הטייקון החרישי

אביר הגנת הציבור, עופר עיני, לא אוהב את טרכטנברג. עיני נגד הורדת מכסים, נגד פגיעה בעובדים, נגד קפיטליזם חזירי. נגד נגד נגד. ת'כלס, אולי הגיע הזמן להגיד את זה בקול רם: עיני נגד הציבור.

אתה לא יכול להיות בעד עובדי מונופולי החשמל והמים, שמחיריהם טיפסו לשמיים בשנים האחרונות – ועדיין להיות בעד לציבור.

אתה לא יכול לדאוג לעובדי הבנקים, שמוצצים את דמו של הציבור ונותרים עם שכר ממוצע של 27,600 שקל בחודש, ועדיין להיות בעד הציבור.

אתה לא יכול להתנגד להורדת מחירי הדלק ולהיות בעד הציבור.

אתה לא יכול לתמוך בעובדי הרכבת, המונופול עם השירות המזעזע ביותר בחצי הכדור הצפוני, ולהיות בעד הציבור.

אתה לא יכול לירוק בפניהם של העובדים הסוציאליים, שומרי הסף העניים והמנוצלים של הציבורים המוחלשים ביותר בישראל, ולהיות בעד הציבור.

אתה לא יכול להסתמך על הזיכרון הקצר וחוסר הידע של הציבור, ועדיין להיות בעד הציבור.

עיני והגוף שבראשו הוא עומד (אני קורא לזה "הנסתדר החדשה") היו האחרונים לעלות על רכבת המאבק הציבורי. ואחרי שגילה שאף אחד לא טיפש מספיק כדי לתת לו לפורר את המאבק, הוא נסוג לאחר, וקולו שוב לא נשמע כמעט בקיץ של המחאה.

ועכשיו הוא נגד טרכטנברג.

עיני וארגוני העובדים שעומדים מאחוריו הם חלק מהבעיה. הם חלק מהחזירות. הם חלק מהדורסנות. הם חלק מהיעדר התחרותיות. הם טייקונים. עובדי רשות שדות התעופה והנמלים, עובדי מונופולי החשמל והמים ואוליגופול הבנקאות – כולם חלק מהמנגנון, מקורבים לצלחת שהסתדרו ונהנים מהסדר הקיים.

הם חיים על חשבוננו, והם לא יתנו לשום טרכטנברג לשנות את הסטטוס קוו. כמו נוחי, כמו שרי, כמו תשובה, כמו תנובה.

שינוי במפת התחרותיות, הורדת חומות וביטול מכסים, הם שמות כלכליים יפים לגירוש העבריין שדורש פרוטקשן מכל העסקים בשכונה. עיני מתנגד לגירוש הזה. אתם בטח יכולים לנחש למה.

עיני הוא מקל בגלגלי הציבור, במסווה של אחד שדואג לנו. והתחפושת הזו שלו – של שליח ציבור עובדים   – היא מהמסוכנות ביותר למאבקו של הציבור. צריך לבדוק מקרוב קרוב כל אמירה וכל טענה שלו, לדחות על הסף כל התערבות שלו – ולבדוק בשבע עיניים את כל מה שבו הוא תומך.

כי אנחנו לא יכולים לדרוש מטרכטנברג לפרק גם את ההסתדרות, אבל אנחנו כן מחויבים להתארגן בלעדיה. עיני והסוס העייף והמסואב שעליו הוא רוכב נפרדו מזמן מהעובד הישראלי. לבעוט להם בתחת אי אפשר, אבל כדאי מאוד להראות להם את הגב.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יריב  On 4 באוקטובר 2011 at 9:34

    מוזר לדעתי ששר האוצר וראש הממשלה כל כך רוצים לאמץ את טרכטנברג, אפילו זהבית כהן אמרה שהיא תאמץ את ההמלצות (והתפטרה). אז אם שלושת אלו תומכים בו, אני חושד בהמלצות שלו שהן לא באמת לטובת השכירים ומחוסרי ההון

    • tsoof  On 4 באוקטובר 2011 at 9:39

      כתבתי כאן אתמול: טרכטנברג זה צעד בלבד, והוא מעניין ככזה. אם טרכטנברג זה הכל – אז לא עשינו מספיק.

      • Shiri Perciger-Cohen (@shiribiri)  On 4 באוקטובר 2011 at 10:35

        קודם כל – אחלה פוסטים.
        שנית – בדו"ח טרכטנברג כתוב במפורש שזהו רק הצעד הראשון. בדיוק כמו שצוף אמר.
        שלישית, יריב – אם אתה רוצה לעשות מיפוי אינטרסים, בוא תסתכל על המתנגדים, משהו אומר לי שתמצא שהם לא אנשים שהיית רוצה לחלוק איתם סירה.

  • חיים הר-זהב  On 4 באוקטובר 2011 at 10:21

    עיני הוא אכן נציגם של העובדים של חברת החשמל, ושל תאגידי המים ושל הבנקים- העובדים! לא ההנהלה!
    הוא לא מייצג את אלה שקובעים את מחיר החשמל, אלא את אלה שמטפסים על עמוד המתח הגבוה ומחברים את החשמל לשכונה שלך בסערת חורף. הוא מייצג את הכספרית בסניף, לא את זה שקובע לך ריבית של פריים 4 על הלוואה הכי קטנה.
    הסיבה שהעובדים האלה מקבלים משכורות נורמליות היא בזכות היותם מאוגדים. בזכות היותם חברי הסתדרות, הגוף שיכול להשבית את נתב״ג אם פוגעים בעובדים של מפעל של תעשיה אווירית ברמת הגולן. זה סוד כוחו של ארגון עובדים- זו סולידריות אמיתית.
    אינני מחסידיו של עיני, וגם אני התבאסתי שלא תרם יותר למאבק בקיץ- אבל האם הוא אמור להילחם גם עבור מי שלא חבר בארגון שלו? האם ראוי שנבוא אליו בטענות כשאנחנו אפילו לא משלמים לו מיסי חבר?
    בוא ניטול קורה מבין עינינו ונודה: הלוואי והיינו חברי הסתדרות. הלוואי והיינו בהסכם קיבוצי ולא בחוזה אישי. לקרוא לילד בשמו? אנחנו מקנאים, ובצדק- אבל זה לא אומר שההסתדרות לא בסדר.

    • ia (@yuk_a)  On 4 באוקטובר 2011 at 10:55

      אני חולקת על דבריך, חיים.
      ההסתדרות היא זאת שלחצה ודחקה בממשלת ישראל לשלם שכר ותנאים שערורייתיים וחסרי כל פרופורציה לעובדי חברת החשמל, הנמלים וכיוב'. אני נוטה להאמין שאני, אתה וגם צופי מממנים שכר זה בתעריפי חשמל ויבוא מופרזים.
      כוחנות היא כוחנות וחזירות היא חזירות גם אם היא למען קבוצת עובדים זוטרים כזו או אחרת ולא לכיסו הפרטי של נוחי. בטח כשזה בא על חשבון כלל הציבור.
      לגבי התגייסותו למחאה, אני אומנם נכון ל 2011 משלמת דמי חבר לאגודת הסטודנטים אבל רוב הציבור לא. זה עדיין לא עצר את אגודת הסטודנטים מלתמוך באופן אקטיבי וכספי במחאה.
      כמי שרואה את תפקידו בתור המגן על העובד הזוטר והחלש, ראוי היה שינקוט עמדה המצדדת במי שמנסה להלחם נגד אלו שפוגעים בו או בדומיו.
      ועל כן, לטעמי, ראוי שנבוא אליו בטענות על שראה לנגד עינייו רק את ציבור משלמי דמי החבר שלו ובחר שלא לנצל את מלוא יכולתו לסייע למאבק של כלל הציבור.
      מה גם שגם ציבור משלמי דמי החבר של ההסתדרות קונים בשופרסל מוצרים מופקעים של תנובה.

    • tsoof  On 4 באוקטובר 2011 at 10:58

      חיים חיים יקירי, התאגדות עובדים זה טוב. זה חשוב. זה הכרחי. איגוד עובדים זה חובה. רק לא האיגוד הזה.

      תזכורות:

      השכר הממוצע של עובדי חברות החשמל ומקורות (נכון לבדיוק לפני שנה): 26,700 שקל. חברת החשמל חייבת 60 מיליארד שקל. אני לא יודע מה גובה החוב של מקורות. הבעלים של החברות האלה הם אנחנו, לא שרי אריסון ולא יצחק תשובה. אנחנו משלמים את המשכורות האלה.

      ומה אתה יודע, לא הצלחתי למצוא גרף של העלייה במחירי החשמל והמים בחמש השנים האחרונות, אבל תנוח דעתך, מדובר על עשרות רבות של אחוזים.

      חוץ מזה:

      שכר עובדי הבנקים (אפריל 11): 27,600 שקל.
      שכר עובדי הנמלים (אוקטובר 10): 22,000 שקל.

      הגופים האלה הם מונופולים ואוליגופולים ענקיים, והביקוש למוצרים שלהם קשיח לחלוטין. אי אפשר להחרים את חברת החשמל, כי אי אפשר לקנות חשמל ממישהו אחר. אי אפשר להחרים את מקורות, כי אי אפשר לשטוף כלים עם קולה. העובדים האלה יושבים על שלטרים ומנצלים את הביקוש הקשיח למוצרים שלהם, כדי להוציא יותר מהמדינה. זה יופי, רק שאנחנו אלה שמשלמים.

      גם במערכת הבנקאית, השכר הנהדר הזה הוא תוצר של אוליגופול קרטליסטי ונעדר תחרות. והוא מיתרגם בסופו של דבר למחירי שירות שערורייתיים שמוצצים את דמך ואת דמי. אתה חושב שעובדי הבנקים, רש"ת, חברת החשמל והנמלים בעד תחרות? הרשה לי לענות: הם לא. תחרות תשפר את מצב הציבור על חשבון הבעלים ועל חשבונם. כן, גם עובדים יכולים להיות ציבור מנצל.

      הייתי משלם בשמחה דמי חבר לארגון עובדים ארצי (אם הייתי קצת יותר שכיר או שהארגון הזה היה דואג לזכויותי כעצמאי), אבל לא לארגון שדואג לחזקים ומחליש מוחלשים. אני מזכיר לך שהארגון הזה הוא זה שנטש את העובדים הסוציאליים לפני חודשים אחדים, ואלה עובדים שמרוויחים 4000 ו-5000 שקל, לא 20 ו-25 אלף שקל. הארגון הזה מתנגד להפחתת מרווחי השיווק בשוק הדלק הקרטליסטי. כלומר, שבעה מיליון ישראלים מעניינים אותו במידה.

      אז כן, אני בעד איגוד מקצועי, ואני בעד כוח לעובדים. אבל כמו עם טילים וטנקים, גם עובדים צריכים להבין את גבולות הכוח. ההסתדרות ועובדי המונופולים והאוליגופולים שכחו אותם מזמן.

      • חיים הר-זהב  On 4 באוקטובר 2011 at 11:20

        אבל האם זה רע שהם מרוויחים משכורות טובות??? האם זה כזה נורא שיש עדיין עובדים במשק הישראלי שלא נעשקים ולא הורדו לברכיים כשהם מצפים לקבל שאריות של פירורים משולחנו של בעל ההון?
        ובל נשכח- מדובר בעובדים ששכר הבסיס שלהם הוא מינימלי (השכר לפנסיה) ועיקר משכורתם היא תוספות שונות המאפשרות להם קיום בכבוד במדינה הזאת. לא מדובר באיזה מגזר של פרזיטים שאינם עושים דבר. מדובר בעובדים. פועלים. אנשים כמוני וכמוך.
        כשהייתי סיו״ר אגודת סטודנטים, לפני למעלה מעשור, היו אומרים עלינו שאנחנו מושחתים ופוליטיקאים ולא יודע מה ועוד מצפים שנילחם עבור כלל הסטודנטים ולא רק עבור אלו ששילמו דמי חבר. תמיד שאלתי את אלה שרצו שאלחם עבורם- אתה חבר אגודה? וכשהיו אומרים שלא הייתי מזכיר להם שאנחנו עמותה שההצטרפות אליה לא אוטומטית. מי שלא מתפקד, ולא מצטרף- הפעולה המינימלית ביותר!- שלא יצפה שנשכב על הגדר עבורו. כך גם בהסתדרות.
        ולגבי העו״סים- מסכים שזה כישלון של ההסתדרות. אני לא מת על עיני ולא חושב שהוא גאון. אבל זה שרוב חברי ההסתדרות מרוויחים סכומים נורמליים זה הישג כביר. לטעון שהשכר של העובדים זו הסיבה שחשבון החשמל מנופח זה האיש הרזה שסוחב את האיש השמן החדש- ואין טעם לציין מי המציא את המשל הנורא הזה, נכון?

      • tsoof  On 4 באוקטובר 2011 at 11:51

        הפוך גוטה, הפוך. בהסתדרות אליבא דעיני, אתה מיוצג רק אם אתה עשיר. אתה לא מיוצג אם אתה עני.

        ולא, לא רע שאנשים מקבלים משכורות גבוהות כשמגיע להם. אבל רע מאוד כשהמשכורת הזו מחולקת לפרזיטים על חשבון 8 מיליארד שקל ששילמת בעמלות. רע מאוד כשהמשכורת הזו מחולקת רק לציבור של מקורבים, שהנפוטיזם בו מסמר שערות.

        הנה תזכורת מדברי מבקר המדינה לפני ארבע שנים: שיעור קרובי המשפחה בחברת החשמל הגיע ל-27% מכלל העובדים, בנמל אשדוד יש שיעור של 44%, בנמל חיפה 25%, ברשות שדות התעופה 22%. בדואר ישראל מהווים קרובי המשפחה 15% מכלל העובדים, בחברת מקורות המים 14%, בחברת הרכבת 13%.

        כלומר, זה שכר נהדר, אבל האם כל אחד יכול להגיע אליו? האם כל אחד יכול ליהנות מהתנאים האלה? או שגם זו סקציה סגורה של שמור לי ואשמור לך, כמו השווקים הלא תחרותיים של נוחי ותשובה ושרי, רק בקטן? אלה לא חזירים, רק חזירונים. אבל גם הם חיים על גבך, והשכר שלהם אינו תוצר של כישרון או יכולת, אלא של קרבה לעטין ציבורי.

        אני אגיד לך על ההסתדרות את מה שאתה סיפרת לעמישראל לפני כמה שבועות על שירות המילואים שלך, רק במילים אחרות: גם אם תעצום את העיניים חזק חזק – זה לא יילך. זה האתוס שלך והוא יקר לך ואני מכבד את זה, אבל טול קורה מבין עיניך.

  • אבישי בורלא  On 4 באוקטובר 2011 at 13:28

    אוף, זה דיון מאד לא פשוט שמעורבות בו הרבה אמוציות. לפחות מבחינתי. מקווה שאצליח להגיב בצורה ברורה למרות שידיעותי הן לא מושלמות בנושא.

    להגיד שההסתדרות מייצגת רק את הועדים הגדולים זה לא נכון ומאד לא פייר להגיד. ברור שוועדים גדולים וחזקים ובעיקר ותיקים יכולים להשיג יותר מאשר ועדים קטנים וועדים לא ותיקים.

    בשנה האחרונה נפתח אגף בהסתדרות לאיגוד עובדים חדשים אשר פונה להרבה מאד מקומות עבודה בהם עובדים פועלים קשי יום ומצליח (בקושי מאד גדול כמובן) לאגד אותם ולשפר את תנאיהם באופן משמעותי מאד ביחס לקיים. כל שוק העבודה בארץ הוא מאד פרוץ ומוחלש כתוצאה של מדיניות ארוכה ועיקבית של החלשת מעמד הפועלים בכלל והאיגודים בפרט. להצליח לנצח בתוך זה זה מאד לא פשוט, ולא תמיד אפשר להשתמש באיום ההשבתה של הועדים הגדולים על כל חברה קטנה שבעליה שמים רגליים להתארגנות הועד. זה כלי שצריך לשמור אותו למאבקים גדולים (כמו זה שקיים עכשיו).

    העליהום שעושים על הועדים הגדולים הוא לא כ"כ פייר, השכר הגבוה של עובדי חברת החשמל והנמלים נובע בעיקר בגלל חלוקת הרווחים- אין בעל הון שגורף את מירב הכסף ולכן לעובדים יש חלק יותר גדול בעוגת הרווחים, ולא בגלל שמחירי החשמל הם כ"כ גבוהים ביחס למקומות אחרים בעולם ( דוגמא קטנה מלפני שנה- http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/079/937.html).

    ואין לי ספק שיש מה לתקן בהתנהלות של חברת החשמל, הרכבות הנמלים וכו', אלא שאני לא מקבל את התיקונים המוצעים לרוב- הפרטתם והעברתם לידי בעלי הון שיגרפו את רוב הרווח, יפטרו וישברו את הועד ובמקום זה ישכרו עובדים בתנאי עבדות ודרך חברות כח אדם.

    כמו כן אני חושב שיש קושי מאד עמוק ובעיקרו הוא תודעתי שנוצר ע"י שנים של התנגחות בהסתדרות. ושוב, לא שאני חושב לרגע שזה גוף מושלם חסר פוליטיקות ושחיתויות, גם שם כמו בכל מקום אחר השחיתות והפוליטיקה קיימות. אבל אני חושב שעיקרו של גוף זה שמאגד חלק נכבד מאד מעובדי המדינה (ורוב החברים בהסתדרות הם לא בחברות הגדולות שציינת) ומצליח לשפר את תנאיהם היחסיים בתוך מדינה שהמדיניות שלה היא לפגוע בהם, זה דבר חשוב ולא נכון לזלזל בו או לנפנף אותו.

    לגבי העובדים הסוציאלים- שוב נקודה מאד מורכבת שצריך לראות בה עוד צד אחד- הם התחילו עם ההסתדרות והיא הצליחה להגיע להסכם שמשפר מאד את מצבם ביחס למה שהיה ניתן באותה הנקודה להגיע אליו. כוח לעובדים הלהיט חלק גדול מהם וגרם להם לשגת מההסכם. עיני אמר שהוא לא יודע להשיג יותר מזה והם החליטו להמשיך עם כוח לעובדים שכמובן לא הצליחו להשיג יותר ממה שהושג. יתכן שבתנאים פוליטיים אחרים היה אפשר להשיג יותר. ואז לא היתה רוח גבית רחבה כמו בקיץ האחרון לשינוי מדיניות כלכלית. יתכן שבקיץ הזה היה ניתן להשיג יותר. הדילמה האם להמשיך במאבק של העובדים הסוציאלים שקראו למהפכה במדיניות או לעצור את השביתה ולהסכים להישג שהגיעו אליו היתה דילמה לא פשוטה. יכול להיות שהיה צריך להמשיך יותר, אבל שוב- לא היתה אותה רוח גבית שהתעוררה בחודשיים האחרונים. כך שלהגיד שההסתדרות פשוט הזניחה, זרקה, ניצלה אותם זה לא עד הסוף הוגן.

    וספציפית כלפי היום וההכרזה על השבתה בשביל להלחם נגד העסקת עובדי קבלן- אם הצעד הזה יצליח הרווחנו בענק. ואם עופר עייני יעשה מזה הון פוליטי אז מבחינתי זה עדיף מאשר לעשות הון פוליטי בלי להביא לצידו שום הישג.
    וכן, גם אני לא חושב שעופר עיני הוא המשיח או ישו או אמא תרזה. אבל ההצטרפות של ההסתדרות והשימוש בכוח שלה למטרה הזו היא חשובה מאד.

    (צפריר התערב וערך את התגובה הזו כדי להפוך אותה לקריאה יותר. מקווה שאבישי סולח)

    • tsoof  On 4 באוקטובר 2011 at 13:58

      אבישי,

      מאבקי עובדים זה עסק מסובך. רבים מהם נכשלים. אי אפשר לצפות מההסתדרות לנצח בכולם. מסכים אתך.

      החשש המרכז שלי כצופה – וההסתדרות לא עשתה מספיק בעשורים האחרונים כדי לטפל בחשש הזה – הוא שהעובדים שאינם מאוגדים בוועדים הגדולים הם בני ערובה. כלומר, הם בסך הכל פיונים שמשמשים את ההנהגה, בבואה להגן על הכוחות הגדולים שממנים אותה (קרי, הוועדים הגדולים).

      דוגמא היפותטית, אם מקרה העובדים הסוציאליים הוא נקודת המבחן, והמבחן הוא מבחן התוצאה, החלף בבקשה את העובדים האלה בעובדי הבנקים או חברת החשמל. האם ייתכן סיום דומה של המאבק? אני מותיר אותך להרהר בתשובה.

      לגבי חלוקת רווחים בחברת החשמל: נו באמת, החברה מפסידה מיליארדים, בין היתר בגלל הנתנהלות העובדים שלה וחוסר היכולת של ההנהלה לנהל אותם.

      לגבי הפרטה: אני מסכים שלא נכון להפריט גופים כמו חברת החשמל, מקורות, הנמלים והרכבת. אני לא מסכים, עם זאת, שהמונופולים שבבעלותי יהיו יותר גרועים מתנובה ומהשופרסל – וכרגע זה המצב. הממשלה אכן אחראית לחלק ניכר מאוד מעליות המחירים, ולעובדים יש מניות רבות בעליות האלה.

      הנה מבחן קטן: נסה לעבור בקרב הוועדים האלה – ועד ועד – ולבדוק אם הם תומכים במאבק החברתי. אם הוא מזיז להם את קצה האצבע. אני מכיר לא מעט עובדי בנק ישראל ובנקים ורש"ת ואנשי קבע, חברים שלי (!) שהדבר היחיד שהיה להם להגיד על המחאה הקיץ זה "אני לא מבין את זה. אני לא מתחבר לזה". זה הרגיז אותי נורא במשך כמה שבועות עד שנפל לי האסימון. זה לא מקרי. אתה לא יכול לינוק מהעטין הממשלתי או מעטין המקורביזם – ולצאת נגדם.

  • קסטה  On 4 באוקטובר 2011 at 15:11

    ועל כך יש פתגם בלאדינו:
    "מי שמשרת שני אדונים, מרמה אחד מהם"

  • דודי  On 4 באוקטובר 2011 at 16:26

    אתה אומר שמחירי החשמל "טיפסו לשמיים" בשנים האחרונות. בדקת בכמה עלו מחירי החשמל בשנים האחרונות? בכמה יקר או זול יותר החשמל לצרכן בישראל לעומת מחירו במדינות אחרות?

    • דודי  On 4 באוקטובר 2011 at 16:39

      בדקתי בינתיים. התעריף הנוכחי, לאחר העלאת המחיר לא מזמן בכ-10% עקב שיבושים באספקת הגז הטבעי ממצרים, הוא 52 אגורות לקוט"ש לצרכן הביתי, כולל מע"מ. ב-2001 היה המחיר 45 אגורות לקוט"ש, לפי האתר הזה
      http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=9884&kwd=6719

      כ-15 אחוז עלייה לאורך עשור – אי-אפשר לומר שהמחיר "טיפס לשמיים".

      תעריפים היסטוריים, עם ציון השינוי בתעריף, אפשר למצוא כאן:
      http://www.iec.co.il/HomeClients/Pages/PreviousTariffs.aspx

  • רום דביר  On 5 באוקטובר 2011 at 16:17

    צפריר, כעוקב מסור שנהנה מאוד מהפוסטים והציוצים שלך הפעם התאכזבתי,
    שחררת לאוויר רצף אמירות מאוד פופולריות שלחלקם אין בסיס.
    1. כן, חשמל, מים ורכבות הן מונופול- אין דרך אחרת הרי לא יכולה להיות תחרות בתחום (רוצה להניח צינור מתחרה למקורות? לך על זה) ולכן לעובדים יש יותר כוח- אני רואה בזה דבר חיובי, נכון זה נראה מפחיד אבל אותי הרבה יותר מפחיד ריכוז של הכוח אצל אדם אחד מאשר אצל אלפים.
    2. לגבי שכר חברי ההסתדרות- רוב חברי ההסתדרות מרוויחים שכר נמוך אך בתנאים טובים הודות להסכמים הקיבוציים שההסתדרות חתמה, יש מס' מצומצם של קבוצות עובדים ששכרם גבוה (נמלים, חשמל וכו') ולגבי זה עמדתי היא שאין מה להתבייש, 25 אלף שח זו לא שחיתות,הלוואי ולכל העובדים ההסתדרות תשיג כזה שכר ולא, זה לא בא על חשבון אף אחד, בתמונה הגדולה זה כסף קטן, אני אגיד עוד משהו שאולי ישמע קצת בוטה- האמירה החוזרת הזו שמגיעה מכל עבר מריחה מגזענות ומתפיסה ניאו ליברלית מעוותת אם המנופאי באשדוד היה אשכנזי מעונב עם תואר מאחורי שולחן ומסך מחשב זה היה פחות מוזר, אבל "פועל שחור"? מרוויח כזה סכום? מזה פה? מרקסיזם?
    3. עופר עיני מעולם לא התנגד להורדת מחירי הדלק! להפך (צפריר- אל תאמין לדה מארקר) עיני טען שצריך להוריד במיסים ובכך להוריד את מחיר הדלק- אך בשום פנים לא על חשבון המתדלקים!- אה, מה פתאום ההסתדרות יוצאת לטובת המתדלקים? כי לפני שנה עובדי סונול התאגדו והקימו ועד עובדים שמוביל את המאבק הזה ועיני בעצמו נלחם עבורם(תאמין לי, הם חלשים).
    4. רכבת ישראל- רבות כבר סופר על רכבת השדים הזו אלא שיש מידה מסויימת של צביעות בציבור כלפי מאבק העובדים, 3 חודשים מאות אלפים זעקו צדק חברתי ודי להפרטה אך כשניגשים לטפל ולהלחם בה (על אמת, לא בכיכר) הציבור לא מסוגל לשלם את מחיר המאבק. נכון, ועד העובדים צריך יחצן טוב יותר אך האם זה משנה את המהות?, נכון התלהמות העובדים משרתת את מטרת הממשלה להשניא אותם על הציבור, אך צריך לזכור עבורם זו מלחמה על החיים שלהם לא עוד נסיעה הביתה מהעבודה. צריך לזכור, לחנוק את המערכות, לסאב אותן ולהזניכן זה הטריק הראשון בספר "כיצד להפריט".
    5. עו"סים- סיפור עצוב, נכון ההישגים לא אדירים אך צריך להסתכל עליהם ביחס לשאר ההסכמים במגזר הציבורי באותה תקופה. כמו כן לראשונה הממשלה חותמת על הסכם עם ההסתדרות עבור עובדים מופרטים שלא חברים בהסתדרות (שכר מינימום של 7,050) – נכון, מגיע להם פי 3 אך לא הכל משיגים. באשר לטענת "עיני מכר את העוסים"- כאשר שורטט ההסכם ההסתדרות כארגון דמוקרטי הביאה אותו לאיגוד להצבעה, האיגוד הצביע נגד ולכן לא נחתם הסכם – כלומר העובדים השפיעו את השפעתם אך בסוף מי שהכריע זה דווקא בית הדין לעבודה (חשוב לציין שעורכי הדין של ההסתדרות נלחמו בבית הדין עד הסוף כדי לאפשר לעוסים להמשיך לשבות).
    6. טרמפיסט- עיני וההסתדרות לא תופסים טרמפ, המאבק הזה לא שייך לאף אחד, חוץ מזה חודשים לפני המחאה עיני התריע וביקש מראש הממשלה לשבת בשולחן עגול ולפתור את בעית הנדלן, המחירים ומעמד הבניים, ההסתדרות דווקא היתה לפני כולם אבל זה לא חשוב. עיני רצה לתת למנהיגות האותנטית של המחאה להוביל כדי לא לפגוע. המדיניות של עייני כמי שאחראי ל700 אלף עובדים והשפעתו על המשק גדולה היא לפעול באחריות (מה שאולי כוח לעובדים משוחררים מהעול הזה) ולכן חיכה למסקנות טרכטנברג שמסתבר שרק מזיקות לציבור העובדים- העובדים המאורגנים יפגעו בכך שעבודתם תעבור לקבלן והלא מאורגנים בכך שיועסקו בצורה נצלנית. אני חושב שאין מאבק ראוי יותר מזה.
    7. תורת המפלצת- אני חושב שחשוב לגדל מפלצת כמו נמל אשדוד – כן כן מה שאתה שומע, דמיין את ההסתדרות כערס צנום שמסתובב בשכונה עם רוטווילר מאיים (לא מתבייש לומר זאת), צפריר תבדוק כמה פעמים הועדים הללו פעלו בסולידריות, הרבה יותר ממה שמכירים (סתם 2 דוגמאות- עובדי עריית נצרת לא קיבלו משכורת, בבוקר: נמל אשדוד סגור, בערב: השיקים בחשבונות של עובדים. דוגמא שניה- עובדי קיטריג שפע התאגדו לפני שנה וההנהלה לא הכירה בהתאגדות, בצהרים: עובדי חברת חשמל לא נכנסים לקפיטריות שבמקרה מנוהלות ע"י שפע, בערב: הנהלת שפע יושבת עם העובדים) זאת אומרת שלפעמים חשוב שיהיה לך רוטווילר.
    לסיכום: להסתדרות דרך ארוכה לתיקון העוולות שחוללה או המלחמות שלא נלחמה (ולא ניכנס עכשיו למה) אך בסופו של דבר צריך לזכור מי האוייב האמיתי פה, לא העובדים ולא הארגון הוולנטרי הגדול בישראל. אפשר לא לאהוב את עופר עיני (למרות שכבר הבנת שאני אוהב) אבל צריך להזהר מלשנוא את ההסתדרות, לזכור את מי זה משרת ואילו כוחות זה משרת, מכיוון שהזכרת שאתה תומך בכוח לעובדים אז אני יודע שהעבודה המאורגנת בישראל חשובה לך. אני מעדיף לא לחשוב מה יקרה לחברה הישראלית נטולת הסתדרות כללית.

    • tsoof  On 6 באוקטובר 2011 at 9:33

      רום, עניתי כבר על רוב הטענות שלך בפוסט עצמו ובתגובות קודמות, כך שאתה מבין שאנחנו חלוקים. עמוקות.

      הדבר שהכי חשוב בעיני הוא הצרכן. כלומר, הציבור כולו. וכשמיעוט משתמש בכוחו כדי להרע, אז העובדה שהוא לא טייקון לא מעניינת אותי במיוחד. אני לא נגד שביתות מסודרות ו/או מאבקי עובדים, אפילו שהציבור נפגע מהם (וכמובן, המוחלשים מכולם הם הנפגעים העיקריים של רוב השביתות), אבל ההשתוללויות מהסוג של עובדי הרכבת בזמן האחרון מלמדות על אי הבנת גבולות הכוח.

      המונופולים האלה יישארו מונופולים. זה בסדר, ואין מה לעשות בעניין, ואני לא חושב שצריך להפריט את חלקם. מאידך, אני חושב שכשעובדים משתמשי בכוחם להשחית, וכשאין קשר כלכלי הגיוני בין התשומה לתמורה, אז העובדים האלה הם בעיה ציבורית. (וסלח לי רגע על הבוטות) אל תבלבל לי את המוח עם גזענות. אם יש כזאת, אז היא לא במקלדת שלי.

      עיני מייצג בהצלחה את עובדי הקרטל של חברות שיווק הדלק, ובמסגרת הזאת לא היתה לו שום בעיה להתנגד להורדת פערי השיווק. ואני לגמרי מאמין לדה מרקר בעניין הזה. הוא גם יוריד את הממשלה (ואת ההנהלות) על הברכיים בבואו לייצג את עובדי הרכבת, הנמלים, חברת החשמל והבנקים. האם ייתכן מצב שבו הוא יודיע שהוא מפסיק לייצג את האיגודים האלה כי הדרישות שלהם מוגזמות? נו באמת. אלה אנשים רציניים, לא עובדים סוציאליים אשכנזים (לשיטתך).

      נכון שהממשלה היא האחראית העיקרית, נכון שהברונים השודדים הם האחראים הנוספים. אין שאלה. אבל עיני לא מייצג את ציבור העובדים. ואם הוא מייצג את ציבור העובדים האמיתי, השחוק, הלעוס, המוכה – צריך היה לפטר אותו מזמן כי הוא נכשל בתפקידו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: