מכתב תשובה לנוחי דנקנר

פתחתי היום את טמקא (ynet), האתר של המדינה, ואורו עיני. תחת הלוגו "צרכנות נבונה" התפרסמה כתבה של כתב חדש בטמקא, "שופרסל דיל" שמו. הכותרת: לא גומרים את החודש.

"ניצחנו!" צהלתי. אם גם שופרסל דיל איתנו – הקמעונאית הגדולה בישראל עם מכירות של 12 מיליארד שקל! – אז ניצחנו. "כולם מסכימים איתנו שיוקר המחיה גבוה מדי! הצדק החברתי בדלת!" הפסקתי לקרוא והלכתי לפתוח. לא היה שם צדק. "בטח מתעכב טיפונת," חשבתי וחזרתי לקרוא.

שופרסל דיל כותבת ככה:

הפוקוס הוא כבר לא על המשפחות הנזקקות. הוא עבר לסבל של המשפחה הממוצעת מ"מעמד הביניים" המתארות את קושי מחייתם. אם ניגש למקרר של אותן משפחות נגלה שהוא עמוס לעייפה בשלל מוצרים. גם הבית לא ממש קטן, אולי אפילו רחב ומרווח. והסלון מסודר בקפידה ובטוב טעם – כורסאות נוחות ומפנקות מסך פלזמה רחב ומערכת סאונד איכותית.

 לכאורה, בחינת סעיפי ההוצאות של המשפחה, לא מותיר מקום לטענה – "הם מבזבזים", או "לאן הולך הכסף – הם בטוח מתנהלים לא נכון". כאמור, הזוג החביב מתאר לפרטי פרטים את ההוצאות כולל הסכומים והסעיפים, שעל פניו נשמעים מאוד הגיוניים ונדרשים.

ואולם, עם כל ההסברים ההגיוניים, האמת צריכה להיאמר. משפחה עם הכנסות של 20-30 אלף שקל בחודש ש"לא מצליחה לגמור את החודש" מעוררת סימן שאלה גדול – משהו כאן בעייתי מהייסוד. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ההכנסה הממוצעת למשפחה, עומדת על קצת יותר מ-12 אלף שקל בחודש. משפחה כזו, מרוויחה הרבה מעל הממוצע. לא נטעה אם נאמר כבר עכשיו כי משפחה כזו, גם אם תרוויח 40 אלף שקל – לא "תגמור את החודש".

 מדוע? התשובה לכך במשפט קצר, היא הסטנדרטים הלקויים שהמשפחה נשאבה אליהם וסדרי העדיפויות המוטעים. מעבר מדוקדק על שלל הסעיפים שהציגו אותם מרואיינים בתקשורת, מציג נסיון לרמת חיים גבוהה ופחות ניסיון להתאים את ההוצאות למציאות ההכנסות.

 לפני שמאשימים את המדינה, בואו נבדוק מה אנחנו עושים לעצמנו. בואו נבחן את הסטנדרטים שהורגלנו אליהם, אולי שלא בצדק, ונתאים אותם למציאות האמיתית שלנו.

"אה, כנראה משיח מתעכב," חשבתי בעצב. "מחכה שנחסוך קצת. אנחנו, מעמד הביניים הבוגדני והבזבזני."

בעצם, שופרסל דיל כותבת, מה אתם רוצים מהממשלה? הממשלה בסדר. שופרסל דיל לא כותבת חלילה "מה אתם רוצים מאיתנו?" מנהלי החברה לא הרהרו ולו לרגע בשאלה האם הם האשמים במצב, חלילה. לא לא. שופרסל דיל – החברה שגובה מאיתנו 12 מיליארד שקל בשנה, שזה כמעט 2000 שקל מכל ישראלי – מסבירה לנו שאנחנו אשמים.

חבר'ה, אתם שומעים את זה? תעצרו את המחאה. תגידו לחולדאי שהוא על הכיפאק. תשלחו אימייל התנצלות לביבי ושטייניץ ותארגנו משלחת שתדפוק מכות לדפני ליף ורגב קונטס האשכנזים השמאלנים שיתביישו להם. זה אנחנו אשמים. שופרסל דיל אמרה.

שופרסל דיל לא הסבירה למה היא יקרה כמעט כפליים מרשתות דומות לה בערים העשירות ביותר במדינות העשירות ביותר בעולם. שופרסל דיל לא הסבירה איך זה שהיא והשותפה שלה (סליחה, מתחרה), רשת מגה, חולשות על שלושה רבעים מכל הקניות שנעשות במרכולים בישראל. שופרסל דיל לא הסבירה למה קוטג' עולה בישראל פי שלושה מבגרמניה. למה גבינה צהובה עולה פי שניים. למה בירה עולה כפליים. למה הביצים יקרות יותר, החלב יקר יותר, האקונומיקה יקרה יותר, החיתולים יקרים יותר, הכל יקר יותר. בשופרסל דיל.

שופרסל דיל לא הסבירה איך הפכנו ממדינה קטנה מוקפת אויבים ערבים לאזרחים קטנים מוקפים אויבים קמעונאים. לא. שופרסל דיל רק אמרה שאנחנו אשמים. למה? ככה. אמרה. הצבעתם לביבי? בטח תאמינו גם לשטויות של שופרסל דיל.

אפשר להתייחס לטענות של נוחי דנקנר (שופרסל דיל זה שם נרדף לנוחי דנקנר. יש מי שמפעיל את הבובה הזאת. שופרסל דיל לא באמת מדברת בעצמה) אחת לאחת. על הפופוליזם שמרמז שאנחנו מזניחים את השכבות החלשות, על התיאור המתנשא של הסלון שלנו, על המשפט "כל ההסברים ההגיוניים" שלא מביא אחריו או לפניו אפילו הסבר הגיוני אחד ועוד ועוד ועוד. תסלחו לי, אבל אני לא ארד לרמה הזאת, מהטעם הבסיסי שאין ולו עיגון עובדתי אחד לקשקשת הדנקנרית, שמטרתה, כמאז ומתמיד, העברת האחריות ממנו אלינו.

נוחי דנקנר אחראי. אחראי ואשם. אחראי כי הוא יודע לגייס מאיתנו כסף ולפזר אותו בשכר מטורף בין המנהלים שלו. אחראי כי הוא יודע לכופף את הספקים שלו אבל לא להעביר אלינו את ההנחה הזאת. אחראי כי הוא יודע לגבות מאיתנו פרמיות מנופחות בביטוח ולזיין לנו את הצורה בגרירת רגליים ובכחש כשאנחנו תובעים אותו. אחראי כי יש לו עניין גדול בחברת המלט שמרוויחה עשרות אלפי שקלים על כל דירה חדשה שנמכרת כאן. אחראי בתיירות, אחראי באינטרנט, אחראי בסלולר. אחראי ליוקר המחיה בישראל כי הוא הגובה מספר אחד של כספי הציבור.

נכון, גם הממשלה אחראית. גם וגם, חברים, גם וגם.

אז אתה שומע נוחי, לפני שאתה מספר לי שאני מתנהל בצורה לא חסכונית, שאל את עצמך מה אתה עשית כדי לגרום לי להתנהל בצורה הזאת? כמה מהשלושים אלף שקל ברוטו האלה הולכים אליך? וכמה כל זה היה עולה לי אם היית קצת – אבל טיפ טיפונת – יותר צנוע. אתה. לא אני.

אתה, נוחי דנקנר, יצרת וביססת ושיפרת וצחצחת והשבחת את המנגנון המתוחכם ביותר במדינת ישראל להעברת עושר מרבים לבודדים. אנחנו לא האשמים, נוחי. אנחנו הקורבנות של המכונה הזו.

ומילה לטמקא, באמת, אני רק שאלה:

אולי הטענות במאמר שפרסמתם לגיטימיות. אולי. אולי אפילו הצדק המוחלט עם הכותב. אולי. ועדיין, תהייה: ממתי חברות חתומות על אייטמים באתר של המדינה?

האם בשבוע הבא חברת נובל אנרג'י תכתוב מאמר שמסביר לאזרחי ישראל האידיוטים למה לא מגיע להם חלק בתגליות הגז בישראל? האם גם כלל ביטוח תעלה כתבה שתסביר לאזרחי ישראל המטומטמים למה היא גובה פרמיות בכזו אדיקות ומתחמקת מתביעות באותה אדיקות ממש? האם גם ממשלת ישראל תחתום בשבוע הבא על מאמר שיסביר מדוע קרוב לחצי מיליון איש שיצאו לרחובות הם ערימה של בוגדים, סכינים בגב האומה?

אם שופרסל חותמת על מאמר במסגרת של תוכן שיווקי, מקובל לתת לעניין הזה איזשהו גילוי. ואם לא, אז מברוק, טמקא, הפכתם בזאת לפלא עולם ישראלי: אתם המקום הנמוך ביותר בעולם התוכן. ואלוהים יודע שלרדת יותר נמוך מכפי שירדתם אתמול, שלשום ובעשר השנים האחרונות – דורש כישורי זחילה וגמישות מוסרית מהרמה הגבוהה ביותר.

ברכות.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Adi Leshem (@adileshem)  On 12 בספטמבר 2011 at 13:39

    fucking Unbelievable

  • מגיב  On 12 בספטמבר 2011 at 13:41

    לא ברור אם זה ככה מאז שה"טור" פורסם,אבל אי אפשר אפילו להגיב עליו
    תודה על דבריך

  • Fozzie  On 12 בספטמבר 2011 at 13:50

    טמקא…
    אהבתי…
    (:

  • גיל  On 12 בספטמבר 2011 at 14:01

    אופס, כתבתי בטעות את הכתובת של המייל במקום השם, אני אשמח אם תמחוק את זה 🙂
    מה שרציתי להגיד זה שזה פשוט לא יאומן שזה מפורסם ככה, בתור "כתבה" ועוד עם התמונות המחליאות האלו של אנשים כאילו נהנתנים וכתוביות מתגרות.
    שטיפת מוח להמונים.

  • שירלי קליביצקי  On 12 בספטמבר 2011 at 14:36

    "כתבה" כזו בקטגוריית "צרכנות נבונה" כשברשימת התגיות "שופרסל דיל" ו"תוכן שיווקי" היא אירוניה במקרה הפחות דוחה וחרבון על ראש הקורא (סליחה על הבוטות, זה לא הסגנון שלי בדרך כלל, אבל כקוראת, בחיי שהרגשתי שזה מה שעושים לי) במקרה הממש מסריח. אני חושבת בדיוק כמוך: שיווק צריך להיעשות בגלוי, לא בעקיפין ובמסווה כי זה מעוות ולא מוסרי. מישהו עוד באמת עלול לקרוא את הגרוטאה הזו ולחשוב שזה מחנך אותו לצרכנות נבונה…

  • אחת אחת  On 12 בספטמבר 2011 at 14:44

    הצרכנות הנבונה האמיתית: אל תקנו אצל השמוקים האלה

  • האבסורד  On 12 בספטמבר 2011 at 14:47

    לא תוכן שיווקי – אני מסרב להשתמש ביופמיזם המחורבן הזה – אלא, פרסום סמוי. גם זה מעין יופמיזם, כי זה לא תמיד סמוי. שירלי, כל שיווק (סמוי או גלוי) הוא מעשה שיכול להיחשב ללא מוסרי, כיוון שהוא בא להחליף את המוסר של הנמען במוסר תאגידי.

    נשאר לי רק הנשק של החלשים – לא להיכנס בדלתות החנויות שלהם.

  • משה  On 12 בספטמבר 2011 at 20:05

    לא מבין את הטענות, תכלס דנקנר צודק ואנחנו צריכים ללמוד ממנו.
    הטענה היא שאנחנו מתנהלים בצורה בזבזנית וזה נכון. תארו לעצמכם שהרשתות הגדולות היו מתנהגות כמו האזרחים ומתנהלות כל אחת באופן עצמאי בלי לתאם מחירים ותוך תחרות בינהן. זה היה הרי בזבוז עצום של כסף מבחינתן. הרבה יותר יעיל להתאגד ולפעול במשותף.

    לפיכך על הצרכנים להקשיב לדנקנר ולפעול כמוהו. להתאגד כקרטל צרכני יעיל ולהחרים את שופרסל על כל נגזרותיה עד שתוריד מחירים לרצפה. ואז לעבור למגה.

  • tsoof  On 12 בספטמבר 2011 at 20:50

    תודה על על התגובות חברים מהפכנים בוגדניים.

    שירלי אבסורד: זה לא תוכן שיווקי ולא פרסום סמוי: זה רמאות פר אקסלנס.
    משה: 🙂

  • רחביה ברמן  On 12 בספטמבר 2011 at 20:54

    אנחנו מזמן לא קונים בשופרסל על נגזרותיה. רמי לוי אוכל אותם בלי מלח. הקטע הוא שגם רמי לוי דופק מארקאפ רציני – פשוט פחות מהמארקאפ המטורף של המתחרים.

    • tsoof  On 12 בספטמבר 2011 at 20:59

      מסכים אתך עד מאוד, רחביה.

      כתבתי בפוסטים קודמים, שהאיש שהכי אוהב את נוחי ודודי וייסמן הוא רמי לוי, שיכול לעשות 30-40 אחוז מארקאפ ועדיין נראה כמו רובין הוד ליד הברונים השודדים האלה.

  • בועז כהן  On 12 בספטמבר 2011 at 22:07

    הטייקונים הם אנשי עסקים ציניקנים, קפיטליסטים טורפנים, שמסוגלים ביד אחת לפטר 200 איש "כדי להתייעל" וביד השניה לבנות וילה בכפר שמריהו ב-70 מיליון שקל.

    הדרך היחידה להתמודד עם הנבלות היא להחרים. באופן גורף. בתנופה גדולה וחזקה.
    ל-ה-ח-ר-י-ם.

    לא לקנות.

    אם במשך חודש 100 אלף איש, 200 אלף איש, יחרימו את עסקיהם של הטייקונים המנוולים, עשוי להתחולל איזשהו שינוי.

    בינתיים הם משתינים עלינו וצוחקים כל הדרך.

  • ברק רום  On 12 בספטמבר 2011 at 22:21

    אין גבול לחוצפה. אם נתאגד ונחרים, נפגע לבני הזונה במקום היחיד שו הם רגישים. בכיס

  • Emilya  On 12 בספטמבר 2011 at 22:40

    יחי המרי, אולי הגיע הזמן שנצא אל המכולות השכונתיות, לא, לא הפיצוציות
    או ה"גנביות", המכולות, אלא עם השוקו, הלחמניה והמסטיק במקום עודף,
    נפרנס את האנשים "הקטנים" ונשאיר את המבצעים על המדפים!

  • עידן לנדו  On 12 בספטמבר 2011 at 22:55

    לא רק טמקא, חברים, אלא גם ynet; אותו טקסט בדיוק, אותו כתב מסתורי, "סופר-דיל", אותה מעטפת "עיתונאית" לתוכן שיווקי: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4119824,00.html

    יכול להיות שבזמן שישנו דנקנר קנה את כל אתרי החדשות בארץ?

    טפו על כל התשקורת הזאת.

  • אורחת  On 12 בספטמבר 2011 at 23:41

    טירוף הדעת. מה שלא מופיע בתגובה שלך הוא שמעמד הביניים אינו מתלונן על כך שהוא לא יכול לקנות יאכטה, אלא על כך שהוא לא יכול לחסוך לדירה.

  • עוד עובד  On 13 בספטמבר 2011 at 1:08

    הדבר העצוב ביותר הוא שנוחי דנקנר לא מעביר את כספינו רק לעצמו ולמנהליו (כי מזה חלק היה "גולש" אלינו). העצוב זה שהוא באופן שיטתי מעביר את הכסף לחו"ל להשקעות כושלות במספרים מטורפים של מיליארדים. אם בין-לאדן היה צריך להמציא ב- 2001 את האיש שיגרום את הנזק הגדול ביותר לישראל אין ספק שהוא היה ממציא את דנקנר, האיש שהפך את כ-ו-ל-נ-ו (פרט לעצמו ומקורביו) לעניים יותר.

  • ליטל  On 13 בספטמבר 2011 at 2:52

    הזוג החביב לכאורה בעצם מקריב תרנגולות בלילה, הבנו.
    ולעניין – כמי שהסלון שלה זעיר ומלא בארגזים שאין לאן לפרוק – אני מאד שמחה שהמאבק הזה קיים.
    כתבה מצויינת. תודה רבה.

  • אורן כהן  On 13 בספטמבר 2011 at 9:07

    רק שוק. ורק בתקווה

  • מפריח השממות  On 13 בספטמבר 2011 at 9:29

    אני בשוק!
    צילמו אותי ואת בני משפחתי סועדים ארוחת צהריים בחופשת הקיץ שלנו בוונציה, שמו את התמונה בפרסומת לסופר-דיל, ולא אמרו לי כלום על זה!

  • רועי  On 13 בספטמבר 2011 at 18:09

    פשוט לא יאמן.
    הדבר העצוב הוא, שהם עושים את הדבר הנכון מבחינתם.
    לפחות 10% מאלו שיקראו את הכתבה יגידו לעצמם: "אה, ואללה, אולי הם צודקים" ואלו כבר 10% פחות שיתלוננו. וכל השאר שעכשיו אדומים מרוב עצבים, מה הם כבר יכולים לעשות?

  • יעל  On 13 בספטמבר 2011 at 21:41

    שימו לב, מאז שהפוסט התפרסם הם שינו את שם הכותב מ"שופרסל דיל" ל"זאב שם טוב" אחד. ואת ההצהרה על "תוכן שיווקי" תקעו למטה, בקטן, בתגיות.

  • Menny  On 14 בספטמבר 2011 at 12:50

    ג'אסט סאיינג:
    http://www.themarker.com/consumer/1.1473167

    היינו רוצים לחסוך, אבל מנצלים אותנו (כי אפשר), ואין לנו אפשרות לחסוך.

  • רן מירום  On 16 בספטמבר 2011 at 8:42

    לא ייאמן… מעבר לכך שהתגית "תוכן שיווקי" מופיעה בקטן בתחתית הכתבה (לא בראש, כדי שנדע הזמן הקריאה), הכתבה גם *לא מאפשרת תגובות*. רק לייקים ו- +1ים.

    ככה זה פרסום, הוא חייב כנראה להיות חד כיווני.

Trackbacks

  • By Mea culpa « Roee-geist on 13 בספטמבר 2011 at 22:46

    […] בעניינו של דנקנר (מתחיל כאן, ממשיך כאן ומסתיים, לעת עתה, כאן). וכדאי אולי גם לתהות ממתי אמצעי תקשורת המצוי בשליטת […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: