סטטוסים וציוצים 10

וואו, זה כבר העשירי בסדרת פוסטי הציוצים שלי. כמה מילים אני משחת לשווא. זה מזעזע בראייה היסטורית. כמו לנסות לחשב כמה עלו לך עשרים ומשהו שנים של עישון. ועדיין, הם ישנם ולפיכך אני מדביק אותם לחלל הדמיוני הזה שהוא האתר שלי. כרגיל, הציוצים האלה מיועדים לכבדי הלשון ולכהי העין ולשמוטי הלסת ולקמוטי המצח שזקוקים למשהו מקורי להגיד ובדיוק חסר להם. אז נכון, שום דבר פה לא מקורי במיוחד. הרוב משוק בצלאל, אבל היי, זה לא שיש לאנשים האלה חלופות!

מי שרוצה לשמוע את השטויות האלה על בסיס קבוע מוזמן לעקוב אחרי בטוויטר. הכפתור נמצא למעלה מימין, ויש עדויות מהימנות לכך שהוא מוביל ישירות לגהינום. טוב, די לדיבורים המיותרים! הגיע הזמן לדיבורים מיותרים!

 1. של נעליך מעל רגליך, כי המקום אשר עליו עומד בוהני הוא, כוסססאמק.

2. אנחנו זוכרים ושוכחים בכמות שמספיקה בדיוק לגעגוע.

3. בגלל ישראל היום חינם חרבה ירושלים.

4. יום ראשון זה כמו מאה מטר חתירה: מתחיל הכי גרוע שיש ואז לאט לאט מתחיל להידרדר.

5. כדורגל משחקים תשעים דקות ובסוף הסודנים אשמים.

6. בסוף השבוע הזה הייתי גבר מושלם: בישלתי, קיפלתי כביסה, טיפלתי בילדים. הייתי שמח לשבת לראות עכשיו כדורגל, אבל נראה לי שאני מבייץ.

7. היתרון הגדול בזה שאין לי חיי מין, זה שהילדים אף פעם לא מפריעים באמצע.

8. חמש צ'וריסוס, שלושה קבבים. סחבק כמו פינייטה של חרא.

9. כשאני נכנס לטמקא מהאפליקציה, העמוד הראשון שואל אותי אם להוריד את האפליקציה. אני די בטוח שזו התחלה של סיפור שבסופו אני ראש עיריית קרית מלאכי.

10. אני יודע שרע לכם ועצוב ומטריד ומדכדך, אבל היי! תתעודדו! יש גלגול נשמות! וזה כנראה גלגול השיא שלכם! בפעם הבאה תהיו פיקוס, או מפתח שוודי.

11. משרד האוצר: לדאוג לפנסיה שלך זה לאסוף פחיות למיחזור כבר בגיל 25.

12. אתמול עשינו סקס עד חמש לפנות בוקר. בסוף אשתי נישקה לי את העפעפיים, נאנחה, ואמרה לי, "לא יעזור כלום. מוטיבציה היא לא תחליף לגודל".

13. המשטרה: מצאנו קצה חוט. מי שאיבד קצה חוט מוזמן לפנות לתחנה.

14. הסמארטפון הזה הוא כמו חיי המין שלי. כל כך הרבה אפשרויות, ורק אני תקוע על חיוג ידני.

15. אשתי ראתה אתמול את הפרק האחרון של האנטומיה של גריי. תשע עונות נפלאות, נדירות, יחידות מאין כמותן. חוץ משמונה וחצי העונות האחרונות, שהיו חרא.

16. הבו לי בר מלא נשים נואשות וזורמות ואראה לכם מי הרוני רוזנטל של הרומנטיקה.

17. קראתי את התנאים ואני מסכים שתזיינו לי את הצורה.

18. יום שני זה יום ראשון עם יחצ"ן טוב.

19. האם זו זגוגית האייפון הנשקפת בעינייך, או שמא מבטך הזגוגי שנשקף מהאייפון?

20. פייסבוק זה ההכנה האמיתית לחיים: אם אתה נכשל שם – אתה יכול להיכשל בכל מקום.

21. רוגלעך הוא אמצעי ההשמדה העצמי הפרימיטיבי והאפקטיבי ביותר הידוע לאדם.

22. יש המון חוסר רגישות באנשים שמבקשים מאשכנזי כמוני להבהיר את עצמו.

23. אני לא אוהד שרוף, אבל אני מודה שכשאשתי גומרת גם אני רץ לקהל ומנשק את הסמל של ברצלונה על החולצה.

24. כל פעם שמישהו בתקשורת אומר או כותב "חשיפה!" אני פוחד שעכשיו יראו לי את התחת של רפי גינת.

25. מוכרת צעירה ואטרקטיבית: "אתה צוף מהטוויטר!" אני: כן! היא: "צא בבקשה ואל תחזור לכאן יותר."

26. כשאני נכנס לכיתה או לישיבה עם הרבה משתתפים, ובהתחלה מראה שאני זוכר את השמות של כולם, אני כל כך מתלהב מעצמי, שמיד אני שוכח מה רציתי להגיד.

27. נובורישית א': מי רוצה קרפצ'יו עגל חלב? נובורישית ב': את יכולה לעשות את שלי מדיום-וול?

28. אנחנו משחקים פה במילף חרמנית ואינסטלטור שמנמן. היא זורמת פצצה. יש למישהו מושג איפה משיגים עכשיו גומיה לברז אמבטיה?

29. היא: וואו, יש לך המון שגיאות כתיב. מה אתה דיסלקט? אני: לא. אני דביל.

30. הממשלה היא נייר הלקמוס של הציבור. הציבור הוא נייר הטואלט של הממשלה.

31. מה האני מאמין המקורי שלך? תענה לי בבקשה בציטוט מפורסם.

32. סוף הוא תמיד התחלה של משהו ממש מחורבן.

33. לבן זונה שהדביק את הישבנים של דליה איציק זה לזה: באמת נורא מצחיק, אבל כבר 25 שנה אנחנו משלמים על זה.

34. תראי לי על הבובה למה את חושבת שזה מעניין אותי.

35. אני: בובה, במיטה אני כמו מסי. היא: וואלה. קטן, טיפש, מכוער ולוקח לך דקה וחצי להבקיע.

36. שלום, זו טלי מהבנק, אני רוצה לדבר על החריגה שלך. אני: למה אנחנו אף פעם לא מדברים עלייך?

37. הולך אחרי האמת שלי. במיוחד כשמתחשק לה שווארמה.

38. לא, כי מי שאוכל ביחד מת בחברותה, הא?

39. היא: אני שונאת שאתה מחפיץ נשים אחרות. אני: <שותק ומניח עליה את הבירה.>

40. היא: העוף שהכנת יצא פצצה. אני: כן הא? תאמיני לי הצלחת בחיים. מצאת לך גבר גבר! היא: כן. באמת רציתי להגיד לך. אני עוברת לגור איתו.

41. רוצה לעלות אלי למעלה להשפיל אותי בטעמים?

42. אני אתחייב לכל דבר בשביל מין ללא מחויבות.

43. אשתי ואני ערכנו אתמול ערב גבינות וזין. בלי גבינות. והאמת, בלי אשתי. נרדמה ברבע לעשר. היה זין של ערב.

44. הגעגוע הוא תמצית הכחשת ההווה.

45. שמאלנית עם אינטונציה של המורה לספרות ראומה פינקלוביץ': אני מסכים עם כל מילה שלך אבל גם קצת מזדהה עם הכהניסט שרוצה לשבור לך את הפנים.

46. שכן: קראתי את הפוסט שלך ליום הזיכרון והתרגשתי. אני: אתה חוסם אותי בחניה.

47. להיות ישראלי זה לאהוב כל אדם כמו שברא אותו אלוקים. זה ולשרוף כושים.

48. הלוואי שבשנה הבאה כולנו נגלה יותר רגישות למיעוטים, למוחלשים, לנזקקים וללקטוז.

49. אנשים שלא שרים את המילים בצפירה.

50. בניגוד לשטויות שסיפרו לכם, אבי ההמצאה הוא בכלל הקונץ.

51. אם תאמיני בעצמך, מותק, תוכלי לעשות הכל. עזבי עכשיו את שיעורי הבית בחשבון. אין מצב שתביני את זה.

52. מניסיוני, הדבר שנשים הכי אוהבות בסקס זה להירדם.

53. אמא שלי התקשרה להגיד שהיא אוהבת אותי. זה מרגיש בדיוק כמו אקדח במערכה הראשונה.

54. “מי שמתבונן החוצה – חולם, מי שמתבונן פנימה – מתעורר.” מי שמצטט את החרא הזה – שאלוהים יעזור לו.

55. הוא: אבא, מה זה ההיפך מציונות? אני: הציונות הדתית.

56. שעה שאני מנסה להסביר לילדה איך אומרים המבונגר כמו שצריך. מפגרת.

57. פעם הלן קלר נפלה לבור. צעקה צעקה, עד שהכניסו אותה לסטטוסים מצייצים.

58. אני יודע מה נעשה: נכה אותם בנשק שלהם! מה הנשק שלהם?

59. אני בדיוק כמו מוחמד עלי. רק שאני מרחף כמו קרנף ועוקץ כמו פרקולטור.

60. אני מביט בענייך ורואה את פניהם של ילדינו. באלוהים, איזה מכוערים ילדינו.

עוד סטטוסים וציוצים.

ועוד.

ועוד.

ועודועודועוד.

אחרון ודי.

כמעט ושכחתי: עוד אחד.

 ועכשיו אחרון באמת באמת.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ido2267  On 21 במאי 2012 at 14:23

    לי אין חשבון טויטר אבל בפעם האחרונה שבה הייתי מקורי (בערך בגיל 12) כתבתי :"ספר הוא כמו יין . ככל שהוא מתיישן הוא מרדים יותר מהר" (אמא לא חשבה שזה מצחיק)

  • בן אשכנזי  On 22 במאי 2012 at 11:59

    פוסט חזק!
    אתה צריך להתחיל לגבות כסף מהעוקבים שלך

  • שמעון בר  On 22 במאי 2012 at 20:33

    חבל. כאשר הופכים עבד לכמות, מתחילה האיכות ליצר עצמה…ולהתרדר. 60 ציוצים אינם יכולים שלא להזיל כמויות של לא כלום.
    בתחילת הדרך,היו מסרים. לאחר מכן הצטרפה עברית מלוטשת והעניין והסיפור הפכו את "גומרים הולכים",לאבן דרך בכתיבה ענינית ,יפיפיה. לא עוד. כאשר מוכרחים להוציא מן השפופרת, כמות אין סופית ובקצב גובר והולך, סכנת ההתרוקנות הופכת לעובדה. ושוב ,חבל

    • tsoof  On 22 במאי 2012 at 23:03

      אוי. זה נשמע כאילו הבלוג מת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: