כל פעם שמישהו מוציא ספר חדש, אני מקבל צביטה איומה של קנאה בבטן. ואני מתכוון ממש איומה. ואני לא טיפוס קנאי. אתם יכולים לעבור לי על הרגליים עם הב.אם.וו החדשה שלכם, ואני עדיין אפרגן. אבל ספר חדש? הו! הקנאה המזעקת, המצעקת, המתפתלת, החונקת! אני שונא כל אחד ואחד מכם, סופרים יקרים!
(מילה לדקלה, ליואב, לענבל, לאורי ולסופרים אחרים שנקלעים לכאן: לא אתם. אתם טובים. אותכם אני דווקא אוהב. ב-99% מהזמן. כשאתם מוציאים ספר יש לי קצת קצת "תמותו" בלב. אבל במקרה שלכם, זה תמותו אוהב.)
הבעיה היא שלכתוב ספר זה הרבה זמן ומאמץ וזיעה, נטולי פרגון, בודדים, אכזריים. נו, אתם יודעים, שמעתם את זה כבר מהמון אנשים חכמים נורא. ואני נשאב שוב ושוב לכאן. לעוד טקסט מהפכני לוהט. במקום לכתוב ספר.
אז מכיוון שאני צריך לגמור ספר לפני שאני כותב ספר (באמת! זה נשמע אידיוטי, אבל אני באמצע כתיבה של מדריך כתיבה לפני שכתבתי אפילו משפט), אני מפסיק בזאת לכתוב על כלכלה לעם. לא מפסיק לגמרי עם הבלוג הזה. עוד לא. אבל על עניינים כלכליים תצטרכו לקרוא עכשיו במקום אחר. יען כי מה תעזור לי המהפכה אם אני לא אכתוב, הא? תגידו לי אתם.
זהו, את ספר הכתיבה שלי אסיים בחודש הבא. הוא בטח יהיה חרא ויידרש ל-700 עריכות. או שהוא יהיה יצירת מופת. מה זה חשוב? העיקר שאסיים. ואז אולי יהיה לי סוף סוף זמן לכתוב.
עד אז, לא נותר לי אלא להפסיק לכתוב (על מהפכות), לשנס מותניים – ולחזור סוף סוף לכתוב.
תגובות
בהצלחה, הגיע הזמן 🙂
אחותך מהנהנת באישור מרוצה. כן.
(וחוזרת לחדר העבודה).
אם כתיבתך בבלוג היא עדות לכשרון כתיבת הספר, אני אחכה לו בכליון עיניים.
מקווה שנצליח להחזיק מעמד איכשהו
מצדי אתה יכול גם לא להחזיק מעמד.
מה הרגשת כשרוני הוציאה ספר ?
רוני היא אחותי. איתה זה משהו אחר. הספר שלה הוא קצת שלי, אז אני פחות מקנא.
והוא שלי רק בתחושה, כן? בסך הכל קראתי אותו לפני כולם, זה הכל.