מאסטר-שף מחאה (מערכון אופטימי)

מיכל אנסקי: ברוכים הבאים לגמר הגדול של מאסטר-שף! שני המתמודדים שלנו היום הם אנשים ברוכי כשרונות, מבריקים ומנוסים! המתמודד הראשון שלנו נהנה מקסם דרון אנריקאי בלתי נדלה, חוש הומור חינני ויחסי אנוש מעולים. חוץ מזה, הוא היה ראש המועצה הלאומית לכלכלה ומבשל להנאתו כפרופסור מן המניין באוניברסיטת תל אביב, קבלו את מנו טרכטנ.. טרכטנ.. טרכטנ..

מנו: טרכנטברג.

אנסקי: תודה. המתמודד השני שלנו הוא הייטקיסט בַרֵד. אבל למרות שיש לו סקס אפיל של פורד פוקוס, הוא ניהל בהצלחה את אחת מענקיות ההיי-טק הישראליות, נייס מערכות, וגם שימש כמנכ"ל האוצר עד שנשבר לו הזין מהפילוסוף בשקל שמתחזה שם לשר. מאז, הוא מבלה את זמנו בקריאת טורים של יאיר לפיד ובתמלול פורנו מהסבנטיז. קבלו את חיים שני!

ובכן, מנו, המטלה שלך היתה להקים ועדה שנהל משא ומתן עם אנשי מחאת האוהלים ותמליץ לממשלה איך לפתור את המשבר. הפרודוקטים שקיבלת הם אהדה ציבורית, צוותי מומחים, שעות שידור מרובות ומבטא ארגנטינאי מלבב. עם זאת, אתה צריך לעשות את כל זה בלי לגעת בתקציב. מה הכנת לנו מנו?

מנו: ובכן, קודם כל. איך שאני מתחיל לבשל התקשרתי לאמא שלי ובכיתי לה שפרודוקטים פה בישראל חרא. אבל אמא שלי אמרה לי מה שהיא אומרת לי מאז שהייתי קטן ומכוער בקורדובה.

אנסקי: מה היא אומרת לך?

מנו: קודם תשחוט פרה, אחר כך תעשן משהו ואחר כך נחשוב מה נעשה.

אנסקי: נו, ומה עשית?

מנו: לא יודע, אני עוד בשלב של הלעשן. אבל בינתיים הכנתי פה תבשיל ביניים: את החוק חינוך חובה מרחתי על פרוסה של משרד הביטחון עם טאץ' קטן של יוקר מחיה בניחוח של חרא. אה, סליחה, בניחוח של תחרותיות במשק. תגידו לי אתם איך יצא.

(שופטים טועמים)

איל שני: מנו, אתה גאון. גאון. לחוק חינוך חובה שלך יש טעם של גבינה מסריחה שיושנה בחוק ההסדרים ותבוטל בעוד שנתיים. הפרוסה של המשרד ביטחון נראית כמו קיצוץ, אבל היא רק נראית כמו קיצוץ, כי ברור שתיכף יבוא לכאן איזה גנרל עם גרעין סורי קטן שעושה צל גדול, ואז הפרוסה שלך תשוב ותתנפח. אין מה להגיד, מנו, הראת ניצוץ אלוהי עם הרכיב הזה.

אני אוהב במיוחד את מה שעשית עם יוקר המחיה והנדל"ן. אני תמיד אוהב תבשילים שעומדים ביציבות ומטפסים ככל שעובר הזמן, כמו קיסוס שחונק את העץ עליו הוא צומח, כך יוקר המחיה הנפלא שלך יהרוג את המעמד הבינוני. והכי אהבתי את החרא, מנו, כי בעצם השתמשת כאן בחרא הישן והטוב שאנחנו אוכלים מאז ומתמיד, אבל נתת לו איזו זווית אישית כובשת, בלי לוותר על הריח שלו. אני מאוד אוהב את מה שעשית כאן, מנו!

אנסקי: חיים שני, אתה היית אמור להגיש המלצות לשיפור התחרותיות במשק. כבר קברו לך את הוועדה, אבל ביבי שב ונזכר בה ככה פתאום לפני חודשיים, נכון? מאז גם הספקת להתפטר ממשרד האוצר ולמלמל "איני יכול עוד". מה הכנת לנו חיים?

חיים שני: טוב, מה שמעניין עם המנה שלי הוא שמדובר כאמור במשהו שהתחלנו לעשות לפני כמעט שנה, אז קודם כל כל הפרודוקטים היו מקולקלים לגמרי. אבל כשביבי קרא לי עוד פעם לא נתתי לזה להפריע לי. אז מה שעשיתי זה ייצרתי חיץ לכאורה בין ריאלי לפיננסי – מנה שיש לטעום בעוד שלוש שנים ולראות אם היא בוצעה, וחוץ מזה יש לי כאן טורט נו-נו-נו לטייקונים וסלט נזיפה לפירמידות העסקיות.

(שופטים טועמים)

איל שני: אני בהלם חיים, פשוט בהלם. הרמה שלך היא פשוט חסרת תקדים. אני כל כך אוהב את המבנה של מנת ההפרדה בין ריאלי לפיננסי. באמת, חבל שאי אפשר לטעום, אני הולך לרייר עליה שלוש שנים עכשיו. לא באמת, חיים, תראה איזה יופי של מנה! הזיפים שלי עושים לי צלילים שמזכירים לי מין אנאלי עם עגבניה כשאני מסתכל על המנה הזאת!

אני רוצה להגיד מילה גם על הטארט נו-נו-נו וסלט הנזיפה, חיים: אלה פשוט מוניומנטים של אסתטיקה. ממש יצירות אומנות. אנדרטאות לטמטום של הציבור. איך לקחת את כל מה שמסריח ומקולקל ופופוליסטי וריק מתוכן – ויצרת ממנו מלאכת מחשבת של כלום. אין, חיים, אין דברים כאלה! אתה שומע את הפרוסטטה שלי מנגנת שוברט מההתלהבות חיים? שומע? תקשיב!

אנסקי: קהל נכבד, קיבלנו את ההצבעות שלכם, ושוב הפתעתם אותנו! למרות הגאונות של שני הפיינליסטים שלנו, אתם סימסתם דווקא למתחרה השלישי שלנו, ונתתם את פרס מאסטר שף בפעם האנא-עארף כמה, לשף הגאון בנימין נתניהו, ששוב בישל לכם מנה של כלום בריח של ביוב, עם נגיעות של איום קיומי ובעסיס של אסון לאומי. תודה רבה לכם, ולהתראות בעונה הבאה של מאסטר-שף!