מדריך לתקשורת אפקטיבית בטוויטר

עד שהספר שלי על תקשורת אפקטיבית יראה אור, הנה קטע קצר ממנו, על איך לצייץ ולהישאר בחיים.

טוויטר היא האחות הקטנה והמופרעת של פייסבוק. ברשת הזו יש 200 מיליון חשבונות (ומומחים אומרים שבערך מחצית מהם פעילים), אבל בישראל הרשת עוד לא תפסה באמת, ויש בה רק כמה עשרות אלפי חשבונות פעילים.

טוויטר מעניינת במיוחד בכל הנוגע לכתיבה אפקטיבית בגלל המגבלה הבסיסית שלה: ציוץ בטוויטר לא יכול להיות ארוך מ-140 תווים, מה שדורש מהחברים ברשת תמצות מקסימלי ויכולת לכתוב את מה שעל ליבם בקיצור נמרץ. ואם זה ארוך מ-140 תווים? הצייצן צריך להחליט: הוא יכול לקצר את הציוץ שלו, או למרוח אותו על פני יותר מציוץ אחד, ולסמוך על הקשב של העוקבים שלו – מה שדורש לא מעט אמונה, כי אם יש משהו קצר מ-140 תווים, הרי זו תוחלת הקשב של משתמש פעיל בטוויטר.

ואם אתם חושבים שאי אפשר לעשות טעויות כשכותבים כל כך מעט וכל כך קצר, אתם עוד תופתעו לגלות איזה שטויות אנשים יכולים לכתוב ב-140 תווים.

להשיג עוקבים

לא משנה מה המטרה שלכם או איך אתם כותבים, כולם מתחילים בטוויטר מדף ריק: אפס עוקבים. הקשר בטוויטר הוא לא הדדי: אין חברים כמו בפייסבוק. אתם מחליטים אחרי מי אתם עוקבים, וגולשים אחרים צריכים להחליט האם לעקוב אחריכם. לכן, הפעולה הראשונה שלכם בטוויטר היא לא כתיבה, אלא מעקב אחרי אחרים. זה גם יפה ופואטי: קודם כדאי להקשיב, ורק אחר כך לדבר.

יש הרבה מאוד מדריכים שמסבירים איך להשיג עוקבים. הם לא שווים כלום. באופן כללי השיטה הבסיסית גורסת שכדאי לכם להתחיל לעקוב אחרי הרבה מאוד אנשים, ואחוז ניכר מהם יעקבו אחריכם בחזרה, כי אנשים פשוט מתוכנתים ככה.

אני לא חסיד גדול של השיטה הזו. לטעמי, דרך הרבה יותר רלוונטית להשיג את העוקבים שמעניינים אתכם, היא לייצר אינטרקציה. כלומר, לענות על ציוציהם של האנשים שאתם עוקבים אחריהם. אם אתם מעניינים מספיק ורהוטים מספיק, תיווצר לכם אט אט קהילה של עוקבים משלכם. נכון, זו לא תהיה כמות גדולה של אנשים (בישראל, אפילו אחרי האנשים מפורסמים ביותר עוקבים עשרות אלפים בודדים. בר רפאלי ויוסי בניון הם מקרים ישראלים בודדים של דמויות שזוכות ליותר מ-100 אלף עוקבים, אבל גם זה בזכות העובדה שהם מצייצים בעיקר באנגלית ומוכרים גם במקומות אחרים), אבל אלה יהיו האנשים שמתעניינים בכם ובמה שיש לכם להגיד.

להבין את הז'רגון

לכל רשת חברתית יש שפה משלה, אבל דומה שבטוויטר השפה מפורטת אפילו יותר מבמקומות אחרים. כדי להתמצא באמת במרחב הזה אתם צריכים לשלוט בשפה הזו. אתם לא חייבים לדבר אותה, אבל להבין אותה כדאי.

יש מגוון שלם של פעלים בטוויטר שכדאי להבין. אלה נגזרות של השמות של פעולות באנגלית. למשל. בטוויטר, שיתוף של העוקבים שלכם בציוץ של אחרים הוא retweet, ולכן בעברית אומרים "לרטווט". כדאי לחפש מילונים שמסבירים את שלל הפעלים האלה (יש לא מעט מדריכים בעברית) כדי להבין על מה מדובר בעצם. אחרת, כל המלל הזה שרץ במהירות הוא לא רק קצר ודחוף, אלא גם לא נהיר לחלוטין. ואין דרך להשתלב בנתיב המהיר הזה באופן אפקטיבי מבלי להבין על מה בדיוק מדברים.

החלון הפרטי שלך

גם אם נדמה לכם שהבנתם את טוויטר, הבנתם את הקהילה, הבנתם את הפיד שלכם ואתם יודעים ומנוסים ומבוססים, יש דבר אחד שאסור לכם לשכוח: הקהילה הישראלית בטוויטר אכן הומוגנית וברנז'אית ומצומצמת, אבל היא כוללת לפחות כמה עשרות אלפי גולשים, אם לא מאה או מאתיים אלף. לכן, אפילו אם אתם ותיקים, חכמים ויודעים את התורה, כדאי לכם לזכור שבטוויטר (כמו ברשתות חברתיות אחרות) לכל אחד יש חלון משלו, והחלון שלכם שונה בהכרח מחלונות אחרים.

כל אחד מאיתנו עוקב אחרי אוסף של אנשים שהוא בנה בעצמו, ושמתאימים במיוחד לטעם הפרטי שלו. ולכן, אפילו יותר מהמקרה של פייסבוק, האמת לגבי איך חשבון הטוויטר שלך צריך להיראות ואיך הציוצים שלך צריכים להישמע, היא פרטית לגמרי. אבל גם כאן, ממש כמו במקרה של פייסבוק, היכולת היחידה שלך להפריד את עצמך מהעדר (בהנחה שאין לכם כשרון נדיר ואינכם מפורסמים), היא להתבטא בצורה מספיק בהירה ומספיק אפקטיבית כדי להותיר את רישומך על ציבור העוקבים שלך, ודרכם על הקהילה כולה.

להשתלב

קשה להשתלב בפיד של טוויטר ולזכות בקשב. זה נכון במיוחד עבור צייצנים חדשים ונטולי עוקבים, אבל זה נכון גם במקרה של צייצנים ותיקים. בהתאם לכמות הנעקבים שלך ולשעה ביום, ייתכן מאוד שבכל שעה תיחשף לעשרות, מאות, אלפי (או הרבה יותר) ציוצים. במקרה הזה, והוא קורה כל יום וכמעט בכל שעה, רבים מאוד יושבים ובוהים במסך ומרגישים לא שייכים למהומה שמתחוללת להם מול העיניים.

הדרך להשתלב היא לראות את העוקבים והנעקבים שלכם ולהבין אותם: אם הפיד עסק בנושא אחד או בכמה נושאים מרכזיים (וזה קורה כל הזמן), לא כדאי לנסות לדבר על משהו אחר. במקרה כזה, אם אתם לא כוכבי רוק תתקשו מאוד השיג תשומת לב. עדיף הרבה יותר להתייחס בעצמכם לנושא, או להגיב לציוצים של צייצנים אחרים. עדיף להכניס את הסירה שלכם לנהר המלל ולהשתלב בזרם העיקרי. רק אחרי שרכשתם את תשומת הלב של העוקבים שלכם, תוכלו לנתב את הסירה לפלג הפרטי שלכם.

גם במקרה הזו, הכלל של הכתיבה האפקטיבית שכולל בתוכו רגישות וראייה של הקוראים שלכם, יסייע לכם מאוד. אם אתם לא רואים אותם, אתם עלולים להישמע כמו ילד שמבקש תשומת לב בזמן שאבא שלו בטלפון. במקרה הזה, אפילו אם מאוד אוהבים אתכם, בסופו של דבר אתם עדיין סתם נודניקים.

להבין את המגבלות

אתם לא יכולים לעניין את כולם, ואתם לא יכולים למצוא חן בעיני כולם. טוויטר בישראל (ואגב, גם בעולם), היא זירה דעתנית מאוד, בוטה מאוד ומצחיקה מאוד. גם זו נגזרת של מגבלת התווים בציוץ. אנשים כותבים את מה שיש להם לומר ללא כחל ושרק. הרבה פעמים האמירות של צייצנים הן בהתאם מוחלטות מדי, כוללניות מדי ופוגעניות.

קשה מאוד לייצר תהודה בטוויטר בלי להיות פסקני מאוד, פוליטי מאוד ומצחיק מאוד. עם זאת, יש לזה מחיר: ככל שתהיו יותר פסקניים ויותר מוחלטים, כך מתחזקת הוודאות שתפגעו בנימי הנפש של חלק מהעוקבים שלכם. ולכן, מצד אחד תקבלו עוד תהודה ועוד עוקבים שמסכימים אתכם, אבל תאבדו את אלה שאותם אתם מעצבנים.

ככל שתשתמשו יותר בשיטת הכתיבה האפקטיבית שמזמינה אתכם לראות את הקורא, תוכלו לצפות את התגובות של העוקבים שלכם: תדעו האם הציוץ שלכם הולך לפגוע בהם או האם הם הולכים לאהוב אותו ולהפיץ אותו הלאה. בנקודת הזמן הזו, לפני שלוחצים על הכפתור "צייץ" (המקביל ל"שתף" של פייסבוק), אתם צריכים לראות לרגע את הקוראים, ולהחליט האם הם עלולים להיפגע או להסתייג עמוקות – ולהחליט בהתאם האם מספיק חשוב לכם לצייץ את הציוץ הזה.

מהירות

טוויטר לוקח את המהירות שבה רצים הטקסטים לנגד עינינו בחיי היומיום שלו והופך אותה לתורה כולה. שוב, מתוקף הקיצור, הפיד של טוויטר הוא הפגזה מתמדת של דעות והתרחשויות ובדיחות ושטויות.

הקצב הזה גורם לצייצנים למהר, ולא לקרוא את מה שהם כותבים. ולכן יש טעם לומר את זה שוב: היסוד הבסיסי ביותר של התקשורת האפקטיבית הוא תשומת לב. ועם כל הכבוד לתשומת הלב שאתם מקדישים לסביבתכם, מוטב שתתחילו עם עצמכם. אל תצייצו מהר מדי. זה לא אפקטיבי.

כי אם לא תקדישו לציוץ שלכם את תשומת הלב שלה הוא ראוי, כל מה שיכול להשתבש אכן ישתבש: הציוצים שלכם יהיה ג'יבריש באנגלית, או אפילו באותיות גדולות באנגלית (שנחשבות לחוסר נימוס משווע בצ'אט וברשתות חברתיות), ייפלו לכם אותיות ויחליפו מקום, מתקני הטקסט האוטומטיים של הסמארטפונים שלכם ימצאו משמעויות חדשות ומרתקות למה שהתכוונתם לומר ויחלקו אותן עם כל העוקבים שלכם. וזוהי רק ההתחלה.

תהיו טובים אל הציוצים שלכם, והקדישו להם את תשומת הלב שלהם. הם החלון שלכם אל העולם, ולכן כדאי לקרוא אותם פעם או פעמיים לפני שלוחצים על כפתור ה"צייץ" האיום הזה, למען שמכם הטוב ולמען התקשורת האפקטיבית.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • urigoren  On 12 באפריל 2012 at 15:40

    Reblogged this on E-פוכונדר and commented:
    צפריר בשר בפוסט מעולה על טוויטר וכיצד להתשמש בו. שווה

  • מירב  On 12 באפריל 2012 at 15:54

    יפה מאוד. אני אגב הייתי מוסיפה אזהרה שלא לעקוב אחרי יותר מדי אנשים- זה מוציא את הפיד משליטה והרבה ציוצים טובים הולכים לאיבוד.

  • Nitzan Nicky Mohr (@Nitz_Angel)  On 12 באפריל 2012 at 16:56

    ויש את אלה מאיתנו שהצטרפו לטוויטר לא כחלק מאופנה, שמשתדלים לעשות ההפך מלזרום עם הזרם כשיש מימים (נושאים פופולרים), לא עוקבים אחרי הצייצנים הפופולרים, לא הולכים לטוויטאפים (מפגשים של צייצנים) ולא לוקחים את טוויטר כמקבילה לעולם האמיתי אלא כפשוט מקום להתבטא.
    לא ממש אכפת לי כמה עוקבים יש לי, אני לא עוקבת אחרי כל מי שעוקב אחרי ולא מפסיקה לעקוב אחרי מי שהפסיק לעקוב אחרי, אני כותבת מה שבא לי ומתי שבא לי ועושה זאת כבר למעלה מ3 שנים. וזה לדעתי צריך להיות השימוש האמיתי בטוויטר ולא עוד דרך להכנס לביצה החברתית… תהיו מקוריים, תהיו עצמכם, ואל תתרגשו אם בהתחלה אין לכם הרבה עוקבים או הרבה אנשים שאתם עוקבים אחריהם, עם הזמן תמצאו את עצמכם שופכים את הלב בפני חבורה של זרים מבלי שום רצון איי פעם לפגוש אותם.

  • אלי  On 2 ביוני 2012 at 17:27

    ראשית תודה על המאמר המעניין. אני חדש בטוויטר ודיי פועל מבלי להבין מה אני עושה וזה מפריע לי. אם מישהו יוכל לענות לי על מספר שאלות מאוד אעריך את זה:
    1. אני עוקב אחרי 80 איש/ארגון ואחרי עוקבים (בינתיים, 14 איש). האם רק ה- 14 יראו את הציוצים שלי?
    2. אדם שאני עוקב אחריו והוא לא עוקב אחרי יראה את התגובות שלי לציוצים שלו?
    3. את התגובות שלי לציוצים של הנ"ל יראה רק הוא או גם העוקבים שלו? האם הוא יראה שלחצתי על "אהוב"?
    4. להגיב לציוץ זה כמו להתחיל ציוץ עם @+ שם המשתמש שלו?
    5. מה זה "@ להתחבר" ו"# לגלות"?

    תודה מראש
    אלי

    • tsoof  On 3 ביוני 2012 at 9:51

      אהלן, תשובות:

      1. כן.
      2. כן, בהנחה שעשית "ריפליי". כלומר, כתבת גם את הכינוי שלו בתוספת השטרודל. למשל @tsooff
      3. העוקבים המשותפים שלכם יראו את התגובות שלך אליו, ולא כל העוקבים שלו. וכן, הוא יראה אם פברטת.
      4. כן
      5. לא ידעתי שיש טוויטר בעברית: השטרודל הוא פתיח לכינוי של משתמש אחר, ואם תכתוב את הכינוי ללא השטרודל, הוא לא יגיע לעמוד האינטראקשנס של המשתמש הזה. הסולמית (האשטאג) מכלילה את הציוץ שלך בעמוד שבו מופיעים כל הציוצים עם הסולמית הזו.

  • אלי ויינר  On 3 ביוני 2012 at 10:13

    וואו, איזו תגובה מהירה. תודה, זה הופך את העניין לקצת יותר ברור.
    ברשותך עוד שאלות:
    1. אתה אומר שבתגובה אני צריך להקליד @ ואז את הכינוי של מקבל התגובה אבל הרי זה מופיע אוטומטית אחרי הלחיצה על הלחצן "תגובה". לא כך?
    2. אני יכול ליזום ציוץ חדש אבל להכניס לתוכו @+שם משתמש וזה יופיע אצל אותו משתמש כתגובה?
    3. האם בציוץ אפשר להכניס יותר מ- @+משתמש בודד ובכך להגיב לשני אנשים בו זמנית?
    4. האם מטרת ה- # היא לאפשר חיפוש לפי מילת המפתח שבאה אחריו?
    5. האם ה"אהוב" הוא סוג של Bookmark כלומר ציוץ שאני רוצה לקרוא מאוחר יותר? האם ביטול ה"אהוב" יראה ע"י המצייץ.

    תודה מראש וסליחה אבל אין לי את מי לשאול. כולם סביבי שקועים עד צוואר בפייסבוק (האחות הגדולה והפלגמטית)…

    • tsoof  On 3 ביוני 2012 at 10:45

      1. כן.
      2. כן.
      3. כן
      4. כן.
      5. אי אפשר לראות ביטול. כלומר, הוא יורד מרשימת הפברוטים, אבל ספק אם מישהו ישים לב.

  • אלי ויינר  On 3 ביוני 2012 at 11:42

    היי,
    תודה על העזרה. שבוע טוב.
    אלי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: