אבא

האמא של הילד מהגן הביטה בי בחשש ואמרה שאני בטח רוצה לדעת אם הקטנה, שבדיוק סיימה לבלות עם הבן שלה שעתיים של אחר צהריים חורפי, עשתה קקי. אז חטפתי התקפת צחוק, קצת פרועה מדי, שגררה ממנה חיוכים שואלים ומוטרדים.

"היא השלישית שלי", אמרתי לה כשנרגעתי. "ילדים מרימים דגל כשיש בעיה, ולזאתי לא חסרות בעיות עכשיו, כשאמא שלה באה והולכת. אבל לחרבן היא מחרבנת, ולא כל כך אכפת לי מתי". ובלב חשבתי שגם אני הייתי פעם אבא לילד אחד, ואולי גם אני שאלתי את הגננת או את האמא של החבר שלו אם הוא עשה קקי. ובטח אחרי זה התקשרתי לאשתי לספר לה.

לקחתי את הקטנה וצעדנו חזרה הביתה. ממטמון הכהן דרך רמז, שמאלה בפרופסור שור ואז ימינה קטן לאפשטיין. עלינו הביתה ואשתי היתה שם, פורקת או אורזת מזוודה, אני כבר לא בטוח בימים אלה, מחבקת ילדה אחת ומדברת עם הגדול.

עצרתי להסתכל עליה מפנה לי עורף ומדברת עם ילדינו כאילו הם המאהבים שלה, המתחרים שלי. היא זינקה על הקטנה ועטפה אותה בנשיקות ובחיבוק גדול גדול שהסתיר דמעות, אבל זו, אחת ויחידה, החליטה לא לבגוד בי הפעם. "אני רוצה שאבא יקלח אותי".

ואני כבר לא אומר שלא מתחשק לי ושתתקלח לבד או שאחותה תקלח אותה. לא, היום כל בחירה של ילד היא הצבעת אמון קטנה, היא עוד נקודה בקרב שלנו, ובתוצאה שאולי רק אני מחשב. אז לקחתי וחפפתי וקרצפתי ושטפתי ופינקתי, וכשניגבתי אותה ועטפתי את ראשה במגבת, היא היתה אפילו יותר מתוקה מתמיד, אז שאלתי אם אני יכול להיות האבא שלה.

"אבל אתה האבא שלי!"

"אני רוצה להיות יותר אבא שלך."

"אתה יותר אבא שלי!"

"אני רוצה להיות הכי אבא שלך," ביקשתי חזק חזק. והיא אמרה שהיא מרשה. וכשרעדה מקור וחיכתה לפיג'מה, אמרתי לה שאני לא מרשה לה לרעוד ככה, והיא אמרה שאני אבא מצחיקולי, ונשארתי שם איתה וסיפרתי ושרתי וחיבקתי עד שנרדמה, ואפילו אז עוד פחדתי לצאת מהחדר ולראות אם אמא שלה שם או שכבר שוב אינה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • rakroy  On 29 בדצמבר 2011 at 20:19

    עשית לי חשק להיות אבא לאיזה דקה. סתם נו, תענוג לקרוא.

  • ELDAD MISCHARI  On 29 בדצמבר 2011 at 20:34

    הצלחת.
    עשה לי עצוב הפוסט הזה.

  • מירי  On 29 בדצמבר 2011 at 21:14

    אם אגיד לך שאתה מזכיר לי קצת את אחותך תכעס?
    בעיני זו מחמאה כמובן. שניכם מעולים.
    פוסט עצוב, ריימונד קרברי כזה.

    • tsoof  On 30 בדצמבר 2011 at 12:34

      זו מחמאה, להזכיר את אחותי. הרבה מחמאה. למה שאכעס?

  • רוני  On 30 בדצמבר 2011 at 0:31

    ממטמון כהן יצא היופי הזה?
    היה שווה, ההסעות.

  • Sharon Megnazi  On 30 בדצמבר 2011 at 4:26

    צפריר, היא צודקת הקטנה. אתה הכי אבא.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: