כתיבה אפקטיבית – הספר

זהו. נגמר. מוכן. נשלח לקוראות ראשונות לתגובות. הספר שלי כבר לא רק שלי.

כתבתי עכשיו פוסט שלם שמסביר מה זה כתיבה אפקטיבית. מחקתי אותו. בקרוב יהיה אתר על כתיבה אפקטיבית ובלוג על כתיבה אפקטיבית. למה לנסות לכתוב מחדש את מה שכבר סיימתי?

במקום זה, הנה קטע קטן מתוך הספר.

הכתיבה היא קסם. היא קסם קשה וכואב מלוכלך, רווי מכשולים ומחסומים ומלכודות ופחים יקושים ונפיצים. אבל היא מנביטה עוד ועוד ממחטות צבעוניות ארוכות ארוכות שפשוט לא נגמרות, ועוד ארנבים לבנים ורכים ומקסימים וסכינים חדשות ונערות יפהפיות בבגדים נוצצים. נכון שהן בדרך כלל מופיעות בקופסא כשרגליהן במקום שבו הבטן היתה צריכה להיות, אבל הן שם, כל הנפלאות הללו, ואם המשכתי וכתבתי, הן לעתים אפילו הואילו ולבשו את הצורה הנכונה והמרהיבה שלהן.

כתיבה מוציאה מאיתנו את מה שיפה ומורכב ומעניין ומעצים ומגדל ומחזק, וככל שהמילים מוסיפות ונשפכות ומתגבהות, כך אנחנו מוצאים עוד ועוד נפלאות שהיו חבויות לנו עמוק בפנים. כאלה שכלל לא ידענו שהן שם. הכתיבה מעוררת סקרנות, והסקרנות מולידה עוד גילויים ועוד חדשות ועוד דבר ודבר להוסיף ולכתוב בו, ולדלות ממנו עוד. כל טוב הארץ נובע מהכתיבה.

הכתיבה מלמדת אותי על עצמי. היא מלמדת אותי מה אני אוהב ומה מפריע לי, מה חוסם אותי ומה עוזר לי להסיר את החסמים. מה מקבע אותי ומה מגדל ומצמיח אותי. לפעמים היא אפילו מזכירה לי שאין חלב. הכתיבה היא מישהו ללמוד ממנו, משהו ללמוד איתו.

הכתיבה מבארת לי מה אני יודע ומה איני יודע. מה אני רוצה להשיג ומה אני יכול, ומה עומד ביני לבין כל החלומות האלה. כתיבה מזכירה לי שוב ושוב מה אני אוהב ומה מרגש אותי, מה מצחיק אותי. כשאני כותב, כשהאצבעות שלי רוקדות ומדלגות להן בין הכפתורי המקלדת, הבדיחות שלי נולדות מעצמן. אשתי צוחקת עלי ואומרת שרובן מצחיקות רק אותי, אבל לפעמים גם היא צוחקת. והדברים האלה פשוט נכתבים מעצמם, והכל בזכות הדילוג על עוד מחסום, בזכות ההתעקשות שלי לשבת ולהמשיך ולכתוב. אפילו שקשה ועצוב ומטריד ומביך ויש ילדים להאכיל ועבודה לעשות וצמחים להשקות ואוטו לעשות לו טסט. את כל הדברים האלה זוגתי ואני עושים בעצמנו, אבל רק הכתיבה לבדה כותבת וכותבת, ומשתמשת בי להמשיך ולשכפל אותה ולהרבות אותה ולהגדיל אותה ולצמח אותה. הכתיבה היא המורה הטובה ביותר שיש לי מאז שהפסקתי להקשיב להורי (אמי טוענת בתוקף שמעולם לא הקשבתי, אבל זה חומר לספר אחר).

ובסוף, פלא שכזה, הכתיבה שלי ניצבת מולי, ומראה לי שהנה, אני יכול. שהנה עשיתי, הולדתי בעשר אצבעות וחיוך נבוך ו-12 טונות כוונה וליטרים של דם וגלונים של יזע. והיא מצבה לכל מה שהצלחתי בעצמי. לגמרי בעצמי, ועם עוד המון עזרה מהסביבה.

יש לנו אלף סיבות לא לכתוב. החיים קשים וצפופים ולחוצים ודוחקים, ולמי יש זמן? ולכתוב זה קשה. זה מביך. זה מעיק. זה דורש את כל המשאבים שלנו. יש לנו את כל הסיבות בעולם שלא לכתוב, אבל המוניומנטים הגדולים ביותר לגאונותו של האדם, לכל מה שהוא יכול לחשוב ולדמיין, מצויים בכתובים. מהתנ"ך ועד הברווז של דודו גבע, הכל כתוב. הרשות ניתנה, הכותבים כותבים – והאנושות היא המרוויחה הגדולה.

אז תכתבו. תכתבו כמו הרוח וכמו השמש והחום והגשם והסופה. אחותי עדיין חותמת לי לפעמים "תכתוב, זה טוב". ובין אם אתם מהנדסים או רופאים, עורכי דין או יחצ"נים, דוברים או חלבנים, הכתיבה תוציא מכם את כל העסיס שמתחבא לכם שם, בין הנפש לנשמה. הכתיבה תוליד את המשפטים הטובים ביותר שלכם, את הרעיונות המבריקים ביותר שלכם, את היוזמות ההזויות ביותר שלכם. הכתיבה תאפשר לכם לשנות את העולם, לבד וביחד. אם לא את העולם של כולנו, אז לפחות את עולמכם.

וכשזה יהיה מוכן, הדואל הזה, המזכר הזה, מכתב האהבה הזה, הפתק למורה הזה, תסתכלו עליו עוד פעם אחת ודעו לכם שיצרתם משהו. שהצלחתם עוד הצלחה אחת, קטנה או גדולה, וקחו את ההצלחה הזאת לדרך הארוכה שלכם. הלוואי שתהיה זו דרך טובה.

אני צריך לסיים עכשיו, למרות שמשהו בי רוצה להוסיף ולהפוך ולבדוק ולהמשיך ולהצמיח ולהרבות. משהו בי לא מרפה מהילד הזה. משהו עוד חושב שהוא לא מוכן, ומקווה שעוד יש לי מה לתת לו. אבל אני צריך לסיים עכשיו, כי לכל דבר צריך להיות סוף.

אז אני נותן בנייר הזה עוד מבט אחד אחרון ומסיים. עשיתי כמיטב יכולתי. הלוואי שתלמדו מכל זה דבר או שניים.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • avivamishmari  On 5 בפברואר 2012 at 9:44

    בהצלחה, מר בשן!
    משלימים פרויקט, רועד הפופיק (הפתרון כמובן הוא לכתוב על זה).

  • קרן דהן  On 5 בפברואר 2012 at 11:28

    אתה פשוט כותב נפלא!

  • itamars  On 5 בפברואר 2012 at 18:47

    יפה 🙂
    מבלי להכיר אותך, זה מרגיש כמו מפגש עם קולגה..

    • tsoof  On 5 בפברואר 2012 at 20:11

      תסביר!

      • itamars  On 6 בפברואר 2012 at 10:26

        קראתי את זה .. והיתה לי הרגשה מאוד ברורה שגם אני יכלתי לכתוב את הטקסט הזה.
        דבר אחד היתי מוסיף :
        הכתיבה מוציאה אותך מעצמך קצת, היא יוצרת את החבר שמסתכל עליך מבחוץ ואומר לך "צא מהסרט שלך, יא דפוק" (אבל עם מלא אהבה). היא מוציאה אותך מהלופ ונותנת לך את זוית הראיה החדשה שהיית צריך, היא משחררת ומרגיעה..

        (וגם יש את זה : http://en.wikipedia.org/wiki/Graphomania)

      • tsoof  On 6 בפברואר 2012 at 10:37

        איזה יופי!

  • deaklakey  On 5 בפברואר 2012 at 20:32

    וואו, כל הכבוד מותק! מזל טוב, פרס ישראל ונשיקה!

    • tsoof  On 6 בפברואר 2012 at 10:38

      תודה יקירתי. עזרת מאוד מאוד בדרך. יש לך אימייל ממני בעניין.

  • chellig חלי גולדנברג  On 5 בפברואר 2012 at 21:39

    וואוו איזה טכסט סוער

    • tsoof  On 6 בפברואר 2012 at 10:37

      זה אני חלינקה. הייתי בטח שאת כבר יודעת 🙂

  • רותם אחד  On 7 בפברואר 2012 at 10:23

    היש כתיבה שאינה אפקטיבית?

    הכותרת מרמזת שכן, אבל התוכן מלמד שבקושי עד בכלל לא. אפילו הפתק למורה אפקטיבי.

    תודה על העידוד. הנה, כבר יש עדות שהפוסט הזה אפקטיבי. וזו אולי עוד סיבה שאפשר להוסיף, למה לכתוב: האפקט על הקורא, שיכול להיות מאיר עיניים או גם מקרב לבבות.

    • tsoof  On 7 בפברואר 2012 at 15:26

      אהלן רותם. כתיבה לא אפקטיבית היא כתיבה שפספסה את המסר שלה. שלא העבירה מידע, שלא הניעה לפעולה. שהיתה למטרה והצליחה להחטיא אותה. לא חסרה כתיבה לא אפקטיבית.

  • מיכאל  On 6 ביוני 2013 at 21:44

    כתבת את זה בעברית, עכשיו יבואו כל הערסים 😦

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: