נפל בעריכה

מרגע שהמילים מצייתות ומתהלכות לפקודת המקלדת, צועדות את השמאל-ימין שלהן במופת של משטר וסדר, עולים ובאים כל הסיפורים שתמיד התאווה עליהם וחמקו ממנו. לועגים, רגע ישנם ומחר אינם, סיפורים קטנים ומושלמים שלא יכתוב כי יש דבר אחר לעשותו, יש סיפור אחר לכתוב אותו.

וכך באים ועולים המארח המושלם, שף צעיר ומרהיב, שעורך בביתו  סעודות לאורחים מזדמנים. מכל העולם מגיעות ההזמנות, הבקשות לבוא ולהתארח, הראיונות, התהילה. ולא רק סעודות הוא מכין לבאות וליוצאות את מטבחו. עוד ועוד מהן מתאוות אליו, ועוד ועוד הוא אוהב אותן ללילה אחד. עד לארוחה הבאה. איך יצמח הסיפור הזה אין הוא יודע. אולי בטבעונית ואולי בקרניבורית, ואולי בטרגדיה של רגישה לבוטנים. היה הסיפור ואינו.

ובמקומו באים טיוליו של הנוסע הספונטני בזמן, שבהתעטשות או בזעם עיוור מושלך בכל פעם לעת אחרת ולעידן חדש, פעם נקלע למלחמת האזרחים ופעם לרמת גן במאה השנייה. ואולי יום אחד ימצא את אביו, שממנו ירש את הגן הנרגן המשלח אותו לאז ולאחר כך. ואולי יום אחד ייכתב הסיפור הזה, אבל לא עכשיו. לא עכשיו. עכשיו עת לסיפור אחר.

והסיפור על אהבה אסורה שצומחת משכול, צוחקת לאפשר ולראוי, והולכת לה אל קיצה הידוע מראש. גם הסיפור הזה בא ונדחק לו החוצה. אבל הרי זה הסיפור שלה ושלו. ולכל זמן ועת לכל חפץ. ואין הוא מדבר בזה עכשיו, אלא במה שאירע קודם ובמה שנתרחש אחר כך. עוד המילים עוזבות את אצבעותיו וקהלת פוגש את הלחן של הבירדס. רוג'ר מגווין מטפס לו אל המסך ומחליף את מילות העכשיו במילות הנביא, ולפתע נשמעים כל דבריו, כל סיפוריו, כולם הבל.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: