקלישאה של "בכל מחיר". לא, לא בכל מחיר. צריך לנסות, צריך לנהל מו"מ, צריך לדעת להודות שהמו"מ נכשל. וכל זה לפני שנכנסנו בכלל לויכוח (שאני מניח שיהיה עקר) בשאלה האם המדינה בכלל מחויבת לעשות הכל כדי להחזיר חיילים הביתה. עמדתי היא שלא בהכרח.

    • tsoof  On 28 באוגוסט 2011 at 9:27

      להדיר סרבנים מעבודה זה בסדר ולסרב להחזיר שבויים זה גם בסדר? לא הבנתי. זה ערבות הדדית בכיוון אחד? תזכור את זה לפני שאתה מגייס את הילדים שלך.

  • דור  On 28 באוגוסט 2011 at 9:24

    הוא לא מזלזל בך. ראש ממשלה שישחרר רוצחים חמאסניקים מזלזל בסיכונים. אתה חושב שנתניהו שמח שגלעד יושב בשבי?

    • tsoof  On 28 באוגוסט 2011 at 9:29

      לא. הוא לא שמח. והוא בטח לא מזלזל בסיכונים. הוא כל כך עסוק בסיכונים – בכל הסיכונים, התקציביים, הבטחוניים, הפוליטיים – שהוא לא עושה כלום. יושב עם אצבע בתחת ומרוצה מעצמו. באמת שלא ברור לי על מה ולמה.

      ראש מדינה מקבל החלטות. החלטת לא להחזיר את גלעד שליט? שים את זה על השולחן, ותשאיר לי להחליט בחזרה אם הילדים שלי מתגייסים.

  • יוסי גורביץ  On 28 באוגוסט 2011 at 9:28

    בכל מחיר? אם אתה לא מתנדב להעביר את עצמך לידי החמאס כתחליף לשליט, זה לא "בכל מחיר". ואם זה לא בכל מחיר, אז מותר להתווכח על המחיר. וזה שנוקב החמאס גבוה מדי.

  • אזרח.  On 28 באוגוסט 2011 at 11:44

    צפריר,מסכים איתך בכל הנקודות שהעלית,ובמסקנות הנובעות מהן.

    בעבר עקבתי אחר מצעד הגנרלים והקודקודים העולים לרגל לבית הורי החייל החטוף,ודמי רתח מזעם.הבנתי שכאשר העסק עדיין חם ,הגנרלים והקודקודים חוששים שהעם יהיה עם גלעד ועם משפחתו,ולכן הגנרלים והקודקודים מיהרו לחבק ולנשק את מש' שליט ולכתור כתרים לראשה. כגון:" מלח הארץ", משפחה אצילה,איך הם מדברים בשקט,איזו עדינות,וכל הבבלת הידוע. החיבוקים והנישוקים האלה הזכירו לי את החיבוקים והנישוקים של הבוסים של המאפיה,בדיוק לפני שהם מוציאים גזר דין מוות על המחובק והמנושק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: