דילמת העיתונאי הכלכלי

ראיתי כרגע את הראיון של שרון גל עם דפני ליף, והוא העלה לי כמה הרהורים לגבי עמדתו של העיתונאי הכלכלי מול מחאה ציבורית. מן הסתם, יש יוצאים מן הכלל, אבל אני מניח שהאבחנות שלי מייצגות למדי מול שורת עיתונאי ה"שטח" הכלכליים.

עיתונאי כלכלי הוא, כמעט בהגדרה, אדם צעיר. לא פעם צעיר מאוד. למה? כי אחרת הוא לא יכול להתפרנס מעיתונות. אי אפשר להאכיל משפחה משכר הרעב (7,000-8,000 שקל במקרה הטוב, אחרי שהיית בסדר שלוש או ארבע שנים) של עיתונאי כלכלי. למה השכר כל כך נמוך? כי יש כל כך מעט כלי תקשורת וכל כך הרבה קופצים על התפקידים הללו. משק לא תחרותי, זוכרים?

מתוקף גילו, עיתונאי כלכלי אינו אדם מנוסה. במילים קצת פחות מצוחצחות, אין לו מושג מהחיים שלו. אולי יש לו תואר בכלכלה או במינהל עסקים, מה שהופך אותו מאדם שאין לו מושג מהחיים שלו, לאדם עם דיפלומה שאין לו מושג מהחיים שלו. ניסיון אי אפשר לקנות, ואין תחליף לשנים. נכון שרובנו דבילים גם בגיל ארבעים, אבל כולנו – למעט חריגים חריגים במיוחד – דבילים לחלוטין בגיל 25.

אבל כל זה לא אומר שהעיתונאי הכלכלי הצעיר והדביל הוא בטלן, או שאין לו כוונות ויכולת להחכים. מכיוון שיש לו את כל אלה, בתוספת שאפתנות והרבה יותר מדי זמן חופשי (בן 25, זוכרים?), הרי שהוא לומד את העבודה ואת תחום הכיסוי. וממי הוא לומד? מהעורך שלו, נכון?

לא נכון. העורך שלו הוא פקיד של מילים. לעורך שלו ברוב המקרים אין מושג ממש כמו לעיתונאי הכלכלי. ולכן, העיתונאי הכלכלי החרוץ לומד ממושאי הסיקור שלו. מהנוחים ומהתשובאים ומהדודי וייסמנים ומהסמח"טים והקמב"צים והשלישים שלהם.

אנשי המגזר העסקי והציבורי הם המורים בפועל של העיתונאי הכלכלי: הקבלנים מלמדים את כתבי הנדל"ן, מנהלי השקעות מלמדים כתבי שוק הון, מנהלי קרנות הון סיכון וסטרט-אפים מלמדים כתבי היי-טק, פקידי ממשל וארגוני תעשיינים מלמדים כתבי תעשייה, נערי אוצר מלמדים כתבי מקרו וכן הלאה.

התוצאה של כל הגורמים האלה, היא שאין עיתונאים כלכליים, אלא דוברים לסקטורים השונים במשק. רוב הכתבים הכלכליים במשק לא יכולים לשאול את השאלות הקשות, כי הם מזדהים לחלוטין עם מושא הסיקור שלהם. אם תוסיפו לזה את העובדה שהם מרוויחים חרא, והסיכוי שלהם לארוחה טובה, או לנסיעה נחמדה לחו"ל בביזנס היא רק עם מושאי הסיקור, תקבלו אחלה אינסנטיב נגטיבי לשאול שאלות קשות.

שרון גל לא מסוגל לשאול את יצחק תשובה או את נוחי דנקנר שאלות קשות, כי אין לו את הידע והניסיון המתאימים. שרון גל גם לא רוצה לשאול את יצחק תשובה או את נוחי דנקנר שאלות קשות, כי אז יפסיקו לפנק אותו בטובות הנאה ולהזמין אותו לפצצה של אירועים (הרבע עוף שלהם יותר שמן מהרבע עוף שלנו. באחריות אני אומר לכם. ומניסיון).

אבל שרון גל הוא בסך הכל קצה של קרחון. נכון, קצה לא אינטליגנטי בעליל של הקרחון, וכזה שגם מצליח להרוויח יותר מהקרחון שמתחתיו, אבל כזה שפעל באופן דומה למדי לזה של רבים אחרים בתחום, לו היו נכנסים לנעליו.

לא ראיתי את יאיר לפיד שואל את נוחי דנקנר שאלות קשות. לא ראיתי את שטרסלר המדושן תוקף באופן אישי את שרי אריסון. כולם יודעים באיזה צד מרוחה החמאה. למעט גיא רולניק ודרור פויר וכמה בלוגרים מוג'הידין שלעולם לא יועסקו אצל טייקון ישראלי, לאף אחד אין מספיק עמוד שדרה כדי להגיד את האמת.

והאמת היא שהם קונים אותנו בארוחה טובה ובקצת חנופה ובאיזה טיסת פינוקים לחו"ל פעם בשנתיים, שנבוא "לכסות" איזה כנס. ועד שלא נדע להתנער מהשלמונים האלה, נהיה כולנו – כל העיתונאים הכלכליים והכותבים הכלכליים – עוסקים במקצוע מסוים שבו מוכרים את הגוף ואת הנפש. אני מאחל לשרון גל, שהוא לפחות גובה תעריף של בית מלון.

עוד ארבע שעות הפגנה. צאו מהבית ולכו לצעוק. אף אחד לא יעשה את העבודה בשבילכם. אלה החיים שלנו, ואנחנו חייבים קחת אחריות עליהם.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • זיו  On 3 בספטמבר 2011 at 18:17

    אני לא יודע כמה שרון גל מרוויח, אבל שני דברים ברשותך. הראשון, הוא נסע עד לאחרונה במרצדס לא כלכלית ומכר אותה לאחר ביקורת קשה. קשים חייו. השני הוא תקף את דפני על שירות צבאי מבלי לטרוח ולברר כי היא שוחררה על סעיף מחלת אפילפסיה. אני לא יודע אם זה היה נכון או לא לשאול אותה, אבל נימת דבריו וטון דיבורו מסגירים היטב את מה שהוא חושב על היד שמאכילה אותו.

  • shaultweig  On 3 בספטמבר 2011 at 18:39

    מעבר לחילול וזילות האתיקה הרפואית בראיון איתו בגלובס כתוב שהוא הודח משרות קרבי כי עיצבנו אותו.

    "העזיבה של מיקי לא תפגע בערוץ"

    שרון גל, 36, גדל בטירת הכרמל. בשלהי שירותו הצבאי, לאחר שהודח משירות קרבי ("כי עצבנו אותי"), נגע לראשונה בעולם התקשורת כשראש מחלקת החדשות בגלי צה"ל הסכים לתת לחייל שהטריד אותו בכל יום בטלפון להגיע בלילות לתחנה ולעזור למילואימניקים שמשדרים מבזקים. "הייתי מגיע לגלי צה"ל בחצות, וב-6:00 בבוקר הולך לבסיס".

    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000630002

  • אלדד  On 3 בספטמבר 2011 at 20:53

    זה לא רק טובות הנאה- זו הפרנסה. לא תתחנף למרואין, תשאל אותו שאלות קשות, לא תכתוב עליו רק דברים טובים – לא יסכים להתראיין אצלך בעתיד.

  • אסתי סגל  On 3 בספטמבר 2011 at 23:40

    חזרתי מוקדם מההפגנה כדי לשמוע מהחלון את הנאומים ולראות בערוץ 10 את הנ"ל ממשיך בדבריו נגד דפני ליף. לדעתי הערב האמירות שלו גבלו בהסתה ממש. (ב"ציטוט" שלו את דפני על "החיילים שמגינים עלייך ועלי" שהם "מבצעים פשעים נגד האנושות" ושברוב חוצפתה העזה לא להתנצל על כך לפי פקודתו מול הקהל הערב)
    זה היה מביש ממש.

  • שאול  On 4 בספטמבר 2011 at 0:57

    חוץ ממקס קייזר וסטייסי הרברט רוב מוחלט של הכתבים הכלכליים בעולם משרתים את התאגידים, את הבועות ואת האוליגרכיות.

  • aghg  On 10 בספטמבר 2011 at 23:24

    טעות בידך דפני ליף לא התגיסה לא מסיבות בריאותיות אלא מסיבות מצפון ומנסיון שלי אם רצתה אפילו להתנדב לצבא היתה יכולה….

    הנה המכתב השמיניסטים שחתומה עליו מס 81 דפני ליף המכונה ליפשיץ

    http://web.archive.org/web/20050204035828/http://www.shministim.org/the_letter.htm

    http://web.archive.org/web/20050205191516/http://www.shministim.org/signed_table.htm

    • tsoof  On 11 בספטמבר 2011 at 0:13

      מסכים אתך. דפני ליף חטפה את גלעד שליט. בשבתות שבהן אין הפגנות, היא נוסעת לעזה לירות גראדים על בתולות יהודיות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: