תרגום – This Hard Land

לפני שבוע החלטתי לתרגם שיר. חשבתי לתרגם את The River, גם כי בתי המרכזית, היפה והחכמה שואלת אותי מה ברוס שר, וגם כי אף פעם אין יותר מדי מהשיר הזה.

בשנות השמונים הייתי מכין פלייליסטים על קסטות. מקליט שיר אחרי שיר, ומקדיש את הקלטות לאמא או לאחותי או לנערה שלא ידעה על ההקדשה דבר. שמען של הקלטות האלה יצא למרחוק. אנשים אשכרה חשבו שיש לי טעם נהדר במוזיקה. ודה ריוור תמיד היה שם. דה ריוור ודנסינג אין דה דארק. יש שירים שאין יותר מדי מהם.

ואז, לפני כמה ימים, בדרך מבת ים לרמת אביב הישנה (אני לא צוחק. הכל קרה באמת), שמעתי את השיר הזה. לא שמעתי אותו כבר הרבה זמן, אבל אני מכיר את עצמי. לפעמים מספיק לי לשמוע תו אחד במפוחית כדי להתחיל לייבב, ושמעתי את הגוש בגרון מלווה את המילים, וראיתי את המים מסתירים את איילון. מאז שמעתי את השיר הזה בטח עוד שלושים פעם. יש לי התקפות כאלה. והנה הוא כאן לפניכם, בתרגום ישיר כמעט לגמרי, בלי קונצים ובלי שטיקים, בלי שמירה על מקצבים. רק מילים. אפילו המילים שאני לא מבין.

דה ריוור יחכה לפעם אחרת.

מה יש בו בשיר הזה, שהופך אותו לכל כך מיוחד? קודם כל יש בו את המסורת של אירווינג ברלין שכתב את God bless America ושל וודי גאת'רי ושיר התשובה האלמותי שלו: This land is your land. יש בו את האפוס האמריקאי הכל כך מיוחד של מחוף אל חוף, מקנדה למקסיקו.

יש בו מרחבים אינסופיים ואהבה פשוטה וכואבת וייאוש אלפרד רידי (ולמי שלא יודע על מה אני מדבר, אני ממליץ בחום לקרוא את המילים של How can a poor man stand such times and live – כמה ישראלי!) שספרינגסטין משכפל בצורה מושלמת לגמרי ב-Reason to believe. בקיצור, יש בו את אמריקה! אמריקה של סטיב מקווין ושל הביוגרפיה של דילן. אמריקה של טום ג'ואד ושל פול סיימון: לא החלום על אמריקה, אלא אמריקה של האפר והאבק.

ומה שכנראה עושה לי את זה יותר מכל בימים אלה, זה העובדה שיש בשיר הזה פטריוטיות. בחודש האחרון היינו בדנמרק, אלה ואני והילדים. ב-1 באוגוסט אכלנו ארוחת בוקר אצל זוג מקסים שהיכרנו שם. הם הכינו לנו ארוחת בוקר דנית, והשולחן נמלא דגלים דנים קטנטנים, שננעצו בתותים וב"דיינישים".

"כמה נפלא שאתם יכולים להיות פטריוטים כל כך", אמרה להם זוגתי.

"מה, אתם לא פטריוטים?" שאלו אותה דן וקרינה, המומים כדבעי.

ולך תסביר. באמת לך תסביר שאתה אוהב את הארץ שלך. אתה אוהב את האדמה ואת החלום. אתה אוהב את התקוה ואת השיבה ואת ההיאחזות בקרקע, ולצד כל אלה אתה מתבייש עד לשד עצמותיך. מתבייש בכל מה שקרה לנו בדרך: במה שעשינו, במה שהפכנו להיות. ואתה נאחז בחלום בציפורניים, אבל הן חורטות בסלע את דרכן מטה, וכל שנשאר מהגאווה הלוקאלית שלך הוא געגוע וצער ובושה וצורבת.

וזה מה שיש בשיר הזה. יש בו מבט צורב נכוחה, שרואה את הכאב, את הצער, את הנבזות, את הגזענות. אבל בה בעת, יש בו אהבה מחוף לחוף. אהבה לאדמה ולאנשים ולחלום. אהבה כל כך כך לא מסויגת, שהיא מעלה גוש לגרון בכל פעם שהוא פוצה פה.

אז תרגמתי את זה. יש בשיר הזה המון חידות. איפה ג'רמנטאון? (כנראה פנסילבניה) ומי זאת אחותי (מאהבת? שפחה?) ומיהו פרנק (סינטרה, שר על עוזרו של הבוקר, או אולי פרנק איטון, מרשל שהיה פיסטול פיט המקורי?) לא על הכל אני יודע לענות, אבל אני מקווה שהתרגום הזה מביא משהו מרוח הדברים. אני מוצא את המילים מרגשות להפליא. מקווה שתיהנו גם אתם.

והלוואי שלא תשכבו ופניכם באדמה, באדמת הארץ הקשה הזו.

הארץ הקשה הזו / ברוס ספרינגסטין

הי אתה שם, האם תוכל לומר מה קרה לזרעים שזרעתי?

האם תדע, אדוני, מדוע מעולם לא צימחו,

ורק עפו ברוח מעיירה לעיירה?

עד ששבו לשדות הללו

שבהם טמנתיהם

בחזרה אל אדמת הארץ הקשה הזו.

 —

אני ואחותי,

רכבנו מג'רמנטאון

ואת מיטתנו הצענו על סלע במורד ההר

עפנו ברוח מעיירה לעיירה,

חיפשנו מקום לעמוד

מקום בו השמש פורצת מבעד ענן ונופלת במעגל,

מעגל אש על אדמת הארץ הקשה הזו.

 —

וכעת אפילו הגשם לא בא לכאן

לא הוא לא בא לכאן עוד

והקול היחיד שנשמע בליל הוא הרוח

מכה במפתן הדלת הקדמית

בוחשת בדמך, מחשבת להטילך,

לערבב, לחבוץ את החול

מותירה דחלילים מוטלים על פניהם

על פניהם על אדמת הארץ הקשה הזו.

 —

מבניין בראש הגבעה

אני שומע שירי בוקרים ישנים

ורואה מסוקים, טסים נמוך מעל חוות הבקר

אלה אני ואתה פרנק, מחפשים בקר תועה

פרסותינו מערבבות וחובצות את החול

רוכבים בסער, מחפשים אוצרות

דרומה, אל הריו גרנדה

חוצים את הנהר

לאור הירח

אל גדות הארץ הקשה הזו.

 —

היי פרנק, ארוז מיטלטליך

ופגוש אותי הלילה באולמות החופש

רק נשיקה אחת משפתיך אחי

ונדהר עד שניפול

נישן בשדות

נישן על גדות נחל

ובבוקר נתכנן לעתיד

ואם לא תוכל להגיע

הישאר קשוח, הישאר רעב, הישאר בחיים

אם תוכל

ופגוש אותי בחלומות הארץ הקשה הזאת.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שמעון בר  On 23 באוגוסט 2012 at 7:40

    חסרת. עת ארוכה,חסרת. ברוך שובך…עם ברוס…ובלעדיו.

    • tsoof  On 23 באוגוסט 2012 at 14:42

      🙂 פחות מחודש. תודה.

      • Yochai Bashan  On 23 באוגוסט 2012 at 18:56

        פחות מחודש זה הרבה מאוד

        קצת בכדי להוסיף למסטורין
        גרמנטאון היתה בעבר עיר והיום היא נבלעה על ידי פילדלפיה (שגם היא בפנסילבניה)
        הנשיא הראשון של ארהב (גורג ושינגטון נהג לגור שם בתקופה שבה הקדחת הצהובה השתוללה בבירה – אז פילדלפיה) ומשם גם יצאה המחאה הראשונה המסודרת נגד העבדות
        כמו כן זה גם ביתה של הסופרת לואיזה מאי אלקוט (נשים קטנות)
        מענין לא?

      • tsoof  On 23 באוגוסט 2012 at 18:59

        כן, זו כנראה הג'רמנטאון שהוא כותב עליה. לא כתבתי את זה בפוסט? מעניין 🙂 מה שכן, הוא שר me and my sister

        וכן עולה השאלה: מי האחות? האם הכוונה לשפחה שחורה? ואולי בכלל זה ראי לפרנק (שמכונה "אחי"). הרבה חידות, מעט פתרונות. אחד השירים הכי טובים שהוא כתב, בעיני.

  • nachum  On 24 באוגוסט 2012 at 9:53

    liberty hall אולמות החופש–this is not the right translation–

    • tsoof  On 24 באוגוסט 2012 at 18:59

      תודה על תגובתך המועילה.

  • עובר ושב  On 26 באוגוסט 2012 at 12:58

    Hey frank wont ya pack your bags
    And meet me tonight down at liberty hall

    liberty hall זה מקום – התרגום צ"ל – פגוש אותי בליברטי הול; תקרא באתר זה:

    http://www.songmeanings.net/songs/view/3530822107858505421/#YemYVICpczXZCXgC.99

  • עובר ושב  On 26 באוגוסט 2012 at 13:07

    האתר הוא זה: http://www.ruf.rice.edu/~tannahil/liberty%20hall.html

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: