כמה מילים על תנובה ותשובה

זוכרים את הקיץ? איך היה נחמד בקיץ? כמו ב-68 בסן פרנסיסקו. Be sure to wear some flowers in your hair. שוין, רק דבר אחד בטוח לגמרי לגבי קיץ 2011 בתל אביב: הוא נגמר.

עכשיו זה סתיו. סתיו היא עונה של קורים דקים, ואפשר למצוא את הרשת של הקורים שבה ונטווית: בין זהבית כהן לפרשנים של טרכטנברג, בין העובדים של הרכבת ורשות שדות התעופה לבין המפריטים שלהם, בין הקולות מרמאללה למשרד החוץ, בין האיומים של יצרני המזון לבכיינות של המטכ"ל.

קורים דקים ומנצנצים, ודוק של חג בעיר ובכפר. דוק של חג ושל חרא.

זהבית כהן, למשל, היא אבן המסד של הבהמתיות התאגידית. כשרכשה את תנובה, היא קיבלה חוות דעת שאפשר להעלות את מחירי הקוטג' והגבינה הצהובה. "את יכולה לייקר, לייקר, לנוח ושוב לייקר", אמרו לה היועצים הרגישים שלה. "הביקוש למוצרים האלה קשיח. התחרות תיישר קו. ככל שתענון כן ירבו וכן ירכשו". שמעה הזהבית את עצת יועציה, נעצה את שיניה בבשר הציבור והחלה לועסת וגורסת. וכך לעסה ובלסה עד שהגיעה לכרסם עצמות. אז בערך הגיעה מחאת הקוטג'.

מאז זהבית שלנו חוטפת מימין ומשמאל: חרמות ועיתונות רעה ונאצות, ותרנגולת הזהב שלה פרשה כנפיים ומטילה עליה ביצים סרוחות, והכל טוב ויפה. חשבתם שהיא תלמד את הלקח עד עכשיו, נכון? לא נכון. מסתבר ששיכרון הכוח והאדישות לכל מי שאינו זהבית כהן הם כדם בעורקיה, וגם אם מדינת ישראל מבקשת מתנובה מסמכים, זהבית ואנשיה לא חושבים שיש צורך להסכים לכל הדרישות המוזרות של הרשויות של המדינה המוזרה הזאת.

אתמול כבר בילתה זהבית בחקירה אגב הסירוב הזה, והבוקר הושלם הזובור התקשורתי. דומה שמוסכם שזהבית תוקרב לאלי הממון ותלך בקרוב הביתה. ולמרות נטייתי לסליחה ערב החגים, אני לא יכול להגיד שהיא תחסר לי במיוחד.

אבל האמת היא שלתנובה כל זה לא מזיז. היכנסו לסניף של מגה ברחוב פנקס ושאלו כמה עולה קילו אנטריקוט של אדום אדום, ותגלו שהמחאה, החרמות, התקשורת, הזובור, שום דבר לא באמת חודר את שריון האדישות והבהמתיות של התאגיד הישראלי. (התשובה, ולא במהופך: 170 שקל).

מנותק אחר הוא יצחק תשובה. אחד שדווקא מרבים להזכיר את ה"חברמניות" שלו. אני זוכר את תשובה עולה על הקו אצל רזי ברקאי בתחילת 2009, חנוק מאושר, ומספר איך תגלית הגז תשים את ישראל על המפה. אפילו אותי הוא מילא בתקוה. אני זוכר שאמרתי לאשתי באותו יום "את לא מבינה, בובה. יהיה לנו פה גז לכל פועל. גז לכל ילד. יזרום לנו גז בצינורות של המקלחת!" כזה אני, אופטימי.

אבל מאז אותו בוקר של אושר, תשובה עשה הכל כדי לקחת מאיתנו את הגז, באותות ובמופתים, בדוחות ובאיומים, בנאצות ובתוכחה. מאות המיליארדים שצפויים להיכנס משדות הנפט שהתגלו במים הטריטוריאליים של ישראל שייכים לדעתו ליזמים בלבד, ושאנחנו נסתדר בבקשה ולא נפריע. "שקט, קודחים. אה, כן, ואם אפשר, תביאו לכאן איזה צוללת או שתיים כדי שתגן לי על שדות הגז והנפט מבפני החיזבאללה והחמאס והגרעין האיראני והארדואן. כי בכל זאת, שדות גז ישראליים, לא ככה?"

זהבית ותשובה הם שניהם בסך הכל עוד שתי אבנים בפאזל קהות החושים והבהמתיות של מוקדי הכוח הישראלים. בישראל מתקיימת תרבות "מגיע לי" בסיסית מאוד, ששמורה לאנשים כמו תשובה וזהבית, ולעוד כמה קבוצות מלבדם:

  • לרמטכ"לים, למשל, שחולבים את הכיס הציבורי במקום להגות פתרונות יצירתיים וזולים יותר להגן על הציבור הישראלי – ושהופכים אגב כך לאיום על הציבור במקום למגן שלו;
  • לעובדים המאורגנים של המונופולים הממשלתיים, שבמקום להשתמש בכוחם כדי להגן על יתר העובדים בישראל, מתעללים בציבור ברכבות ובנמלים, באיזה שכרון כוח של מי שלא מבדיל בין טוב לרע.
  • ליצרני המזון, שבאצטלה של "הגנה על החקלאות בישראל" גובים מאיתנו על מוצרי יסוד מחירים כפולים ומשולשים לעומת שאר העולם.

אלה גם אלה גם אלה נושאים היום עיניים לוועדת טרכטנברג, ומנסים להבין מה יידרש מהם כדי למוסס את המלצותיה. כמה הם יצטרכו להוציא כדי לחסוך בהוצאות המס שלהם; כמה הם יצטרכו להשקיע כדי לחסל את הרעיון "הקומוניסטי" המסוכן של תחרותיות; כמה הם יצטרכו לאיים ולהפחיד כדי לשכנע אותנו שבנקים יקרסו כאן אם הם לא ימשיכו לגבות אלפי שקלים מיותרים מכל משפחה; כמה שוחד הם יצטרכו לשלם כדי להשאיר את המצב על כנו – ולהמשיך לסחוט אתכם עד שתגירו את השקל האחרון, את טיפת האנרגיה האחרונה.

אם טרכטנברג מספיק או לא מספיק, על זה יענו אחרים, דבר אחד בטוח: קיץ 2011 לא מספיק. לא מספיק לטייל במאהלים ולצאת לשלוש או ארבע הפגנות; לא מספיק להתמלא גאווה סטודנטיאלית לרגע; לא מספיק לצעוק במשך חודשיים.

הנורמות הפסולות והדפוקות והאטומות והמנצלות מתפתחות כאן במשך עשרות שנים (אני לא אומר 44 שנים, אבל זה רק מפני שאני מצליח להתאפק. בקושי). הנורמות האלו השתרשו עמוק כל כך, שהציבורים הדפוקים ביותר כבר התרגלו אליהן מזמן. הם לא ירימו את הראש. הם לא יפצו פה. הם חושבים שככה זה בסדר. יש עניים ויש עשירים ואין שום סיבה להסיר את החיץ ביניהם. יש צדק של שבעים ויש עאלק צדק של רעבים. יש מה שמגיע לתשובה ולזהבית ויש את מה שהם עושים עלינו מהמקפצה. וזה גשם.

התשובה שלנו לכל זה היא המחאה. מחאה וסולידריות. ואסור לנו להפסיק. אסור לנו לחזור הביתה ולקוות ששטייניץ וביבי וברק וליברמן ושלי יעשו בשבילנו את העבודה. האמת היא שהם עושים בשבילנו את העבודה כבר הרבה מאוד זמן, והתוצאות, אפעס, לא משהו. אז צריך להמשיך לצאת החוצה ולטלטל את אמות הסיפים של המציאות האיומה הזאת, כי אף אחד אחר לא יעשה את זה, וכי כל פעם שנפסיק, נחזור ונקבל את הבהמתיות והדורסנות והאטימות של תשובה ושל זהבית ושל הרב דב ליאור ושל אילן בן דוב. כל פעם שנייצר ואקום, הם ייכנסו אליו וישאבו אותנו למציאות שלהם.

עד שנייצר מציאות חלופית.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • hagaha  On 26 בספטמבר 2011 at 10:17

    יופי, כמה תיקונים קלים "הקורים שווה ונטווית", "המאורגנים של המונופים הממשלתיים", "והדפוקות והאוטומות"

  • אורי  On 26 בספטמבר 2011 at 10:36

    ולהצביע. להצביע. להצביע. פתק אחר פתק, פתק אחר פתק, גשם נדבות של הפתקים הנכונים.
    להעיף את מי שכשל ולהחליפו באחר. עד שיגיע האחר הנכון. עוד 3 ח"כים נכונים בוועדת הכספים יכולים לעשות את ההבדל (גם אם זו לא מהפכה).

  • אבי  On 26 בספטמבר 2011 at 11:40

    עובדי הרכבת מרוויחים הרבה? כיצד אתה מציע להיאבק בהפרטה מלבד שביתה? להגיד להם שזה לא יפה ולכתוב מאמר בוואי נט? דווקא הם לא שבתו על תנאיהם, אלא על התנאים הצפויים של העובדים החדשים שיכנסו שיהיו תחת חברה פרטית. השביתה אמורה למנוע מצב של עובדים דור א' ועובדים דור ב'. מה ההבדל בין השביתה שלהם לשביתה של הרופאים? שהרופאים יותר נחשבים ולמעלה בהיררכיה אז השביתה שלהם ראויה יותר?

  • tali  On 26 בספטמבר 2011 at 11:46

    וזה בלי לדבר על מדיניות החוץ

  • Amihay Borenstein  On 26 בספטמבר 2011 at 13:24

    בעיניי, הבעיה האמיתית עם שביתת עובדי הרכבת, היא שהיא שרירותית. אם הם היו אומרים – אנחנו שובתים – השיבושים יהיו כך וכך, זה דבר אחד. להחזיק אנשים בני ערובה ברכבות בלי שהם ידעו מה בדיוק קורה זה דבר אחר. אני כבר לא מדבר על שיבושים סמויים שנועדו לטשטש את העובדה שהם ביזו את בית המשפט ולא צייתו להוראותיו

    • tsoof  On 26 בספטמבר 2011 at 13:55

      זה העניין. כשהאיך שלך הוא כל כך גס ובוטה ומתעמר בלקוחות שבויים, המה מאבד לחלוטין מחשיבותו.

      אני לא מבין מספיק את עומק הסכסוך ומי הצודק האמיתי בסיפור שבין העובדים להנהלה. אני כן מבין מספיק כדי להגיד שמונופול שמתנהג ככה אל הלקוחות שלו הוא כנופיה, ועם כל הכבוד לזה שההנהלה של הרכבת היא קטסטרופה – באיך של השביתה הזו אשמים העובדים.

      • יאיר  On 26 בספטמבר 2011 at 17:59

        אני אולי מתפרץ לדלת פתוחה, אבל נראה לי ששביתה של קופאי הרכבת – במילים אחרות, פתיחת הרכבת חינם לכל המעוניין – תזיז להנהלה הרבה יותר מאשר שביתה של נהגי קטרים, ותפחית את האנטגוניזם הציבורי כלפי עובדי הרכבת.
        סתם, תחושה שכזו.

  • Michal Moreno  On 26 בספטמבר 2011 at 14:35

    פשוט פוסט מצויין. מבטא בדיוק את המחשבות והרגשות שלי בימים האחרונים.
    עלינו להמשיך במחאה – בכל האמצעים העומדים לרשותנו, וללא הפסק, עד שדברים מהותיים ישתנו, וגם אז – לא להרפות, ולא לתת לאדוני הממון ובעלי המדינה להמשיך ולהתל בנו.

  • אילה בלופולסקי  On 26 בספטמבר 2011 at 18:05

    יש לי שאלה: למה לזהבית כהן מותר לקרוא בשם הפרטי כאילו היא אחותך הקטנה, ואילו ליצחק תשובה יש לקרוא בשם משפחתו? הרי הביקורת הן על זו והן על זה היא אותה ביקורת.
    חבל שהקריאה שלך לשחרור העם נגועה בשוביניזם כ"כ בוטה.

    • tsoof  On 26 בספטמבר 2011 at 18:12

      דווקא חשבתי על זה תוך כדי כתיבה. לא רציתי לקרוא לה כהן, כי כהן זה כל אחד. אבל זה עוד כלום, השוביניזם הזה שאת מזכירה. לדעתי לה ולך בכלל לא צריכה להיות זכות הצבעה. ולמה אתן חושבות שמגיע לכן לדבר בציבור?

      באמת בלופולסקי, גם נשים משוחררות צריכות להפעיל את הראש לפני שהן מפעילות את בלוטת הזעם ומגיבות ללא קשר וללא טעם.

  • חנוך  On 26 בספטמבר 2011 at 20:43

    "(אני לא אומר 44 שנים, אבל זה רק מפני שאני מצליח להתאפק. בקושי)"

    למה?
    למה צריך להתאפק מלומר את האמת?

    • tsoof  On 26 בספטמבר 2011 at 20:54

      מאז תחילת המחאה אמרו לי להפריד את הצדק מהכיבוש. אז אני חורק שיניים ומפריד. שומע את החריקה?

      • חנוך  On 27 בספטמבר 2011 at 9:44

        שומע גם שומע.
        הלוואי שחריקות הברקס הללו לא יכלו בעשן את הסוליות.

  • Inga Michaeli  On 26 בספטמבר 2011 at 21:03

    כל מילה בסלע.

  • מפריח השממות  On 26 בספטמבר 2011 at 21:04

    יזרום לנו גז בצינורות של המקלחת?
    לא מצאת דימוי אחר?
    חוץ מזה, אכן פוסט מצויין.

  • Idan Bchor עידן בכור  On 27 בספטמבר 2011 at 9:41

    פוסט מעולה (על הגז במקלחת גם אני הייתי מוותר משיקולי מורשת משפחתית).
    את המבט האישי שלי על מהלכיה של תנובה (שניתן לקשור גם לתשובה) ניתן למצוא כאן:
    http://wp.me/p3VRN-Du

    שנה טובה יותר לכולנו.

  • גיל  On 27 בספטמבר 2011 at 15:30

    יאיר- שביתה של הקופאיות והקופאים לא אומרת שכל אחד יכול להיכנס בחינם, היא אומרת שאי אפשר לרכוש כרטיסים ולהיכנס בכלל.
    כדי שאפשר יהיה להיכנס בחינם מישהו צריך לפתוח את השערים עצמם, וזה לא משהו שבאמת יקרה.
    האנטגוניזם נוצר כשוועד עובדים מתנהג בצורה בריונית כלפי הלקוחות ומשתמש בסבל שלהם כדי להפעיל לחץ על ההנהלה. מאוד יכול להיות שהשביתה מוצדקת, אבל יש דרכים הגונות לבצע אותה, בטח כשיש צו מבית משפט שאוסר עליה. זהו וועד עובדים שמוציא שם רע להתארגנות עובדים. זה לא שבימים כתיקונם עובדי הרכבת מתנהלים במופתיות וביעילות, וגם זה בגלל שהם יודעים כמה הוועד שעומד מאחוריהם חזק.

    כרגיל, אחלה פוסט.
    ולכל מי שמפריע לו הגז במקלחת- תנוחו. בדיחה היא בדיחה היא בדיחה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: