אני רשע

 אני רשע.

תובנה מחרידה למדי, אבל אין ברירה וצריך להודות. אפילו כתוב:

רשע מה הוא אומר: מה העבודה הזאת לכם? לכם ולא לו. ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר. אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו: בעבור זה עשה ה' לי בצאתי מארץ מצרים. לי ולא לו. ואילו היה שם לא היה נגאל.

תובנה מחרידה למדי, אבל יותר ויותר, אני מוציא את עצמי מהכלל. או שאולי הכלל הוא שהוציא את עצמו ממני. בכל מקרה, בשורה התחתונה, כמו שאוהבים להגיד פה, "במבחן התוצאה", הכלל ואני כבר לא באותו מקום.

מילת המפתח לבירור העניין הזה היא "ערכים". מה הם ערכי הכלל ומה הם ערכי אני.

אני? אני יפה נפש. אני מאמין בשלום וחירות ושוויון וצדק. אף על פי כן ולמרות הכל ולנגד כל המלחמות והרוע והתיעוב והפחד והקנאות, אני מאמין בשלום וחירות ושוויון וצדק. ויש פה מיליונים שדמם רותח כשהם שומעים את המילים האלה.

"אז מה בעצם אתה אומר, שצריך לתת להם להישאר ברחוב ולאנוס יהודיות?"

"היית אומר את זה גם אם זה היה מתחת לבית שלך?"

"תגיד את זה לאנשים בשדרות שיורים עליהם טילים".

"מדינה חייבת לעשות הכל כדי להגן על עצמה".

"בתנ"ך כתוב!"

עזבו, באמת. לא רוצה להתווכח על דמוקרטיות מתגוננות, על יהדות, על מה שלנו ומה שלהם, על אוטובוסים מתפוצצים, על נתתם להם את עזה ותראה מה קרה, על האנטישמיות בכל עולם ועל ההסתה במגזר הערבי ובירדן ובמצרים ובאירן. אין לי כלים להתנגחות הפופוליסטית האינסופית הזו.

בסופו של דבר אני מאמין שאדם נובע ממה שיש לו בפנים, ולא רק בתגובה לכל מה שקרה ובעיקר כל מה שעלול לקרות. הכל צפוי להשתבש והרשות נתונה, ולנו יש את הזכות והחובה והעול לחיות בתוך כל זה.

אבל איפה הייתי? הייתי בערכים. ערכי הכלל וערכי אני. אני לא מבין מה הערכים של הכלל. אני לא מבין את הרוח המשולהבת. את צעקות ה"שמאלנים"/"סודנים"/"אירנים"/"דרום אפריקאים"/"אירופים"/"אנטישמים"/"צדקנים"/"יפי נפש". אני לא מבין את הליבה של כל זה. אבא שלי אמר לי פעם שאם כולם אומרים משהו, אולי הוא נכון. אולי אני לא בסדר.

ואם כולם חושבים שהשמאל והערבים והאירופים וכל היתר הם כולירות וסכינים בגב האומה ואנטישמים וצריך לתלות אותם בכיכר העיר, אולי הרוב צודק. מה העבודה הזאת לכם? לכם ולא לי. ואילו הייתי שם, לא הייתי נגאל.

המועדון של היהדות מקבל אותי מתוקף מוצאי, ואני מקבל אותו עלי לא כעול, אלא כמצפן. אני יהודי גאה לחלוטין. אני גם חושש שהיהדות קרובה אל קיצה.

אני חושש שהבעלים הנוכחיים של היהדות הם הגורמים לאנטישמיות החדשה. לא יודע אם זה יוביל לשואה. האינסטינקט האופטימי שלי לא מאמין שכל זה יכול לחזור באותה הדרך. הגרמנים בטח יזדעקו ויזכירו שהעולם יצטרך לשלם על עוד שואה למשך עוד מאה שנה. יש חסדים קטנים בהיגיון הגרמני, תודו.

בכל מקרה, הדרך שבה מתבטאת היהדות ביומיום הישראלי ובמדיניות הישראלית, היא מועדון שאני לא יכול להיות חבר בו. אריק ואורי היו אומרים "קיינה חינוך, קיינה תרבות", ומקנחים באיזה אינעאל דין באבור אלי ג'בהום טוב.

אבישי עברי כתב השבוע ש-19 השנים הראשונות לא היו הדבר האמיתי ואין לנו לאן לחזור. המציאות היא מה שבא אחרי 1967, ואתם בשמאל צריכים להפנים את זה. או במילים שלי: אלה אנחנו. אלימים, גסים, נבערים, עובדי כוכבים ומזלות, משתטחים על קברים, יורקים בפני העולם, מגרשים סודנים ושמאלנים, אנחנו נגיע גם אליכם. תזכורת: אנחנו מחזיקים 94 מושבים בכנסת ישראל.

ולפיכך, אני רשע. אין מקומי עם זה. אני אומר את בתדהמה אותנטית, א-לה איתן הבר. אבא שלי אמר את זה לפני 40 שנה, אבל אני סירבתי להאמין. אין לי דבר וחצי דבר עם הישראלי הממוצע: אנחנו לא חולקים את אותה שפה, או אותה תרבות, או אותה אמונה, או אותה התנהגות. ואני בזוי לחלוטין בעיניו. אני הפסולת והוא עוד יגיע אלי, אלא אם אספיק להימלט.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • זיו  On 24 במאי 2012 at 11:45

    אני לא מגיב הרבה, בעיקר כי אני מקנא בכתיבתך, מה שמעצבן אותי בדרך כלל, אבל הפעם……
    אתה אומר: "עזבו, באמת. לא רוצה להתווכח על דמוקרטיות מתגוננות, על יהדות, על מה שלנו ומה שלהם, על אוטובוסים מתפוצצים, על נתתם להם את עזה ותראה מה קרה, על האנטישמיות בכל עולם ועל ההסתה במגזר הערבי ובירדן ובמצרים ובאירן. אין לי כלים להתנגחות הפופוליסטית האינסופית הזו."

    וזה למה התעצבנתי שוב. אתה חייב להתווכח, חייב להוכיח מה לדעתך שלנו ומה שלהם, חייב להעמיד את דעותיך כנגד דעותיהם, שכן אם לא, אתה משאיר להם את הבמה לצעקות וצווחות, וסרטן בגוף האומה וגטו חדש למסתננים. זה כמו לא להצביע בבחירות, שגרוע יותר מלהצביע וטעות.

    יש לך את כל הכלים, כי יש לך קוראים רבים, וכתיבה משובחת (כי אתה לא באמת צריך ציונים ממני, זה מגוחך), ואתה עוד קול חשוב במאבק על מה שהפוסט הזה רוצה להגיד. "אני גם חושש שהיהדות קרובה אל קיצה". מאבק בשביל שלא תחשוש יותר.

    • tsoof  On 24 במאי 2012 at 11:53

      תודה זיו. אני חושד שאני כותב לשמאלנים בלבד.

      • זיו  On 24 במאי 2012 at 11:56

        🙂

      • אלירז  On 24 במאי 2012 at 13:31

        דווקא לא.

      • אלירז  On 24 במאי 2012 at 13:34

        כלומר לא לשמאלנים בלבד.
        אני לא מסכימה עם הרבה ממה שכתבת,
        אבל חשוב לשמוע אותך, ולחשוב, ולשאול את עצמנו שוב
        אם מה שחשבנו שנכון אכן כזה הוא.

  • שמעון בר  On 24 במאי 2012 at 12:07

    זהו.חזרת אל עצמך.כלומר אל עצמי. הייתי ,פעם,יועץ (לא חשוב של מי ושל מה.אז זה נראה לי חשוב). כול העת הייתי צריך להבין אחרים וגם חייב להסביר את עצמי. לא עוד. עכשיו איני חייב הסבר לאיש ואיני צריך להסביר לאיש. חופשי מכול אחריות. אז אני איתך. כמעט בכול התחומים. אם זה היחס ליהדות ולבעליה…בועליה. אם זה היחס לשמאל…יש חיה כזאת?

  • שמעון בר  On 24 במאי 2012 at 12:18

    ניסיתי להזכר במשהו שכתבת…ונותקתי.אז בהמשך. ביחס לישראליות ,מסכים עם אחת התגובות,הייתה כזו,אמנם התחלה בלבד, אבל הייתה כזו.נפטרה ב1967. בקול תרועה גדולה של "נצחון". מאז ועד עתה ,(אולי ועד עולם). ניצחנו,כבשנו, אנחנו כבר לא עם של סוחרים ובנקאים. אנחנו כבר עם של סוחרים ובנקאים…וחילים וזה משהו. מעתה אנחנו ,הפליטים לשעבר, מגרשים פליטים בהווה (אנא ,לא לבוא בטענות אל השווצרים ב1940 או אל הקובנים ב1938, הם לפחות לא התירו לפליטים שלנו להכנס או אפילו לרדת מן האוניה לפני שהחזירו אותם לאריתריאה…סליחה להמבורג).ולא אוסיף בכול היתר. טוב,יותר טוב מטוב,שאתה קיים וכותב ובועט. אני חש,שאתה מעורר את השרירים שלי (בינתיים רק עוויתות,אך יש תקווה…זה ההמנון שלהם,לא ?). ואם כדבריך,יש לך 209 עוקבים…אז אולי אנחנו סיכוי להמונים…לעם . תודה.

    • tsoof  On 24 במאי 2012 at 12:50

      בימים כאלה אני חושב שאנחנו באמת בקרבות המאסף. אומרים שהתקוה מתה אחרונה. כתבתי כבר פעם: לשירת התקוה, הקהל מתבייש לקום. בכל מקרה, כאן, לפחות, התקוה עושה קולות של גוססת.

      אולי בשכונת התקוה חושבים אחרת.

  • דודי  On 24 במאי 2012 at 14:33

    אין לך דבר וחצי דבר עם האספסוף המתלהם מההפגנה אתמול, אבל גם לו אין דבר וחצי דבר עם הישראלי הממוצע – אם יש דבר כזה. לא רק שאינו "הבעלים הנוכחי של היהדות" הוא אפילו לא מייצג את תושבי שכונות הדרום, למרות מצוקותיהם.

    "מפלגת גירוש זרים" נוסח "השחר המוזהב" ביוון לא תקבל בישראל יותר תמיכה מאשר מקבילותיה באירופה. למפלגה של בן ארי יש ארבעה מנדטים, והם לא חלק מה-94 שבקואליציה. היא לא מייצגת את הישראלי הממוצע יותר מאשר התנועה האסלאמית.

    • tsoof  On 24 במאי 2012 at 14:44

      זה היה מאוד משכנע אם לא היו מירי רגב ויריב לוין ואופיר אקוניס ובנימין נתניהו בליכוד, ואם לא היו מיני תירושיות בקדימה וליברמן ונושאי כליו ואלי ישי ודומיו. אלה האנשים שכן מייצגים את תושבי שכונות הדרום, ומטפחים את האלימות והגזענות והבערות.

      • דודי  On 24 במאי 2012 at 14:48

        איזה נושאי כלים של ליברמן, שר הפנים אהרונוביץ', שיצא נגד ההתססה? ולמה מנית את נתניהו יחד עם הח"כים שכיכבו בהפגנה?

        השמר מן ההכללות. לא על פוליטיקאים, ובוודאי שלא על ציבור גדול.

        הגזענות (והפוליטיקאים שקופצים על עגלתה) היא תופעה רחבה ונפוצה מאד.

      • tsoof  On 24 במאי 2012 at 14:58

        אקוניס, יריב לוין, דני דנון ודומיהם הם ידו הארוכה של בנימין נתניהו. לליברמן יש 15 מנדטים, ואין לי חשק להתחיל לצטט פה אותו או את גמדיו.

        אני נשמר מהכללות, אבל בקואליציה יש 94 חברים, שזה, בחשבון פשוט, קצת פחות משמונים אחוז מהעם. תוסיף לזה את הכהניסטים שמדברים באותה שפה ועברת את רף שמונים האחוזים.

        גזענות היא תכונה אנושית טבעית לחלוטין. חינוך ליברלי מלמד להתמודד אתה ולהתגבר עליה. חינוך ישראלי עושה את ההיפך: הוא משתמש בה כדי להפיץ שנאה ומדון, כדי להפריד ולסכסך.

      • דודי  On 24 במאי 2012 at 16:54

        בספרייה לעובדים הזרים בלווינסקי, ובשאר ארגונים למען הזרים, פועלים ישראלים בוגרי החינוך הישראלי (הקלוקל – אני מסכים בהחלט). הם ישראלים, אבל לא מייצגים את הישראלי הממוצע, וגם האספסוף המתפרע של אתמול לא מייצגוֹ.

    • שמעון בר  On 29 במאי 2012 at 17:04

      אני מת ,שמישהו יבהיר לי פעם, את המושג "ישראלי ממוצע". איך הופכים אין ספור שבטים (אולי קהילות, אולי התבדלויות,אולי "התנחלויות"), שלא נפגשו ,אפילו לא באמצעות האינטרנט, במשך למעלה מ2000 שנה? חלקן ישבו בקרב תרבויות ראשוניות (פרימיטיביות בלע"ז, ואין במושג עלבון) וחלקן בקרב תרבויות עילית. כאלה שכול שקישר ביניהן היו מיתוסים פגאניים\יהודיים. גם זה לא בעיקבות מפגש או חילופי דברים.אלא רק על בסיס של פרשנויות לספר עתיק יומין(?) .כול קהילה כזו פירשה אותו ותיקננה על פי דרכה והסביבה התרבותית שבה שהתה באותה עת. כותב, מי ששורשיו בעיירה שבין סלמנקה למדריד,סמוך לגבול הפורטוגזי. אחד, שיש בידו מידע (או כך לפחות נדמה לו)על תנועתם של מקורותיו, מאותה עיירה,ב1491, שנה לפני הגירוש הרשמי, אל עיירה בפורטוגל, אל מעבר לגבול. משם לליסבון. לאחר הם מגורשים לארצות השפלה (הכתובת היא באמשטרדם) ומשם,שוב, לדרך לנירנברג .משם,בסוף המאה ה 18, תוך פיצול כוחות, חלקם אל הטורקים\העותמנים,כאשר הם נעצרים בסרביה ,בוסניה ,בולגריה וטורקיה. חלקם לדרזדן ומשם במאה ה20 לאושוויץ(תחנה אחרונה). הענף הבלקני סיים בפלשתינה…שוב,לא בשל הרצל, אלא בשל אדולף. אז מה לעזעאל ,משותף,לתנועה הזו ,שספגה את כול התרבויות שבדרכה, ולכול התנועות האחרות,שספגו כול כך הרבה תרבויות אחרות. היכן כאן "הישראלי הממוצע"?

      הערה, אני דווקא את המסע הזה הארוך בן כ 450 השנה…אהבתי. הוא פשוט העשיר אותי ואת שורשי…כבר אינני יכול להיות ממוצע של תרבות כלשהי, אני בן תערובת.

  • איקי בשן  On 24 במאי 2012 at 16:36

    אין כמו מנה של כעס הגון לכתיבה משובחת

  • מיקי גוריון  On 24 במאי 2012 at 16:45

    ושכחת גם את הרעש הנורא!

    כל מילה שלך אמת. "אל תקרא לי עם" כרגע.

    אבל למה אנחנו תמיד במיעוט?

    • שמעון בר  On 24 במאי 2012 at 21:43

      אולי משום שהמיעוט טוב יותר מן הרוב,תמיד, בכול מקום. אם היית אמריקאי או דני או שוודי או ישראלי (מה שהינך היום). היית במיעוט. פשוט עשה תרגיל בהעתקה. העתק עצמך למנהטן וראה עם מי תזדהה. לינקולן כבר ציטט (את עצמו). "כיצד תדע שהאלוהים אוהב את האנשים הפשוטים? ראה באילו כמויות יצר אותם". אתה ,מה לעשות,נראה שאינך פשוט. אחרת היית נכנס לבלוג המורכב והמתוסבך הזה? כן, זה שאני וחבורה של 209 (אולי כבר יותר), מסתבכים עם האיש החכם והמורכב הזה?

  • נועם לסטר  On 24 במאי 2012 at 19:24

    לא עובר אפילו שבוע בין קריאת ייאוש אחת לשנייה. זה שוקל להגר, ההוא רוצה להילחם ברוע משוודיה, ואתה מחשב את זמן ההימלטות. יש כאלה שכבר הפסיקו לכתוב.

  • אריאל  On 25 במאי 2012 at 2:27

    הה

  • כרמלה כ. שלומי  On 26 במאי 2012 at 7:42

    רק טעות אחת יש לך, צפריר. הרשעים זה כולנו.
    כל אחד צועק מהמקום שכואב לו ובהפגנה הלגיטימית בשכונות היו גם מפגינים סתם וממש לא אספסוף. אבל כמו בבית"ר ירושלים, קולם חזק יותר ומתועב מאוד, אבל היו גם מוחים שקטים. כאלה שסתם מחו בעצם השתתפותם ובעיקר כאלה שנשארו בבית. אין צדק מוחלט בסיפור הזה אבל יש בו אנשים סובלים, ומשני צידי המתרס, שהמשותף ביניהם הוא צבע עורם. כהה יותר או סתם שחום.
    ואתה כותב נהדר אבל מה עוד חדש…

  • תשעים וארבה מושבים  On 18 בדצמבר 2012 at 17:16

    בוא אראה לך איפה אתה לא רשע, אלא סתם אידיוט.

    גם אם נניח שיש לך את כל הטוב הזה, חירות שיוויון וכל מה שאמרת, צריכה להיות לך גם חמלה. קומפשן. חמלה. וחמלה היא ניסיון להבין אנשים בין השאר, או התחברות למצוקותיהם.

    אז אתה מין כזה ילד גאון בטח, מבריק בכיתה וגומע ספר הסטוריה ופילוסופיה בחצי שעה. אנחנו לא כמוך. סתם טמבלים כאלה.

    אנחנו לא רואים כה רחוק כמוך. אנחנו בקושי עושים צעד אחד קדימה. כמו כלב שיודע לכל היותר להחביא פרוסה. חתול שלכל היותר מצליח להכניס כף יד לתוך גביע שמנת. אנחנו רואים מסביב ערבים, ועוד ערבים, ועכשיו איראנים, וכל כל אלה צועקים אלינו שהם רוצים לזרוק אותנו, ושנסיגה היא רק שלב א.

    אתה מין גאון כזה שרואה שלב קדימה. אתה קורא בין השורות.

    אלוהים נמצא בך. בי לא.

    אני חרד, וחרדתי, ומפחד, ולא מאמין.

    קצת חמלה. תאמין לי שאני מפחד, ואל תכריח אותי לקבל את הפליטים כמו שאתה לא מכריח את הכלב שלך לרחוץ את הכלים שלו. אתה מכריח אותו?

    איפה הלב שלך? וואלה אתה רשע. ויהיר. צדקת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: