פסח 2012

השיח הציבורי בישראל ערב פסח 2012 הוא מרתק: הוא מציג מחד, כרגיל, עשרות אם לא מאות עמותות שעמלות להניח אוכל על שולחנותיהם של משפחות נזקקות, ומאידך זינוק חד במחירי החשמל והדלק. מחד עומד דיאלוג דווקאי של שנת בחירות, כשעל השולחן מונחת מתקפה על אירן, ומאידך רובצת, מתחת לשיח הפוליטי, נאקה של ציבורים שלמים שמאבדים את יכולת העמידה שלהם.

השיח הציבורי של ישראל ערב פסח 2012 מציג בידו האחת עליות מחירים מסחררות, של עשרות אחוזים, בסל הקניות של הציבור. ואל תתנו למבצעי הפסח לרמות אתכם. אלה מבצעים להשתקת הציבור ולהרדמת מעט האינסטינקטים ההישרדותיים הכלכליים שלו. בידו השנייה של השיח שוכנים כמה מאות בעלי הון ולוחכי פנכתם, שנהנים מתנאי שכר עולים על כל דמיון.

השיח הציבורי של ישראל מציג דרום מוכה בעשר שנות טילים וצפון שכרגע זכה באליפות, שרק מחזקת איזה ביטחון מדומה, ורוצה "לחבק" את הדרום. הוא מציג בצידו האחר מרכזי עסקים שבעים ושמנים, שרעבים רק לעוד עסקה, לעוד קופון, לעוד נכס. הפער בין מרכז לפריפריה, הקרע ביניהם, אינו נתפס. לכאורה יש כאן שבעה מיליונים שמדברים אותה שפה, אבל זו רק שכבה דקה של הונאה, שמתבססת על מדורות שבט מהונדסות היטב כמו האח הגדול ו-The Voice. (הו! האירוניה של מדורת שבט שאפילו השם שלה אינו מקומי!)

לכאורה, הוויכוח הציבורי בין שמאל לימין, בין שלום לביטחון, בין כיבוש לשחרור, בין אירן גרעינית למצרים איסלמית, הוא ויכוח אידאולוגי. לכאורה יש מי שמצדד בתשלום מחיר תמורת שקט וביטחון והישרדות ושגשוג, לבין אלה שמוכנים לקחת סיכון לא מחושב ולא לרכוש עוד מטריות נגד טילים. לכאורה.

האמת העצובה היא שישראל 2012 עסוקה כהרגלה במתיחת השטיח מעל הפצעים האמיתיים. מעל ילדים רעבים, מעל משפחות ללא עתיד, מעל פריפריה שלעולם לא תסגור את הפער עם המרכז, מעל שגשוג דמיוני בהיי-טק ובפיננסים שלעולם לא יחלחל מטה, ולנצח ייוותר במעגל סגור ומוגן.

כל עוד הנתניהוהים והמופזים והלפידים מתחרים זה בזה בסיסמאות של איפה הכסף ואיפה הבטחון וכמה ישראלים ייהרגו במקרה של התקפת טילים, איש לא יפנה אל הבעיות עצמן. המנהיגים הישראלים ימשיכו למסך את האמת העגומה של שבעים או שמונים אחוזים מהאוכלוסיה בשטיחי דמגוגיה ובטפטים של ריאליטי.

הטילים נחתו כאן מזמן, וההרוגים נספרים בקשישים וילדים שלא יכולים להרשות לעצמם טיפול רפואי הגון, תזונה בריאה במחיר סביר, דיור בר-השגה, חינוך איכותי. אלה איומים קיומיים גדולים בהרבה מאירן גרעינית, מצרים מוסלמית או פלסטיני עם חגורת נפץ. ואת האיומים אלה לא עצרה מעולם אף כיפת ברזל.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אלירז  On 3 באפריל 2012 at 16:59

    לפחות קוראת אחת הצלחת לדכא. בגלל האמת.
    חשבתי שיהיה איזה "איזי מאני" או "ווי טייק קייר אוף אאור אוון" להתנחם איתם,
    למרות שגם הם לא ממש נחמה, רק מוגשים בעטיפה מלטפת.
    טוב, נתנחם ביוטיוב.

    • tsoof  On 4 באפריל 2012 at 9:54

      התמכרות לספרינגסטין זה עניין מסוכן…

  • חמוטל  On 4 באפריל 2012 at 9:11

    למה רק אחת. שתיים, בכיף.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: