מהרסייך ומחריבייך – התערוכה

 הבלוג הזה הוא לא פוליטי ולא כלכלי. באמת. זה בכלל בלוג להרהורים וסיפורים. אם במקרה נקלעת לכאן מעת לעת איזה אמירה, זה בדרך כלל כי היא נלחצת לי החוצה. אחרת, תאמינו לי, רק אגדות ומשלים היו פה. סה טו.

אבל היום, עם הכותרות על האג"חים של IDB שהתשואה עליהם טיפסה ל-65%, מה שאומר בעצם בעברית שהשוק לא מאמין שנוחי יחזיר לציבור את הכסף שלווה ממנו, עוד פעם זה נלחץ לי החוצה. נזכרתי פתאום בכותרות מאירות עיניים בעיתונים של לפני שלושה חודשים: "דנקנר וגבריאלי מתקשרים, מציעים לך להשתתף בהנפקה – תגיד להם לא?"

כותרות בסגנון הזה הופיעו בכל העיתונים. בעברית שלנו זה אומר "המ"פ מהצבא מתקשר וצריך עזרה, לא תעזור?" רק שמי שמצוטטים בכותרות הללו הם לא באסטיונרים מהשוק ולא השכנים שלכם מהשיכון. הציטוטים האלה הם של האנשים שמנהלים את כספי הפנסיה שלכם. הם ניסו להגיד בעצם:

"נוחי התקשר ולא היה נעים, אז הלווינו לו. בסדר, לא ככה?

"אה, כן. הלווינו לו את הכסף שלכם, זה שאתם מפרישים מהשכר בשביל לקבל 2,000 או 3,000 שקל בחודש כשתצאו לפנסיה ותהיו עניים מרודים כמו כל מיני ניצולי שואה אומללים שמצטלמים לפעמים בבתי מחסה מזוהמים ומוזנחים. אז הכסף הזה? לא רק שאנחנו לוקחים שליש ממנו במהלך תקופת החיסכון שלכם, חוץ מזה גם הלווינו אותי לנוחי. התקשר. מה נגיד לו, לא? לא נעים."

עכשיו אתם בטחי שואלים מי זה נוחי דנקנר.

תאמינו לי, נוחי זה אחד שדואג לכם. באמת, כתבתי על זה פעם או פעמיים.

הבעיה היא שלנוחי, כמו להרבה טייקונים אחרים, יש בעיית הימורים קלה. יעני, גמבלר. זתומרת, הוא קנה איזה חתיכת קרקע בווגאס, ואחרי זה איזה שבריר בנק בשווייץ, ואחרי זה איזה חברת סלולר קטנה כאן במקומותינו, רגע לפני שכחלון סגר לה את הרשיון לחטט לכם בארנק. חוץ מזה הוא גם קנה את מעריב, אבל את זה הוא לא עשה בשביל הרווחים. את זה הוא עשה בשביל להסביר לכם איזה תותח הוא. בקיצר, כל ההימורים האלה לא כל כך הצליחו. קורה.

אה, כן, הוא קנה את כל הסחורה המחורבנת הזאת בכסף שלכם. זה בסדר מבחינתכם, נכון? אין בעיה, הוא חייב לכם כולה איזה שמונה מיליארד שקל. סמכו עליו. שבוע-שבועיים והוא זוכה בלוטו ב-40 מיליון שקל – והוא בחזרה על הגל. אחורי זה, רק עוד 199 פעם 40 מיליון שקל בלוטו, והוא מחזיר לכם הכל. עד השקל האחרון.

לכו תדעו. אולי הכל יסתדר לנוחי. אתם יודעים איך זה עם גמבלרים. לפעמים באה יד טובה. העניין הבעייתי בכל הסיפור הזה הוא שכל הכלכלה הישראלית, כל העתיד שלי ושלכם, נשענים על היד של נוחי ושל עוד כמה שכמותו. בעיית ההימורים שלהם לא משפיעה על איכות החיים שלהם. הם מושכים דיבידנד כשבאה יד טובה, ובסיבוב אחד לוקחים יותר ממה שתרוויחו כל החיים. בעיית ההימורים שלהם משפיעה רק עלינו, אלה שלא מקבלים חלק מהיד הטובה, אבל מממנים את רצפי ההפסדים של האנשים האלה.

באיזה הרף של בדיחות דעת אוניברסאלית חיננית במיוחד, נפתחה היום תערוכת טייקונים בקניון עזריאלי. לא צוחק עליכם, באמת! בועז כהן דיווח בטוויטר ממסיבת העיתונאים. הנה כמה מהציוצים שלו:

אורלי קיים אוצרת התערוכה: "באמצעות האישים שנבחרו להיות מוצגים בתערוכה נלמד כיצד הפכה הכלכלה הישראלית לאחת החזקות בעולם. אלה אנשים מדהימים.

"לכל אישיות פה יש חלק מכריע ביציבות המשק ולכל אחד מהעשירים סיפור מרתק על הדרך שהביאה אותם לשמש כעמוד תווך בכלכלת ישראל".

האוצרת מסבירה: "בתערוכת הטייקונים יוצג קולאז' של תמונות שונות של כל אחד מהאישים הדגולים הללו, שיהיה מלווה בהסבר על תרומתו ופועלו של האיש".

אחרון ודי: "בין האישים שנבחרו לתערוכה החשובה שלנו דוד עזריאלי לב לבייב, דן פרופר המנכ"ל האגדי של אסם, אשת העסקים עופרה שטראוס ועופר נמרודי".

(או במילים אחרות, האנשים שלא מחזירים חובות, שקורעים לכם את הצורה במחירי הדיור והמזון. אגדיים. אין מה להגיד. עמודי התווך של כולנו.)

אנחנו חיים בתוך סיפור נפלא על ציבור מטומטם ומסדרונות כוח ציניים ו, מצטער על השיפוטיות, מרושעים. האנשים האלה, הדנקנרים, הפרופרים, השטראוסים, התשובאים, הם לא כמונו. כשמשהו לא מסתדר להם הם מרימים טלפון לאיזה שר או מחוקק או פקיד: מישהו שיארגן להם איזה חוק שיבוא להם טוב. מישהו שינסה להרים להם איזה רשת הגנה ממשלתית מפני פשיטת רגל. מישהו באוצר שיבוא לעבוד אצלם בעוד שנתיים או שלוש ובינתיים יסדר איזה מערוף. מישהו "שיגן על המְגדלים", או "שיציל את התעשייה" או שידאג לשדות הגז כדי שהם ימשיכו לנשוך יום יום איזה נשך בארנקינו.

ואנחנו? אנחנו ממשיכים לשלוח את אותם אנשים לכנסת ולממשלה. אותם אנשים שיתנו להם לאנוס את העתיד של כולנו. אותם אנשים שלא מצליחים לראות מעבר לאף שלהם. הטייקונים האלה הם לא עמודי תווך. הם מהרסייך ומחרבייך. ושליחי הציבור שלנו? אלה הקמצא והבר קמצא מודל המאה ה-21, שבמו הבלם ורעות רוחם מביאים את החורבן. כל יום הם שולפים עוד אבן אחת מתחת ליסודות חיינו. בסוף הם יצליחו, נבחר נבחר וטייקונו, טייקון טייקון ולוחך פנכתו – להפיל עלינו את שאריות הממלכה שעוד נותרו פה.

צודק ארי שביט (!) השנה, או השנה הבאה, או זו שאחריה, או זו שאחרי אחריה – מתישהו בעתיד הנראה לעין – ייגמרו לנו ההזדמנויות. האסון אכן עלול לפקוד אותנו אם לא נעשה מעשה. אבל האסון הוא לא סורי ולא פלסטינאי, לא איראני ולא סודני מהתחנה המרכזית. האסון הוא אסונם של שמונה מכל עשרה ישראלים, שבעוד חמש שנים, עשר שנים, ובטח ובטח 15 שנה ויותר, יחיו כמו פליטים מהעולם השלישי: מהזבל אל היד אל הפה. אכן, אם לא נקום ונאמר די להבל ורעות הרוח הללו, כולנו נצטרך לשלם בעתידינו על ההימורים של נוחי ותשובה, ועל קואליציית הפטרונים שלהם בציר כנסת-אוצר-ביבי.

הערת המערכת: אני סמוך אצל שולחנו של המגזר העסקי, והפוסטים האלה גרועים לעסקים (אני כותב ומלמד כתיבה אצל מי שיכול לשלם על זה). זו הסיבה ש-1. ייתכן מאוד שבקרוב אוציא בקשת נדבות מזדמנת לקוראי. 2. אם אתם לא טייקונים אך זקוקים לכותב הגון ומהוגן (אם כי יקרן) או למישהו שילמד אתכם לכתוב, דברו אתי בהקדם. הילדים צריכים לאכול, ולא נראה לי שזה מעניין את נוחי.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גלית, פלורידה  On 17 במאי 2012 at 0:32

    כך השיטה עובדת לא רק בישראל אלא גם ובעיקר בארה"ב. שתי המפלגות עובדות למען בעלי ההון ונותנות להם לשדוד את הקופה. כן אני יודעת זה נשמע מרקסיסטי, אבל מה לעשות שיותר ויותר נראה שהניתוח של מרקס צדק ( אולי לא הפתרון?!) . התערוכה לעיל מתאימה כמו כפפה ליד לניתוח נאו מרקסיסטי שמדבר על תודעה… ספר מעניין על הנושא נסקר אתמול בNPR. שמו:The Great American Stickup: How Reagan Republicans and Clinton Democrats Enriched Wall Street While Mugging Main Street [Paperback]
    Robert Scheer (Author)

    • tsoof  On 17 במאי 2012 at 0:40

      ודאי שזו השיטה. וודאי שאני לא חושב שהניסיון במרקסיזם הוכיח את עצמו מי יודע כמה.

      בכל אופן, חזירים תמיד יהיו ומושחתים תמיד יהיו. זה היה נכון בימים של בן גוריון ובימים של ספיר ובימים של רבין. זה לא באשמת ביבי. מה שכן, אני חושש שאיכשהו החזירים והמושחתים הפכו רעבים מדי ותאבי בצע מדי. עד הרמה שהיא סיכון קיומי. זה מה שאני מנסה לומר.

      לילה טוב ותודה על התגובה הזו.

      • גלית, פלורידה  On 17 במאי 2012 at 1:02

        מסכימה איתך לחלוטין החזירות מסוכנת לכולנו ! כל תהליך הדה-רגולזציה הגיע למצב שאין דין ואין דיין … ולא ידידיי בכלכלנים השוק אינו מווסת את עצמו למרות מה שאתם טוענים… כל זה ועוד לא דיברנו על אובדן הבושה או מה שאתה קורא לו החזירות … הגיע הזמן ל"ניו דיל" של המאה ה21 אבל לצערי אנשים עדיין נלחמים ב"דחליל" הניו דיל הישן. לילה טוב!!!

  • mavhir netivim  On 17 במאי 2012 at 7:48

    הנקודה שלדעתי היא מרכזית ומקורית בפוסט הזה היא שאנחנו ממשיכים לשלוח את האנשים האלו לכנסת. אנחנו נותנים להם את הכח. זה כל כך אירוני. והדרך היחידה לשנות את זה היא בעזרת הפצת ידע כמו כאן.

  • assafr  On 17 במאי 2012 at 10:12

    הנה עוד מישהו שמסביר, גם-כן במקצוענות, את השיטה של דנקנר:

    http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3530676,00.html

    "הציבור לא מבין, אבל תמיד דופקים אותו באופציות"
    זהר רפפורט, מסוחרי הנוסטרו המובילים בישראל, מספק למוסף כלכליסט הצצה נדירה ללבו האכזרי ביותר של שוק ההון, ועל הדרך מאיר כמה מהדרכים הפופולריות שבהן מסכנים את הכסף שלנו"

  • שמעון בר  On 18 במאי 2012 at 19:13

    מה שיש לך, נוסף לכשרון הכתיבה וחכמת הניסוח והשליטה בעברית (שהפכה למולדתי המאמצת, לאחר שפלסטינה וארץ ישראל וישראל, הניחו אותי למרגלות פתחו של בית החולים,שבו נולדתי). יש לך יכולת נדירה, להוביל אנשים שחושבים כמוך(כמוני). השאלה היא, היכן נמצא את האיש,או האנשים,שיש להם היכולת להנהיג את האנשים עצמם ולא רק את מחשבותיהם. הם צריכים להתגלות קודם לעצמם, ואחר כך אלינו. מישהו ,בעבר הרחוק מאד, כינה אותם, מנהיגים. אתה תכתוב את המניפסט, מי ינהיג את המאבק?…זה כבר עבר את סף המחאה. מחאה היא בקשה רועמת ממישהו,
    שאינו מעוניין לשנות (כמו ביבי,כמו נוחי, כמו עופרה,כמו לב…), מאבק פירושו להחליף את האנשים, שמולם אנחנו מוחים…למובילים. מכיר כאלה? אני כאן מן ההתחלה ועדין לא פגשתי בהם. אז הפכתי למי שעמוס קיינן כינה, "גולים בארצם". כגולה ,אני מתבונן מן הצד ומתגעגע למולדת. למולדת, שחשבתי,כי הייתה…ומעולם לא הייתה.
    קרא לזה יאוש. אמנם יאוש. עם יאוש לא יולדים דבר חיובי…רק יאוש מצטבר.

    • tsoof  On 21 במאי 2012 at 16:56

      הסמקתי פה עד שורשי הפיקוסים למטה.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 1 ביוני 2012 at 9:50

    צפריר בשן, חבל שלא ביקרת בתערוכה אתמול! היינו שמחים לארח אותך.
    אורלי קיים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: