והגבר הזה הוא אני

היום, אחרי שהורדתי את הקטנה בגן, ובעודי שב הביתה דרך רחוב דה-האז, היכתה בי ההכרה שאני עדיין חי בעולם של "והילד הזה הוא אני". אז שרבטתי לעצמי כמה שורות על העניין הזה.

שירות לקוחות
אני כבר לא מפחד ללכת לאיבוד
אני כבר יודע את הדרך הביתה, מנתניה, באר שבע – אפילו מלוד
ורק מקום אחד נשאר כמו איבוד של פעם (יותר או פחות) –
כשאני מתקשר לשירות לקוחות.
מין
כשאשתי אומרת שהיא רוצה מין
בהתחלה אני קצת לא מאמין
רק כשהיא יוצאת באופן בהול אני נזכר
שהיא בכלל שוכבת עם יששכר
שפתיים
כשהילדה צורחת "אבא אני רוצה סוכריה"
אני יודע שאני בבעיה
ובגלל זה לפני שיוצאים מהבית (בערך בשתיים)
אני מדביק לה את השפתיים
קקי
כשאני דורך על קקי ברחוב דה האז
אני חלילה לא נשבז
במקום זה אני רץ לרחוב שאול
כי שם תמיד אני דורך על שלשול.
בלונדינית
אם אני פוגש בלונדינית ולברדור
אז אני מגרד לו מאחורי האוזן בנחת
אבל בעצם אני מתכוון
ללטף לה את התחת.
(יש גם שיר אחד שבו מתחרזים חרוז חפוז ועכוז, אבל החלטתי להשאיר אותו לפעם אחרת.)
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אורית פרידלנד  On 11 באוקטובר 2011 at 13:13

    בהחלט משעשע ומרענן. אהבתי בעיקר את השדרוג של הילד הזה לעולם המבוגרים ונראה לי שזה הכיוון … שירי זימה קצרים וחרמניים שמעלים חיוך.

  • Yochai Bashan  On 12 באוקטובר 2011 at 6:37

    חמוד כל הענין
    רק דבר אחד מעסיק אותי: יששכר, מרגיש כאילו אנחנו כבר מכירים שנים
    מותר לקרוא לו ששי ?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: