הזמן לא עוצר

הזמן לא עוצר מלכת בהופעה של ספרינגסטין. למען אמת, הזמן, יימח שמו, תופס תאוצה ועושה כאילו הוא פורד מוסטנג שטסה לך לתוך הפריים והחוצה, משאירה עשן וזיכרון.

בהופעות של ספרינגסטין יש איזה עקצוץ פיזי שעובר מקצות הבהונות אל העקבים ומשם לאחורי הברך ולעצם הזנב. מטפס עם חוט השדרה עד החוליה השביעית, מתפצל אל המרפקים ואל קצות האצבעות – ומתפוצץ בתוך הראש. אבל זה לא איזה נימול עדין. זה קצת כמו לעמוד על מקדחה שפוערת חור בכביש, וזה מתחיל הרבה הרבה לפני הצליל הראשון. בפעם הראשונה זה נעים כמו סקס. אחר כך זה משתפר.

ויחד עם התחושה הפיזית המבלבלת הזו, באה לך לתוך הנשמה ההתרגשות של להכיר בחורה חדשה. אחת שממש בעניין שלך, ושאשכרה תיקח אותך הביתה תיכף. אבל אתה רוצה ממנה יותר. סקס זה לא מספיק. זאת האחת שאתה רוצה לישון אתה. ולא הלילה, אלא מהלילה. ההתרגשות הזאת היא לא רק רגשות, היא גם הזיעה הקרה, והרעד הבלתי נשלט כמעט של בית החזה, וההבנה שהנה הנה זה אצלך בידיים ורק אל תיתן לזה ליפול.

לפני שנתיים הייתי בשתי הופעות שלו, יום אחרי יום. בכל אחד מהימים האלה גם עמדתי לפני כן שש או שמונה שעות. או שצעדתי. לא יכולתי לשבת מרוב אושר. בסוף ההופעה השנייה, עמוד השדרה שלי כאב כל כך, שבקושי הרגשתי את הגפיים. אז פשוט קפצתי. כל הדרך ממנהטן לברוקלין.

בהופעה של ספרינגסטין, בין שלוש הגיטרות והאורגן (הי"ד) והפסנתר הנפלא והבאס והסקסופון המונומנטלי (זצוק"ל) והכינור והחצוצרה שהתווספה בטור האחרון, שומעים את האמת נושבת לפי הקצב. ומצטרפות אליה למקהלה של גוספל גם האמונה והתקווה והתום והאושר. והצמרמורות הבלתי פוסקות, הזיעה הקרה, הדמעות שמטפטפות עוד ועוד ועוד, כולן באות ומתנועעות עם הצרוד הזה.

אומרים על ההופעות של ספרינגסטין שהן ארוכות. אני חושב שההופעה האחרונה מתוך השלוש שראיתי היתה באמת ארוכה במיוחד, יותר משלוש ורבע שעות (האיש כבר בן 62, ולנגנים שנשארו בחיים מחליפים ברכיים ומפרקים אחרים על בסיס דו-חודשי. כבר אין הופעות של ארבע שעות כמו בסבנטיז). אבל עדיין, ההופעות של ספרינגסטין הן קצרות נורא ומהירות נורא. כמו פורד מוסטנג. הן טסות לך לתוך הפריים באדום מזעזע, ולפני שאתה נושם פנימה את הדלק השרוף המתוק הזה, הן משאירות פס. פס של געגוע.

(אומרים שאולי הוא יבוא בקיץ. אני לא מאמין בזה, אבל להתגעגע אפשר. נשאר המון געגוע)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יואב אבני  On 15 בנובמבר 2011 at 12:09

    אני מאמין שהוא יגיע (תל אביב, 2012), למרות שקראתי על זה הבוקר, במקרה, בעמוד האחורי של ידיעות אחרונות.
    מיד נזכרתי (אלבני2001, לונדון 2005).

    • tsoof  On 15 בנובמבר 2011 at 13:25

      אמן ואמן, אם כי אין שום הכרזה על טור, ואני לא יודע אם הלהקה בכלל תחזור להופיע אי פעם בלי קלארנס. אמן אמן. גם לבד יהיה טוב! אף פעם לא ראיתי אותו מופיע לבד.

  • אלירז  On 15 בנובמבר 2011 at 12:56

    אתה לא יודע כמה חיכיתי לרשימה הזו. גם אני לא ידעתי. אבל עשית לי את היום.

    • tsoof  On 21 בנובמבר 2011 at 12:49

      למה? וחוץ מזה: השבוע יוכרזו תאריכי ההופעות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: