חברים נזכרים בגלעד (נפל בעריכה)

 "הוא היה ילד מאוד מיוחד. מאוד מיוחד. עם עיניים עצובות וחכמות כאלה. תמיד יכולתי להיות בטוחה שגלעד יודע, שגלעד יבין".

(המורה המחנכת שולמית, מצפה הילה)

"האמת הוא היה חנון מהתחת, אבל לך תגיד כזה דבר לטלי מורנו. דוחפת לי ככה את המיקרופון לפנים ושואלת מה אני מרגיש. אמרתי שאני מתרגש. מאוד התלהבה. אמרה שניפגש אחרי השידור. כשהיה לגלעד יומולדת 22 שלחו לפה את נסלי ברדה. גם אותה תקעתי".

(משה מי"ב 1. מאמן-שחקן, בית"ר מצפה הילה)

"האמת הוא לא היה חייל מי יודע מה. היה קצת כוסית, אם אתה מבין על מה אני מדבר, אבל באמת היו לו עיניים חכמות. עיניים יפות וגדולות עם ריסים ארוכים. חוץ מכשהיה מנקר בשמירה".

( רמי מהפלוגה, סטודנט בשנקר)

אני זוכרת עכשיו בבירור את השיחה האחרונה שלנו. יו, יש לי צמרמורת בכל הגוף. הוא בדיוק יצא מהכיתה ככה קצת כפוף, שמשה לא יראה אותו ויוריד לו איזה הפוכה, אז תפסתי אותו בצד בשקט ואמרתי לו בלחש "גלעד, לך תביא לי מרלבורו אדום. בכל הגוף הצמרמורת, יו".

(הילה מי"ב 1. חברה קרובה וספרית במצפה הילה)

"והעיניים, העיניים החכמות. תמיד יכולת לדעת שהוא יודע. שהוא מבין. תגידי, יונית גם תגיע? אף פעם לא היתה פה. איזה יפה. רפי רשף בא פעם, אבל יונית אף פעם לא. שבוע שעבר כשעשתה עם הגבות אמרתי לחיים בעלי שזהו, בטוח שגלעד חוזר עכשיו. איזה יפה, הא? אבל שמאלנית, מסכנה".

(המורה המחנכת שולמית)

"תמיד היה מציע לי את הסדוויץ' שלו. גם כשלא הייתי מביא לו מכות. מכירה את הסנדויץ' הזה של האשכנזים עם מלפפון ומיונז? במקל לא הייתי נוגע בזה. אבל את הכסף הייתי לוקח לו. היה נדיב. הייתי מוציא לו את הראש מקומה שלישית ואומר לו שהוא עומד למות, ותמיד היה נותן לי את הכסף. בנדיבות. תמיד בנדיבות. אחותי, זה ההבדל בינינו לערבים".

(משה, י"ב 1)

"אני מסתכלת בתמונות ונראה לי הוא לא השתנה בכלל. יוו, איזה צמרמורת. תראי אותו, בדיוק כמו בתיכון. רזה, עם עיניים עצובות. ובתול. יוו, איזה בתול".

(הילה, י"ב1)

"והעיניים שלו. תמיד ידעת שגלעד יודע, שגלעד מבין. היו לי עיניים כל כך יפות וגדולות וחכמות. בחייאת טלי מספיק. כלום אני לא זוכרת ממנו. כלום"

(המורה המחנכת שולמית)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אלירז  On 17 באוקטובר 2011 at 13:37

    רק בשביל התעוזה, והסיכה בבלון, מגיע לך איזה פוליצר. או לפחות לייק.

    • tsoof  On 17 באוקטובר 2011 at 13:43

      פייר, אני לא מבין. לא מבין איך אנשים לא נקרעים מצחוק מהשטויות של המסביב. אני ממעט מאוד לראות טלוויזיה, אז בדרך כלל אני לא חשוף. אבל השבוע אפילו אני הדלקתי. בשישי ראינו חדשות בחצי עין, והתראיינה שם מורה, ואתה מקשיב לה לא אומרת כלום ורואה את המהנהנים מסביב ושואל את עצמך אם רק אתה רואה את הקומדיה.

      אתמול מנגד ראיתי חדשות בערך ארבע דקות, על הרוצחים שמשתחררים. וזה מדהים איך המכשיר הזה שאנשים יושבים מולו בסלון מהונדס כדי לגרום לנו להרגיש. כיביתי אותו בבעתה, כי המניפולציה הרגשית הגסה דרכה לי על הנשמה.

      בקיצור, אני רק מנסה להישאר פקוח עיניים בתוך בית המשוגעים הזה.

  • firebladejunky  On 17 באוקטובר 2011 at 14:55

    צוף, זה המחיר שאתה משלם כשאתה סוטה מהנורמה המהופנטת.
    מסתכלים עליך כמו על משוגע בעודם טווים לעצמם מציאות חלופית כסוודר שימנע מהם לחטוף כוויות קור בפנים.

  • עודד  On 17 באוקטובר 2011 at 15:06

    צוף תודה;

  • ELDAD MISCHARI  On 17 באוקטובר 2011 at 15:15

    עוד מעט יראינו גם את העורב שחירבן על שיח הורדים בחצר של ההורים שלו. תודה לצוף שמעז להראות כמה אפשר להיות מגוחכים.

  • אורי  On 18 באוקטובר 2011 at 22:06

    מצפה הילה הוא ישוב קהילתי. יש ועדת קבלה. אין ערסים, ולכן חלק מהדמויות לא אמינות. גם אין ערבים. רק חנונים אשכנזים עם סנדביצ'ים עם מיונז.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: