נרטיב מוסרי בתשע פסקאות

"תסבירי לי בבקשה, איך נולדת בגידה? באיזה רגע קטן וספציפי את מפסיקה להיות חלק ממערכת יחסים אחת והופכת לחלק ממשהו אחר? מתי את עושה דין לעצמך ופורמת את הרצועות שכובלות אותך אלי? והאם כשאת עושה את זה את קושרת את עצמך לאחר או שאת מתירה את כל העבותות  כולן?

"ובכלל, איזה מין ראייה זאת של זוגיות? האם זאת זוגיות? על זה כל העניין? מערכת כללים שכובלת אותך לאדם אחד? האם זו לא היתה אמורה להיות אהבה שאיחדה בינינו. העדפה מוחלטת ומובהקת שיצרה את סט הכללים שלקחה אותך ואותי ויצרה לידנו גם "אותנו"? ואם זה ככה אז למה המטפורה היחידה שיש לך ולי כשאנחנו מדברים עלינו היא כבלים וקשרים ועבותות ורצועות?"

היא ענתה לו בזעם. הזעם היוקד והטוב והחטוב שלה. "נו תפסיק כבר אתה והקומדיה הרומנטית הזולה שאתה חי בה. מג ראיין עושה קוק ומזריקה סיליקון בשירותי ה-VIP. יש אלף ואחת סיבות ל'אנחנו' ויש מיליוני סיבות ללמה אנחנו לא. אנחנו לא כי יש לנו מאוויים וחשקים ותשוקות. בנשמה ובגוף. אנחנו מתגעגעים לאלף ואחת אידאות בכל יום ובכל רגע, ומתאפקים. כל הזמן מתאפקים: לא לעשות את זה ולא לרצות את זה ולא לקיים את זאת, והכל כדי להמשיך ולהותיר את האנחנו על עומדו.

"וככה האנחנו הופך לאיזה מסגרת חלולה של חוקי אסור ואסור. האנחנו הזה שלך בעצם אוסר כל מה שהוא לא אנחנו. אוסר עלי לרצות ולערוג ולהתלהב ולהתאהב ולהתמסר, בונה חומה ענקית ועגולה שמסתירה הכל הכל, חוץ מאיזה בדל שמיים מעת לעת, שיזכיר לי את כל מה שאין לי.

"וחוץ מזה אלה החיים. יש בהם מנצחים ויש בהם מפסידים, וכשנסעתי ידענו גם אני וגם אתה שיש סכנה כזאת, שאנחנו נפסיד את זה, ומישהו אחר יזכה בנו. תמיד היה חשש שרונית תזכה בך ואני אפסיד אותך, שמישהי תעוור אותך לקסמי ותשבה אותך ותשחרר אותך מהכישוף שלי. גם אני חייתי בחרדה הזאת, שמישהי אחרת תזכה בך ואני אפסיד. אז יצא אחרת, שז'אן זכה ואתה הפסדת. אלה החיים. יש בהם מנצחים ויש בהם מפסידים. אתה רגיל לנצח, אבל הפעם הפסדת. סה לה וי מותק, אתה עדיין איש מקסים."

הוא הרים מהרצפה את מבטו ואת כתפיו השמוטות וחייך במרירות: "אז החיים שלך הם משחק של מנצחים ומפסידים? זה מה שלמדת שם? לנצח בכל מחיר? לצאת מהשקעה עכשיו ומהר, והעיקר לא להפסיד? העיקר לא לפספס את ההשקעה הבאה? העיקר הניצחון ולעזאזל המשתתפים כולם? את לא שואלת את עצמך לפעמים במה כרוך הניצחון שלך? כמה אחרים מפסידים בכל פעם שאת מנצחת? איזה מחיר את משלמת ואני משלם כשאני מפסיד ומישהו אחר מנצח? איך את ישנה בלילה – אפילו אם את מנצחת – אם כל כך הרבה אחרים שוכבים בחוץ ומתבוססים בתבוסתם?

"בעולם האתיקה שלי, לכל מעשה יש מחיר. על כל עוול שאת עושה, מישהו משלם: בהפסד, בצער, בכעס, בשברון לב. ואולי האתיקה שלך לימדה אותך בעצם שיש אנשים שעושים את העוול, ויש אנשים שמשלמים את המחיר – וכל החוכמה זה להיות בצד הנכון של המשוואה הזאת. הרי אבא שלך ניסה להסביר לך את זה באותות ובמופתים כל כך הרבה פעמים. אני בטוח שעכשיו ההשקעה שלו בעשרת החודשים שלך מחוץ לפריס נראית לו פתאום כלכלית מאי פעם."

"לך לעזאזל אתה והאתיקה יפת הנפש שלך", היא קמה והטיחה על הרצפה את המגבת שמוללה בידיה. "אתה ומעמד הביניים המתלונן ויגון הכפיים המתבכיין שלך. הקפיטליזם נתן לך את כל ההזדמנויות בעולם. אתה זה שבוחר לזרוק אותן לכל הרוחות ולרחוץ בנקיון כפיך ובתום הקדוש שלך. לא בגדתי בך כשזיינתי אותו. בסך הכל מילטתי את נפשי מהבינוניות שבה אתה מתעקש לבוסס. קח את רגשות האשם שלך ותכתוב איתם מחזה מוסר. אני מסרבת לקחת חלק בטרגדיה בשקל שלך."

היא חצתה את החדר בארבעה צעדים והטיחה את הדלת במשקוף בטריקה מהדהדת. צודקת, חשב. הלוואי שהיתה לוקחת איתה גם את הגעגוע הפאתטי שלי.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עודד  On 14 באוקטובר 2011 at 22:52

    צפריר תודה;

  • רוני  On 15 באוקטובר 2011 at 9:42

    הם מתפרצים לך. זה טוב ויפה.

  • ia (@yuk_a)  On 16 באוקטובר 2011 at 23:13

    טוב אולי זה כן היה רעיון טוב להפסיק עם פוסטי המחאה.
    כתבת מצוין, אהובי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: