איך לא עברנו לפריפריה

1. יום אחד באה אלי הזאתי ואמרה שככה אי אפשר יותר. שהחיים בתל אביב באמת יקרים נורא ואנחנו זוג משוגעים שלא יכולים להרשות לעצמם כזה שכר דירה מטורף ולך תדע מה יהיה אם לא תהיה פרנסה איזה חודשיים או שלושה.

עכשיו, צריך להגיד כמה דברים: קודם כל, הזאתי לא בן אדם היסטרי. היא מדברת לעניין. הטיעונים שלה בדרך כלל מחזיקים מים. שנית, מצבנו פצצה. ברצינות, אנחנו מרוויחים טוב, חיים (בשכירות אמנם) במקום מצוין ויש לנו גם קצת חסכונות. ואפס חובות. כלום, נאדה. לא רע, לא ככה?

אז ישבנו וחשבנו. ובסוף הסכמנו. שאפשר לחסוך פה בתוך העיר איזה 2,000 שקל אם נוותר על עוזרת ועל חנייה ועל צהרון ועל בית קפה ועל יד ימין, או לעשות מה שתמיד אומרים לנו: "לכו לפריפריה!" כדי שאם משהו ישתבש חלילה, עדיין נסתדר.

2. פתחנו מפה וחיפשנו את הפריפריה. "בואי נעבור לאילת!" אמרתי לה. "אין מע"מ". הורידה לי כאפה. "אין שם מע"מ כי אפילו למע"מ אין מה לעשות שם", הסבירה לי.

וככה המשכנו על המפה. חשבנו אולי ערבה או מצפה רמון (יש אפילו הטבות מס!), אבל האמת היא שמדבר זה לא בשבילנו. אחר כך חשבנו על שער הנגב, כי יש הטבת מס נהדרת (שווה איזה 60 אלף שקל בשנה אם אתם מצליחים להרוויח 20 אלף שקל בחודש כל אחד), אבל נזכרנו בקטיושות וירד לנו החשק.

ואנחנו ממשיכים על המפה, וככל שהשכירות יורדת, ככה עולות הוצאות הדלק, ובמקומות שבהם יש חינוך מומלץ הוא עולה איזה 300 או 400 שקל בחודש, ואני וההיא לא נזהרנו, אז יש לנו שלושה ילדים, ולך תגיד לילד שלך שהחלטת לקצץ אותו כי קצת קשה. לא חינוכי.

(היה אפילו רגע שהחלטנו לעבור ללוד, אבל אז שמענו שאיציק שמולי והחברים שלו החליטו לכבוש את העיר, ויש גבול להשפעה הרעה שאני מוכן שהילדים שלי יסבלו.)

המשכנו כל הדרך עד אצבע הגליל. אני אוהב את אצבע הגליל. זאתי גם אוהבת את אצבע הגליל. יש שם מים שזורמים, ואנשים עם שפם מטאטא. ויש שם ירוק וראפטינג ובקר והגשמה.

"פה אני רוצה," אמרתי לה. "ממש פה ליד הנחל. בין הבניאס לחצבני או בין הדן לירדן או בין הכסה לעשור. העיקר שיהיה ירוק ורטוב".

3. וככה יצאנו לחפש לנו איזו דירה להשכיר, או בית קטן בערבה. משהו דל ורעוע וזול וצנוע. יש שם קיבוצים ומושבים, ואנחנו נעבוד מהבית, דרך האינטרנטים ונרוויח ים של כסף ואפילו נקבל הטבות מס ששוות איזה 4,000 שקל בחודש (אם נצליח להרוויח 40 אלף שקל ברוטו כל חודש. ובטח נצליח. נראה לי) ונחסוך בשכירות ויהיה פצצה.

4. לקח לנו איזה רבע שעה להבין שאין דירות להשכרה בגליל העליון, למעט בקרית שמונה. עכשיו, אני לא איסטניס, אבל איך להגיד את זה בזהירות – אם המדינה נותנת לך פטור ממס עד 25% (שזה אומר שאתה פטור ממס הכנסה על 20 אלף השקלים הראשונים שאתה מרוויח), יש לזה סיבות טובות. במילים אחרות, מדינת ישראל בטוחה שבקרית שמונה יש בעיות קשות: בתשתיות, בחינוך ועוד. מדינת ישראל חושבת ככה. אני רק מצטט.

מה עם המושבים? הקיבוצים? אין דירות להשכרה? אין. כלום, נאדה, יוק. אחת לחודש-חודשיים עולה ללוח מודעה של נכס של שלושה-ארבעה-חמישה חדרים להשכרה, והוא נחטף כהרף עין. והמחיר בהתאם לביקוש: אנשים מבקשים עד 5,000 שקל על הנכסים להשכרה שלהם. ואפילו מקבלים את מה שהם מבקשים. ככה זה נראה לנו, לפחות.

5. לא נשברנו, הזאתי ואני. אנחנו אנשים מוכשרים, יצירתיים, רבי תושיה ושמנמנים (אני, לא היא. היא דווקא חיננית). אנחנו לא טיפוסים שנשברים. אם אי אפשר לשכור, חשבנו, נקנה לנו בית! באמת הגיע הזמן. ויש מי שמוכר בתים בגליל העליון: הקיבוצים.

"נהיה קיבוצניקים!" התרגשנו.

"נהיה קיבוצניקים!!" התלהבנו.

"נהיה קיבוצניקים!!!" התקשרו למועצה האזורית ודיברנו עם ההיא מהקליטה.

6. אחרי יומיים כבר היינו מצוידים במידע על ההרחבות הקהילתיות, סוגי החברויות והחברויות למחצה שמציעים קיבוצי אצבע הגליל. הברושורים הנוצצים הקיפו אותנו, וגם הצעות הנל"ן החינניות מסביב. 900 אלף שקל ויש לכם בית בקיבוץ! או מיליון, 1.4 מיליון. לא משנה. אפשר לקנות! ובזול!

"איפה חותמים," שאלתי את הזאתי. "קחי אותי לשם! עכשיו! בית בזול! וחינוך מצוין! ואיכות חיים! והגשמה! והטבות מס! מה אנחנו עושים בתל אביב? בואו ילדים! תארזו, נוסעים לבית החדש!"

"רגע," אמרה לי ההיא.

"למה, למה רגע?"

ואז היא התחילה להסביר לי את האותיות הקטנות, הזאתי. גם את אלה שכתובות וגם את אלה שאינן כתובות:

ליד ה-854 אלף שקל, שזה המחיר של יחידת ארבעה החדרים ו-130 מ"ר (וואו!), מופיעים עוד כמה מספרים: הוצאות שונות, למשל  (מנהליות, פיתוח המגרש, שונות): 50 אלף שקל. וגם כן, "השתתפות בפיתוח תשתיות ציבוריות": 270 אלף שקל.

"אז ה-850 אלף שקל נהיה 1.2 מיליון שקל?" שאלתי אותה.

"נהיה 1.2 מיליון שקל."

"אין דבר! 1.2 מיליון שקל ל-130 מטר ומקבלים בית! שלנו! ילדים?? אתם מוכנים שם?"

"אז זהו שלא בדיוק שלנו," אמרה לי הזאתי. בשלב הזה, אני מודה, חשבתי שהיא טיפוס די מעצבן.

ואז היא הסבירה: "קודם כל, אתה צריך להיות חבר בקיבוץ. כלומר, הם בודקים לך את הכיסים ואת הפנסיה כדי לראות שאתה ראוי. חוץ מזה, אסור לך למכור את הנכס כמה שנים טובות, על פי הוראות המינהל. נדמה לי שזה חמש שנים".

"אין דבר."

"אה, כן," היא קינחה. "אתה לא יכול למכור את הנכס גם אחרי החמש שנים. כלומר, אתה יכול, אבל הקיבוץ צריך לאשר את העסקה."

6. הקיבוצים בצפון יושבים על הנדל"ן. הם לא משכירים אותו (למעט לסטודנטים), כי יש להם דיל הרבה יותר טוב: למכור נדל"ן. אם אתם רוצים "לעבור בפריפריה", תידרשו לעשות את זה לפי החוקים שלהם. ומכיוון שעניינים כמו בעלות על האדמה שהם מוכרים לכם טרם הוסדרו, הבעלות שלכם על הנכס שקניתם תהיה בעלות מסוימת מאוד.

ואם תגלו שלא טוב לכם בקיבוץ, ספק אם תוכלו להשכיר את הנכס שעבורו שעבדתם את עתידכם – וספק רב אם תזכו לקבל עבורו את שוויו הכלכלי, אם אתם זקוקים לאישור של הקיבוץ כדי למכור. הקיבוצים יושבים היום על ברז ההשכרה ומעוותים את השוק, למה שלא יעשו את כל זה גם אם תרצו למכור?

(והנה סייג: אולי אני טועה. אולי הכוונות של הקיבוצים טהורות לגמרי ואין להם שום כוונה לעוות את השוק. אבל עדיין: להם יש יכולת להעביר אותך דרך מסננת ועדת קבלה. אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר דומה. אין לנו את האפשרות אפילו לעבור לקיבוץ לחודש או חודשיים להתרשמות, בטרם נחליט אם כל העניין הזה מתאים לנו.)

7. וחוץ מזה: מה שככל הנראה הרג את עניין הקיבוץ עבורי – ותאמינו לי שהייתי מאוהב בקונצפט לחלוטין – הוא קרנות העזרה ההדדית ורשתות הבטיחות. הקיבוצים (לא כולם. בפירוש לא כל הקיבוצים שפגשנו. רק חלק) דורשים מכם להשתתף בקרנות הללו בסכומים משתנים – לא ברור לי אם מדובר בעשרות או במאות שקלים בחודש. אעדכן – אבל רשתות הבטחון והעזרה ההדדית אינן כוללות אותי. אני אכתוב את זה עוד פעם: אני מתבקש לתרום לקרן עזרה הדדית שתסרב לעזור לי אם אזדקק לכך.

למה? כי המצב הכלכלי בקיבוץ חרא, לזקנים במשק שהקימו את הארץ אין פנסיה. וכי אפשר. אפשר לדרוש ממישהו שמעוניין להיות שותף במפעל השיתופי (ברמה כזו אחרת), לממן לתושבים ביטוח לאומי. ואגב, גם במקרה של קרנות הקטסטרופה שהחברים החדשים נדרשים לממן – ושיש להם זכות לבקש את עזרתה – הרי שמצד שני, הקיבוץ מוודא היטב היטב שהפנסיה והביטוח הסיעודי שלכם הם טיפ טופ. בלי זה לא תתקבלו. במילים אחרות, הקיבוץ מוודא שלא תידרש לתבוע את קרן הקטסטרופות לה אתה הולך להפריש כסף כל חודש.

מודה עבדכם הנאמן ומתוודה, זה השלב שבו נפל לי העט ונסגר לי המחשב מעצמו, ושאלתי את זוגתי, בעדינות יתרה, למה הם חושבים שהם יכולים לדחוף לי צינור 12 צול לתחת. (אני מתנצל על הביטוי. התנצלתי גם בפניה. לא ברור לי אם היא סלחה.)

"מנסים," ענתה לי. "כמו השופרסל שמנסה לקחת 180 שקל על קרם שעולה 45 שקלים בחו"ל. כמו העבריין שצורח שיתנו לו חתיכת נדל"ן בנתניה. כמו ראש הממשלה שמבקש שיממנו לו נסיעות פעמיים, או ראש אופוזיציה שמבקש חדר במלון 17 חדרים בעשרות אלפים כדי להשתתף במפעלות ה'הסברה'. מנסים. ובשיטת מצליח, אתה יודע, לפעמים זה…"

"מצליח."

8. האמת היא שנורא רצינו לעבור לקיבוץ באמצבע הגליל. וגם גילינו שהם לא נוראים כמו שחשבנו. הם רק מנסים לשרוד, כמו כולנו. ולא רק "לדפוק אותנו". אבל בסוף התחשיב הכלכלי לא הסתדר. כדי ליהנות מהחינוך המעולה ומיום הלימודים הארוך לשלושת הילדים, אצטרך להיפרד מ-2,500 שקל לחודש בערך. זה מה שגובים הקיבוץ והמועצה ובית הספר הפרטי. וליד זה אדרש לשלם משכנתא של 5,000 שקל על נכס שהוא לא לגמרי שלי. החיסכון בנדל"ן התקזז עם הוצאות החינוך המנופחות. החיסכון בסופר התקזז עם עלויות דלק ורכב. נשארנו עם הטבת המס, אבל לך תדע אם תשיג את כל הלקוחות שלך גם כשתשב באצבע הגליל, ולא תוכל להיפגש איתם. אז אולי בכלל לא נרוויח מספיק כדי ליהנות מהטבת המס.

מחר ניסע לאצבע הגליל כדי לבדוק מחדש את כל הפרטים, ולבסס את ההחלטה שלנו על מקסימום מידע, אבל כמו שזה נראה עכשיו, אנחנו נשארים בתל אביב.

אין לנו מספיק כסף כדי לעבור לפריפריה.

9. אנחנו מדברים על זה הרבה, הזאתי ואני. אנחנו באמת מרוויחים טוב. הרבה הרבה יותר מכל מיני ממוצעים וחציונים וכאלה. אני מתכוון, הרבה הרבה יותר. עשירון עליון לגמרי. ובכל זאת, ברור לנו שאם אחד מאיתנו לא ירוויח כסף במשך חודשיים או שלושה, חסכונות החירום שלנו ייעלמו כלא היו. ואם כל זה נכון עבורנו, משפחה מהעשירון העליון, מה זה אומר עבור כל היתר?

מה זה אומר על כל האנשים שיש להם חובות? על האנשים שכן מרוויחים שכר ממוצע או חציוני? על העניים, הנזקקים, החד הוריים והחד הוריות, על הקשישים, על המהגרים? איך לעזאזל הם מסתדרים עכשיו, ואיך הם יסתדרו אם מצבם יורע אך מעט, כמו שביבי ויובל מתכננים כל הזמן? וכל זה עוד לפני שהם מפוטרים או שוברים יד חלילה, או שילד שלהם מקבל דלקת ריאות והם נתקעים בבית לשבועיים. הדברים האלה קורים לכולם כל הזמן.

איך האנשים במקום המיוסר הזה מתקיימים? ומה יקרה אם מישהו יפסיק לתת להם את האשראי שמקיים אותם? כי בטוחות הרי אין להם. אלה שאלות גדולות, ואני חושש שמישהו יצטרך לענות עליהן. בשבוע הבא, בחודש הבא, בשנה הבא, מתישהו ממש בקרוב.

הערה מינהלתית מרגשת למדי: זה היה הפוסט ה-250 בגומרים הולכים. והכל בפחות משנתיים וחצי. אם נניח שלצד זה יש עוד כמה פרויקטי כתיבה משמעותיים, חלקם כבר מאחורי, הרי שכתבתי ממש לא מעט בזמן האחרון. אני מקווה להמשיך. תודה על התמיכה. אני מעריך אותה עד מאוד.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מושיקו ו.  On 11 בספטמבר 2012 at 13:47
    • tsoof  On 11 בספטמבר 2012 at 13:54

      תודה על תגובתך האינטליגנטית.

      • מושיקו ו.  On 11 בספטמבר 2012 at 14:02

        תגובותי נמחקו כי אני לא יודע להתנהג.

    • טל מילר  On 11 בספטמבר 2012 at 16:26

      קראתי את כל הפוסט במלואו, אינני מתבייש להשתמש בשמי הפרטי אני מתבייש אבל בכתיבה המתנשאת הזו. נתחיל ממה שכתבת על קריית שמונה. כזו התנשאות, אף למעלה וסירחון לא ראיית מימיי. אם אין שם קנטינה,קפה אירופה קניון רמת אביב וכמובן כמובן אנשים כמוך, אז זה בטח "קרית שמונה זה אשכרה חרא של מקום"… ממש לא מענין אותך שגרים שם אנשים, שאוכלוסייה של אנשים כמוך תחזק את המקום הזה ותהפוך אותו לטוב יותר, שתשתיות וכו' זה עניין גם של חומר אנושי.. חוץ מזה חסרים מקומות מדהימים? עפולה למשל, גרתי שם 5!! שנים ולא אתנגד לגור שם שוב, עיר מדהימה. כשאסיים את לימודי התואר השני אני שוקל בהחלט לעבור לשם. היא מתפתחת בטירוף אוטוטו תהיה שם רכבת עד לתל אביב, כביש שש נמצא במרחק יריקה, הכל ירוק מסביב.. איזור נפלא. עיר הולדתי רמלה- שמרוב שנעשתה פופלארית הנדלן בה עלה ב10 אחוז רק בנשה האחרונה… רמלה איננה לוד לשמחתי או לצערי, והשכונו תהחדשו תשבה אינן נופלות ברמתן מאף שכונה בצפון תל אביב, והאוכלוסייה? זוגות צעירים מראשון\חולון\רחובות ואפילו רחמנא ליצלן תל אביב וגם מרמלה, שלא יכולים להרשות לעצמם את היוקר הזה.. והיי ב1.2 מיליון שקל אתה יכול לארגן לעצמך אחלה פנטהאוז או דירת גן ב 1.4 תביא כבר 6 חדרים… בשכונה חדשה. שכחתי להגיד שרמלה מדורגת גבוה מאוד בחינוך, זכתה לאחרונה בפרס חינוך ארצי ועוד כל מיני.. אבל היי מבחינתך זה בטח גם "אשכרה חרא של מקום". כי אם זה לא לגור עם אנשים "אשכנזים" או "משתכנזים" או יאפים כמוך שזה או בקיבוץ בצפון או במקום עם סטייל מגניב או בתל אביב אז זה" אשכרה חרא של מקום".. ובכן ידיד- תמשיך לגור בתל אביב מנותק משאר המדינה ומציין ש"אי אפשר להתגורר בפריפריה"… אני אומר שפשוט נוח לך להשאר (וזה בסדר) אבל להתנשא כמו שאתה מתנשא.. זה כבר ממש לא בסדר!

      • tsoof  On 11 בספטמבר 2012 at 17:23

        טל: תודה. לקחתי לתשומת לבי. אני די משוכנע שיש אמת בחלק ממה שאתה אומר. ובטח לא הייתי צריך להגיד על קרית שמונה שהיא חרא של מקום. למעט העניין שככה המדינה מרגישה, לפחות על פי ההטבות.

        אבל עזוב, חטאתי ביהירות. לקחתי לתשומת לבי.

      • עדו  On 11 בספטמבר 2012 at 20:56

        אוי איזו אכזבה. תגובה כזאת חוצבת להבות ובסוף אתה מסביר לי שרמלה היא לא לוד.

      • דרור גלוברמן  On 12 בספטמבר 2012 at 0:00

        טקסט חשוב ומרתק.
        ושניכם צודקים. יש התנשאות בכתיבה של צפריר. מצד שני, זה לא אומר שהוא טועה. אדם רשאי להיות בררן בסביבה שהוא בוחר לעצמו ולילדיו. והרי גם אם תגיד על מקום חרא שהוא חרא, תמיד יהיה מי שיקפוץ ויכעס.
        ולא כיוונתי לשום מקום ספציפית.

      • rabinova  On 12 בספטמבר 2012 at 0:14

        לא הבנתי מה הכוונה ב"אוכלוסייה של אנשים כמוך תחזק את המקום הזה ותהפוך אותו לטוב יותר".
        משפחת בשן היא ההשבחת גדודים של מדינת ישראל? הוא צריך לתת לילדים שלו חינוך חרא ולגדל אותם בסביבה שכל מי שנמצא בה מנסה לברוח ממנה – רק כדי לפתח את המקום?
        הבנאדם כותב שהוא נמצא במצב סוציו אקונומי גבוה ואתה שולח אותו לעיירת פיתוח? לרמלה? חה.

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 26 ביולי 2013 at 1:46

        לך תגור עם ערבים

  • שלמה מורד  On 11 בספטמבר 2012 at 14:14

    לחזור למעברה, הבעיה שגם למעברה לא ניתן לחזור, שמישהו סימן את הקרקע ולקח אותה גזל אותה לעצמו. אם תבוא ותתיישב תתנחל ותקים לך אוהל , יבוא מישהו שיסלק אותך משם שאין לך זכות . גם אם תנדוד ממקום למקום כמו באוהל מועד לא יתנו לך , כי לא רוצים לתת לך את הזכות לחיות ולהיבנות מישהו רוצה להחזיק אותך מסכן להתעשר על חשבונך , הממשלה תומכת מסייעת ועוזרת לו. אילו רצתה אחרת הכל היה שונה, גם לא היה היה חשוב היכן אתה מתגורר מתיישב או מתנחל, הרי ארץ נחלה היא

    • שלמה מורד  On 11 בספטמבר 2012 at 14:31

      התבכיינות לא פתרה בעיות, אבל השמצות קללות ואטימות , מובלים למקומות לא טובים ורצויים עדיף לנו להקשיב ללמוד לנסות לתקן

      • tsoof  On 11 בספטמבר 2012 at 14:42

        אני לא מדבר ממקום מתבכיין. אני מנסה לגלות אחריות לגבי העתיד של המשפחה שלי. כמו שאמרתי, אני לא בדיוק מסכן, ואנחנו יכולים להשאיר את הראש מעל המים אפילו בתל אביב. אבל הקשקוש הזה, על "ללכת לפריפריה", הוא, ובכן – קשקוש.

      • שלמה מורד  On 11 בספטמבר 2012 at 15:03

        בתגובה התבכיינות , לא התכוונתי אליך כלל. לדעתי אתה אומר דברים, אני מסכים אתך מודע לקשיים הקיימים בארצנו. התכוונתי לתגובה שראיתי, אם מלים שחזרו על עצמן ללא תוחלת ותועלת. רק השמצות וקללות. אני חניך של מעברה שעד היום טובעה בדמי ואיני יכול לעזוב ולפנות , למרות שהיא כבר לא קיימת ואנשיה נתלשו ונעקרו ממקומם. התיאורים שלך יפים נכונים משפיעים ומבאים למחשבה ותהייה

  • עוז ש.  On 11 בספטמבר 2012 at 14:14

    מושיקו, אתה דביל, וגם קצת אהבל. הבנאדם חרש את הארץ מקצה לקצה כדי להיות אידיאולוג בפריפריה. העובדה שהוא כשל חושפת את מדינת ישראל במערומיה, לא אותו.

  • מיקי  On 11 בספטמבר 2012 at 14:16

    גדול

  • שלמה מורד  On 11 בספטמבר 2012 at 14:24

    זה שלאזרחים רבים בישראל אין פנסיה , מחדל של ממשלות ישראל עד היום הזה. בעת הזאת חוקקה כנסת ישראל , את החוקה המחייב הפרשות שכר לקרנות פנסיה הוא לא נאכף , יש המשתמטים ומתעלמים ולא נוהגים כפי שהחוק מחייב. ישנה עוד תופעה מהותית רצינית ומשמעותית , שחברות שונות מפתות את האזרח להצטרף לקבל מהם שירותים המתבטאים בהוצאות גדולות שגוזלות את הפנסיה , ההוצאות האלה אפשר גם יכלו להיות קרן חסכון פנסיה עתידי. . אך יש כאלה כנראה שמעדיפים אזרח מתבגר מזדקן נטל על המדינה

    • s. rockets (@srockets)  On 11 בספטמבר 2012 at 14:46

      ודייק: פנסיה חובה היא לא חוק של הכנסת, אלא צו הרחבה של הממשלה שיסודו בהסכם בין לשכת התאום של הארגונים הכלכליים להסתדרות

    • שלמה מורד  On 11 בספטמבר 2012 at 15:06

      תיקון תגובה עם מלים שחוזרות על עצמן

  • ido2267  On 11 בספטמבר 2012 at 14:44

    איך מסתדרים כל השאר? שניים כבר שרפו את עצמם , תודה ששאלתם.

  • n_lee  On 11 בספטמבר 2012 at 14:49

    טוב, לעבור לקיבוץ, זה קודם כל דבר שלא עושים
    קיבוצים שמנסים לשמור בכוח על הציביון הקיבוצי ולא עברו למצב של הפרטה, לרוב הם קיבוצים שלא נשאר להם גרוש על התחת, או במילים יפות יותר חייבים כסף לכל מיני גורמים.
    האידיאולוגיה הקיבוצניקית, חלק ממנה אומר, בקצרה, שאין לך נכסים אישיים שלך, מה שאומר שכל מה שהיה שלך עד עכשיו הולאם לטובת הקיבוץ. (יש קיבוצים קיצוניים יותר ויש פחות).
    במקומות בהם אתה הופך להיות חבר לכל דבר ועניין, ז"א במקומות שעדיין לא בוצעה בהם הפרטה וחברים חיים על תקציב שנקבע לפי מספר הנפשות במשפחה. אומר שאם אתה מרוויח 10 אלף בחודש או 20 אלף בחודש, אתה לא רואה את הכסף הזה. אתה מקבל תקציב לפי מה שהקיבוץ קבע. מזה אתה צריך לחיות. לחסוך מזה כסף? זו בדיחה טובה!

    יש עוד מעט מקומות בארץ שכן אפשר לקנות בהם בית במחיר סביר יחסית
    יחסית – זה בגלל שהמחירים היום רחוקים מלהיות סבירים (אם אתה קונה בית ואתה משועבד למשכנתא עד לפנסיה שלך זה לא סביר בעיני).
    למרות שגם שם המחירים עלו, זה בערך כל האיזור בין חיפה לטבריה. יש שם מושבים ויישובים עירוניים.
    ועדיין רוב האנשים שאני מכירה שעברו לגור שם לפני כמה שנים משיקולים כלכליים. אז יש להם בית יפה שהם קנו בזול יחסית, והם לא משלמים שכר דירה לאף אחד. והארנונה לא גבוהה כ"כ. אבל העבודה שלהם, העבודה שלהם לרוב נמצאת באזור השרון במקרה הטוב או באזור המרכז במקרה הפחות טוב

    • tsoof  On 11 בספטמבר 2012 at 14:58

      קודם כל צחקתי, גם כי נולדתי בן משק.

      אחר כך אתייחס: לא מדובר על חברות כמו פעם בקיבוץ. זו חברות במעמד של עצמאות כלכלית. המשכורת שלך לא נכנסת לקופה המשותפת.

      ואחרון חביב, בחזרה למשוואה של עלויות גבוהות בגין חינוך ורכב, וקושי אמיתי למצוא עבודה, שקורעת לגזרים את היתרונות של דיור זול יחסית.

      • n_lee  On 12 בספטמבר 2012 at 0:24

        זה שונה, ועדיין
        בכל מקום שהוא רחוק ממרכז הארץ, הסיכוי שמקום העבודה לא יהיה בסביבת מקום המגורים גדול יותר
        האמת שהיום אני גרה במרכז הארץ (מושב אי שם בין תל אביב לירושלים) ואין פה כמעט מקומות תעסוקה לתושבי האזור. גם לא לתושבי מודיעין.
        יש אזורי תעשיה קטנים, אבל זה ממש לא מספק תעסוקה לכל התושבים
        לכן אנשים נוסעים כל יום שעה-שעתיים לעבודה, כי אין ברירה אחרת.

        אישית אני לא אוהבת את כל העניין הקיבוצי. גדלתי בסביבה כזאת.
        לא סתם הקומוניזם בבריה"מ לא הצליח, הוא גם לא מצליח במקומות אחרים. למרות שהרעיון עצמו דיי אוטופי.
        כשאני הייתי ילדה ההורים שלי שילמו סכומים מגוחכים לבתי הספר. לא ידענו מה זה לקנות מחברות וספרים – הכל קיבלנו בבית הספר. הכי הרבה כלי כתיבה. וכמה זה עלה אז, גרושים.

        ילדים, הפכו להיות הוצאה כבדה למשפחה. בדיוק לפני כמה ימים דיברתי עם חברה שאמרה לי שהיא בכייף הייתה עושה עוד ילד (רביעי) אבל כלכלית זה יהיה להם קשה מדיי.
        גנים, בתי ספר, חוגים, טיולים, פעילויות – הכל עולה כסף. והיום הכל גם הרבה יותר יקר.
        אפילו לנסוע לטייל עם הרכב הופך להיות חתיכת הוצאה כבדה כשהדלק עולה 8.5 ש"ח לליטר

        לא הייתי חושבת על לגור בעיר, כי זה ממש לא אני
        אבל לא הייתי עוזבת לגור באיזור נידח ורחוק מדיי ממקור העבודה שלי

  • אלי  On 11 בספטמבר 2012 at 14:57

    הומו זה קללה?

  • רועי רוטמן  On 11 בספטמבר 2012 at 15:00

    נכון ועצוב.
    עוד נקודה קטנה: כסף זה לא הכל בחיים. אני עוסק במשלח יד שעיקר העבודה בו נמצאת במרכז. יש אמנם מספיק עבודה לעורכי דין גם בירושלים, חיפה, באר שבע ונצרת אבל עדיין – עיקר השוק הזה נמצא בתל אביב ובמתחם הבורסה ברמת גן. המשמעות היא שאם אצא מהמרכז, רוב הסיכויים שעדיין אצטרך להיכנס לתל אביב מדי יום כדי לעבוד. מעבר לעלויות הדלק, יש גם את פקטור הזמן. כשאני עובד במרחק של רבע שעה באופניים מהבית, אני זוכה במשפחה שלי. אם הייתי גר ברחובות, הדברים עלולים היו להיראות לגמרי אחרת.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 11 בספטמבר 2012 at 15:08

    אתה עדיין בכיין.

  • דודי  On 11 בספטמבר 2012 at 15:13

    מה עם ראש פינה? מטולה?

    • דודי  On 11 בספטמבר 2012 at 15:15

      כמובן יש גם פריפריה פחות אקזוטית, נניח חדרה.

    • tsoof  On 11 בספטמבר 2012 at 15:25

      דודי: ראש פינה יקרה כמו תל אביב. מטולה במרחק של שעה וחצי מהרכבת בנהריה. אשר לחדרה: ובכן, יכול להיות שחדרה תחסוך לי 1,000-2,000 שקל בחודש.

      • דודי  On 11 בספטמבר 2012 at 23:21

        חשבתי ששקלת לעבור לגליל העליון – אין הבדל גדול לדעתי באפשרויות התעסוקה בין קריית שמונה (שפסלת), הקיבוצים באיזור או מטולה, מבחינה זו שלעבוד במרכז זה לא אפשרות מעשית.

        מבחינת השכרה, ראש פינה יותר זולה מת"א, אם כי אין כמעט היצע. ביד 2 יש רק דירות ספורות, במחיר של 1000 ש"ח לחדר ברובן. (כלומר 4000 ל-4 חדרים, זה זול משמעותית מבת"א).

  • Nitzan Bar  On 11 בספטמבר 2012 at 15:17

    אני גר בצפון הרחוק מאוד (רמת הגולן) יש פה עבודה למי שרוצה לעבוד ומוכן במקרים מסויימים לנסוע חצי שעה 45 דקות לעבודה. והמחירים זולים יותר בהרבה. גם בלשכור בית וגם בלקנות. ומבחינת מוצרים ושירותים שירותים אותם מחירים כמו במרכז ומוצרים עושים קניה גדולה בטבריה (רמי לוי, כמעט חינם וכדומה) ורק את ההשלמות עושים במכולת שהיא באמת יקרה.

    לקיבוצים אסור לעבור בשום פנים ואופן, אני יכול לומר לך שבכל הישובים (אני מדגיש ישובים- מדובר בישובים ומושבים.) בדרום רמת הגולן יש מה שנקרא הרחבות, אתה מקבל קרקע (בין חצי דונם לדונם תלוי בישוב) משלם פיתוח (80-100 אלף ש"ח) ובונה את בית חלומתיך. יש לי חבר שסיים לבנות לפני שנה 145 מטר והוא סגר את כל הסיפור ב550 אלף ש"ח ויש לו בית חלומי.

    אם אתה רציני ואתה רוצה קצת מידע על רמת הגולן, ועל האפשרויות פה אני אשמח לעזור. אתה יכול לפנות אלי בפרופיל הפייסבוק שלי.

    (אני לא משווק של משהו ברמת הגולן, סתם אדם שמשכיר פה דירה חולם לבנות כאן בית ומגדל את הילדה הנפלאה שלו.)

    • tsoof  On 11 בספטמבר 2012 at 15:24

      ניצן, תודה על התגובה שלך. בבקשה, אל תראה במה שאני כותב כאן ביקורת: אני מת על רמת הגולן. זה המקום הכי יפה בעולם. אבל אני גם רואה בה שטח כבוש ומרגיש שאיני יכול לגור שם ברמה המוסרית. ושוב, אני לא שופט אף אחד שכן גר שם.

      • Nitzan Bar  On 11 בספטמבר 2012 at 15:28

        אני מצטער הפתעת אותי לחלוטין! שטח כבוש, רמה מוסרית? רמת הגולן הייתה של הסורים פחות זמן ממה שהיא הייתה שלנו. (מי ששלט כאן היו בכלל הצרפתים)
        שלא נדבר על זה שאם בטעות היו מחזירים את הרמה לסורים, אם מה שהולך עכשיו בסוריה לך תדע מי היה צופה פה על הכינרת עכשיו.

        הפתעת אותי כי חשבתי שאחרי כל כך הרבה שנים וכל כך הרבה דברים שעברו עלינו במדינה (פלסטינים, מיצריים וכדומה) שרמת הגולן נהייתה סוג של קונצנזוס ואנשים הבינו שרמת הגולן היא חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל ושאין שום סיבה שבעולם שנרד מרמת הגולן ונעבור לאנשהו.

        אתה מוזמן לבוא לביקור ולהתרשם בעצמך ממפעל ההתנחלות הענק שהולך כאן!

        מוסרי?!?! באמת שהפתעת אותי!

      • tsoof  On 11 בספטמבר 2012 at 15:52

        אני יודע ניצן. לגמרי לוקח על עצמי את האחריות כיפה נפש.

        וכאמור, אל תרגיש חלילה שאתה צריך להסביר לי את עצמך. אני מדבר על התחושות שלי, לא על מה שנכון. וכבר אמרתי: אני מאוד אוהב את הרמה. היא מקום נפלא. ואני עושה בעצמי את האיפה ואיפה, כי אנחנו כן מטיילים שם, להבדיל מבשטחים. בקיצור, אני יפה נפש מדי, וכל האחריות עלי.

        לגופו של עניין, רמת הגולן סובלת מבחינתי מכל הבעיות של הצפון: העלות הנמוכה של הנדלן מתקזזת בדרך כלל עם הדלק והעלות הגבוהה של החינוך. ועבודה, לאנשים כמוני, אין בכלל. מה שלא אצליח להרוויח דרך האינטרנט לא אוכל להרוויח כלל.

        אבל אני אחשוב על זה עוד פעם. יש לי אפילו שניים-שלושה מכרים שמאלנים שהיגרו לשם. אולי אדבר איתם כדי להבהיר סוגיות מוסריות.

        שנה טובה.

      • Nitzan Bar  On 11 בספטמבר 2012 at 16:00

        תשמע, אני גם עובד במחשבים (חברת סטארט אפ) ואני יודע על הרבה אנשים הייטקיסטים שגרים פה באיזור, חלק עובדים מהבית, וחלק נוסעים לקצרין טבריה וכרמיאל (30-45 דקות נסיעה)

        ולפי מה שאני יודע וזה מאוד מפתיע יש פה דווקא לא מעט שמאלנים.
        מבחינת החינוך הוא מעולה ובמחירים יותר נמוכים מהמרכז.
        ההוצאה היחידה היא דלק אבל גם זה לא יותר מידי כי אין פקקים אז העלות דלק בנסיעה היא נמוכה בהרבה.

        אם מעניין אותך ואתה רוצה להתייעץ אשמח לעזור.

        שתהיה שנה טובה גמר חתימה טובה וחג שמח….

      • שפוי  On 11 בספטמבר 2012 at 17:06

        אתה מנותק מהמדינה, ומפונק יותר משאי-פעם תודה בכך לעצמך. "ערבות הדדית" היא כנראה סיסמא בשבילך שאין לך בעיה להניף במהלך הפגנה כנגד מדינת ישראל, אבל אין לך חצי מושג מה זה אומר.

      • tsoof  On 11 בספטמבר 2012 at 17:24

        מה זה אומר? תסביר.

      • Nitzan Bar  On 11 בספטמבר 2012 at 17:30

        בלי לדעת מי המגיב, לדעתי הוא מרמת הגולן, והערבות ההדדית זה משהו שגילתי שעדיין קיים פה. (אנחנו א החג עושים מלא זוגות צעירים ביחד וכמה אמהות עובדות, כל אחד מביא משהו)
        זה סוג של משהו שחשבתי שנכחד מהמדינה בזמן שגרתי במרכז, גיליתי אותו מחדש שעברתי לרמת הגולן.

        שוב אני לא מתיימר לדבר בשמו של ה"שפוי" אבל זה מה שנראה לי לפחות…

      • tsoof  On 11 בספטמבר 2012 at 17:34

        אבל העניין הזה של ה"אתה כזה וכזה", הוא מאוד עצוב בעניין.

        אני נוטה לא להסכים עם הרבה אנשים, אבל אם אני לא יכול לנהל איתם דיון כמו בן אדם, אני מעדיף לסתום את הפה. הנחות היסוד שאנחנו עושים לגבי אנשים, בסגנון "חתיכת צפונבון אשכנזי מפונק" הן לא פעם מוטעות להחריד.

      • Nitzan Bar  On 11 בספטמבר 2012 at 17:39

        מסכים איתך במאה אחוז.
        כמו שאמרתי, רק ניסיתי לתרגם את דבריו של ה"שפוי"…

        גם אני לרוב די נרגז מהקטלוג האוטומטי של האנשים באינטרנט שמכניסים אותך למשבצת מסויימת אחרי שהם קוראים שורה וחצי שכתבת.
        אדם הוא מכלול הרבה יותר מורכב מזה.

      • עדו  On 11 בספטמבר 2012 at 20:58

        שפוי יקר. מי בדיוק מפגין 'נגד' מדינת ישראל? האחרונים שעוד מנסים להציל אותה מהרס מוחלט?

  • זיו  On 11 בספטמבר 2012 at 15:34

    פוסט משובח ועצוב. אצלי האחת אמרה שהיא לא עוברת לפריפריה כי ככה, ואין לה מה לעשות שם וזהו. חסכה לי את הבדיקות.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 11 בספטמבר 2012 at 16:06

    זה אכן לא פשוט וגם אנחנו חשבנו על בנית בית בקיבוץ אבל כשמבררים את הפרטים הקטנים זה לא ממש ורוד כמו שנראה על הנייר אבל יש באמת הרבה מקומות אחרים בצפון לא פחות טובים, תבואו לכרמיאל, אני חיה פה כבר מעל 20 שנה וטוב לי פה ויש אחלה איכות חיים רק מקווה שתמצאו פה פרנסה טובה, זאת הבעיה הכי גדולה בצפון.

  • lilach (@lilachrubin)  On 11 בספטמבר 2012 at 16:23

    פוסט נפלא!

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 11 בספטמבר 2012 at 17:15

    יש פה איזו הכללה על קיבוצים והרחבות וכדומה.
    בחלק נכבד מאוד מהקיבוצים בסביבה שלי (גליל מערבי), הוקמה אגודה קהילתית כך שאנשי ההרחבה חברים באגודה הקהילתית בלבד (כמו בכל ישוב קהילתי אחר בארץ), ואין להם שום תלות כלכלית בקיבוץ (שהוא אגודה שיתופית), לא לטוב ולא לרע.
    חברי ההרחבה משלמים מיסי אגודה, בדיוק כמו חברי הקיבוץ, עבור שירותים מוניצפליים כגון נוי ציבורי, אירועי תרבות, וכד'. כל אגודה גובה מחיר שונה על פי השרותים שהיא מספקת, ועל פי החלטת החברים בה (חברי הקיבוץ הם חברים שווים באגודה הקהילתית ולצד זה הם חברים גם באגודה השיתופית).
    נכון משלמים על הקרקע ומשלמים על פיתוח כמו בכל מקום אחר, ובדרך כלל קצת פחות כי יש הטבות של ישובי קו עימות. ההחלטה על התחייבות למגורים למשך חמש שנים היא החלטת מנהל מקרקעי ישראל ותקפה לגבי כל ישוב שהקרקע היא קרקע מנהל. יחד עם זאת יש רישום מסודר בטאבו ופרצלציה , כך שהנכס הוא שלך והקרקע גם. כשאתה מוכר את הבית אז הקונה עובר ועדת קבלה של האגודה, והופך חבר אגודה. מין הסתם כל משפחה ממוצעת תתקבל בשמחה.
    בעיני זו קצת התלהמות להפוך את הקיבוצים למעין טייקוני נדל"ן שמשכירים או לא בתים/ מונעים מכירה וכדומה.
    תמצא קיבוץ שעבר תהליך שיוך נכסים , בדרך כלל מתחיל בקיבוצים כאלה תהליך טבעי של מכירה על ידי היורשים. אצלנו בקיבוץ למשל מוצעים למכירה בתים של יורשים על מגרשים של כ – 400 מ"ר עם זכויות הרחבה וכמובן צורך בשיפוץ במחירים סביב 800000 ש"ח. זה לא עשרות בתים אבל קיימים כאלה, וחלקם, הפלא ופלא מפורסמים ביד 2.
    החינוך לא עולה הרבה יותר מאשר בתל אביב, אבל מקבלים עבור הכסף הרבה יותר: גנים שפועלים 51 שבועות בשנה, הרבה יותר סייעות גם בגילאי חובה, טיולים יומיים בקיבוץ ועוד הרבה. וככה גם ביסודי והלאה. לחופש ולעצמאות שהילדים זוכים לו אין תג מחיר, ואת זה אני אומרת כמי שגידלה ילד עד גיל 7 בתל אביב.
    שמע, אתה כותב נפלא, ומצחיק, וחמוץ מתוק, אבל לא בטוח שעשית שיעורי בית עד הסוף.
    .

    • tsoof  On 11 בספטמבר 2012 at 22:28

      תודה רבה. וכשאתה שומע על מישהו שמוכר בסער או בגשר הזיו בכאלה מחירים, תעשה טובה ותרים טלפון.

  • רז  On 11 בספטמבר 2012 at 17:46

    משהו אחד מפריע לי. מצד אחד אתה טוען שאתה ואישתך משתייכים לעשירונים העליונים, ומרוויחים יפה מאוד. מצד שני אתה אומר שאם אחד מכם לא מכניס כסף הביתה במשך חודשיים אז כל החסכונות שלכם הולכים… זה קצת משדר חוסר אמינות; או שאתם לא באמת מרוויחים כזה טוב, או שאתם מבזבזים הרבה יותר מדי כסף ולכן החסכונות שלכם הם בגובה משכורת חודשית אחת של כל אחד (או אחת) מכם. ובמקרה הזה, כל הפוסט שלך מאבד מהפואנטה שלו, ולא משקף באמת זוג בעל אמצעים שמגלה שהפריפריה לא אפשרית אפילו עבורו.
    חבל, אתה כותב לא רע.

    • tsoof  On 11 בספטמבר 2012 at 17:51

      1. אני לא טוען כלום. זה לא בית משפט פה.
      2. אני מניח שאתה לא באמת יודע כמה עולים החיים בתל אביב למשפחה של חמש נפשות. אתה יודע מה, לא רק בתל אביב. רמז: תחשוב במונחים של 20 אלף שקל. ולא פעם יותר.
      3. איזה חיסכון קצר טווח (נזיל) משפחה צריכה כדי להחזיק רזרבות לחמישה-שישה חודשים? תעשה אתה את החשבון. אתה בטח לא רע בחשבון.
      4. אני באמת כותב לא רע.

      • רז  On 11 בספטמבר 2012 at 18:06

        אתה אוהב לכתוב בסעיפים, אתה לא סובל מ-OCD, נכון? 🙂
        אני יודע כמה עולה המחייה למשפחה (אמנם לא של חמישה, מודה) ואני תושב תל-אביב. אני יודע שזה מאוד קשה, אני איתך כאן. עם זאת אני רוצה להגיד לך שבתור אחד שמשתכר לא רע (ההכנסה המשותפת שלי ושל אישתי היא בסביבות ה-18 אלפים ש"ח נטו) אני מרשה לעצמי הרבה פחות מחברים בעלי משפחה אחרים שמתשכרים (הרבה) פחות ועדיין הם טסים בראש השנה הקרוב לשבוע ביורודיסני- לפיכך בעוד 3 שנים לפי הקלקולציה שלי אני ואישתי נוכל לקנות דירה. ולא, לא בפריפריה. קיבלתי כאן הרושם (מוטעה, אולי) שאתה גם חוטא במחייה שהיא מעל הפופיק (כי 20 אלף שקל גם ל-חמש נפשות, זו מחייה שכנראה כוללת גם לא מעט מותרות). אני כנראה לא הבנתי נכון, הייתי בטוח שסך כל הכנסותיך שווה למשכורת דו-חודשית, אם התכוונת לעו"ש, סאחתיין עלייך. וכך עצה לסיום ממני, בתור עוסק בתחום היעוץ הפיננסי- תחתור לקנות בית. אני פעם חשבתי אחרת, והשנים האחרונות שכנעו אותי שאם יש באפשרותך, פשוט תקנה.
        ולסיום סיומת- תסתכל על עמק החולה (קרוב לקריית שמונה)- מכיל מושבות מדהימות כמו ראש פינה ויסוד המעלה. הארנונה כמו בתל אביב (אפילו יותר) אבל הרמת חיים היא מדהימה, גם החינוך. המון בעלי מקצועות חופשיים שזכיתי להכיר עשו "טרנספר" למקומות הללו. הרי אין חשיבות רבה למקום המגורים שלך עם הפרנסה שלך היא דרך עיסוקך בבית. לילדים שלך זה בטוח עדיף. בהצלחה.

      • רז  On 11 בספטמבר 2012 at 18:07

        עכשיו ראיתי שכתבתי "חמישה נפשות" במקום חמש נפשות… ועוד הרשתי להחמיא לעצמי על הכתיבה שלך מקודם 😉

  • בר  On 11 בספטמבר 2012 at 18:01

    סע שעה וקצת דרומה מתל אביב, גם אין מס הכנסה, גם ממש זול, גם משרד התמ"ת משתתף במשפחתונים, גם החינוך מצויין יש רק בעיה קטנה אחת יש קסאמים אבל מתרגלים. בקיצור אין כמו עוטף עזה, יש כאן גם הגירה חיובית מאוד גדולה בשנים האחרונות, ותאמין לי אחרי כמה שנים במרכז תל אביב, ובשרון, החיים כאן זולים במינימום 5000 ש"ח לחודש.

    • רז  On 11 בספטמבר 2012 at 18:08

      וגם: סך כל הכנסותיך= סך כל חסכונתיך
      כך=קח
      אני חייב ללמוד איך עושים הגהה:)

      • tsoof  On 11 בספטמבר 2012 at 22:31

        שאלה יהיו הצרות שלך. 🙂

  • גיא ק.ז  On 11 בספטמבר 2012 at 18:11

    רשומה מעניינת אבל בעייתית. מצד אחד אתה אומר שאתה מוכן "להתפשר" על המעבר לפריפריה (אנשי קרית שמונה והסביבה מודים לך על ההקלה בתנאי המו"מ), אבל בתנאים שלך: שרמת החינוך לא תיפגע, שרמת החיים לא תיפגע, שיהיה מספיק נוח לנסוע את המרחקים והמרחבים "האינסופיים" של המדינה שלנו, ועדיף כמובן שגם איכות המקיאטו לא יפגע.

    זה מפריע לי הדברים שאתה כותב מכיוון שאנשים ממשיכים לחיות בבועה שיוכלו לממן את עצמם לדעת כל החיים ובעוד 10 שנים זה מבחינתם "אחרי המבול" (זה בתגובה שהכל טוב ויפה לך כרגע בלי דאגות בחיים). נכון ביבי-שטייניץ אשמים בגאות של המחייה, אבל גם אנחנו אשמים בכך שאנחנו מעדיפים לחיות במרכז רק כדי שיהיה לנו יותר נוח להאשים אחרים. הכלכלה עובדת בפשטות – היכן שיש יותר אנשים המתחרים על אותם "מוצרי צריכה" יהיה גם יקר יותר לרכוש אותם.

    אולי צריך איזה גראד כדי לפוצץ את הבועה הפיזית והמחשבתית של תל אביב. בטוח שלבן גוריון זה כבר לא היה מזיז.

    • tsoof  On 13 בספטמבר 2012 at 9:13

      היית צודק אם היתה לי תעסוקה בצפון. אבל אין, מה שהופך את התיאוריות הכלכליות שלך למופרכות. הבועה שלי היא המקום בו אני מתפרנס.

      • גיא ק.ז  On 13 בספטמבר 2012 at 10:12

        אין תעסוקה בצפון זו אחת הקלישאות היותר מצחיקות שאני נוהג לשמוע מאנשים שמתבססים על שמועות

        כנס לאתר לשכת התעסוקה
        http://www.taasuka.gov.il/Taasuka/Employment+Statics/2012/

        בחר לעצמך את יישוב חלומותיך ותראה שההבדלים בין תל אביב לבין הצפון מבחינת דורשי העבודה הם לא גדולים – כלומר יש איפה לעבוד בצפון.

  • דבי  On 11 בספטמבר 2012 at 20:03

    הגעתי אליך דרך ורד, וטוב שכך!
    מזמינה אתכם להגיע לכפר ורדים, 20 דקות נסיעה מרכבת נהריה, יישוב עם אוריינטציה קהילתית חמה. בתים מרווחים עם גינה בסביבות המיליון עד מיליון וחצי ש"ח וגם בהשכרה המחירים סבירים. חינוך טוב חינם ואם רוצים עוד יותר העשרה ופינוקים אז אנחנו גם במרחק קצרצר מבית הספר הניסויי המדהים בתפן, שהוא קצת יקר אבל יחסית למחירים במרכז לבתי ספר באיכות הזו זה בערך רבע מחיר. לא יודעת בני כמה הילדים – אבל המרכז לגיל הרך של המועצה מספק פעילויות מדהימות בכלום כסף לגילאי 0-6, וגם החוגים אח"כ במחירים סבירים ביותר.
    בקוצור – בואו! כאן שמחים תמיד לקלוט אנשים טובים!

    • tsoof  On 11 בספטמבר 2012 at 22:33

      תודה דבי. אפשרות באמת מעניינת. אנחנו בהחלט מסתכלים גם על כפר ורדים.

  • טל  On 11 בספטמבר 2012 at 20:05

    הגיע הזמן פשוט לעבור לחו״ל לא?
    מה עם זה? אתה והזאתי לא לוקחים בחשבון?

    • tsoof  On 11 בספטמבר 2012 at 20:25

      אין ויזה. אין אזרחויות

  • ד"ר אוֹרי אמיתי  On 11 בספטמבר 2012 at 20:51

    צפריר שלום –

    הנה עוד עצת חינם: חיפה. כל שאר העלויות פחות או יותר כמו במרכז (לכיוון הפחות, בדרך כלל). נדל"ן הרבה הרבה יותר זול.

    אם תרצה לשׂוחח על זה, פנה אלי בדוא"ל.

    שנה טובה,
    אוֹרי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 11 בספטמבר 2012 at 22:56

    שלוש מילים לי אליך: פרדס חנה כרכור

  • מירי  On 11 בספטמבר 2012 at 23:17

    קצת מגוחך בעיני שכמעט כל התגובות היו בנוסח פטיש, מסמר נתקע מהר… כלומר עייצעס במקום להתייחס לעצם העניין: עשירון עליון, כפי שקראת לעצמך צפריר, אינו נמדד רק בגובה המשכורת, אלא ברכוש שברשותו, בהכנסה הפנויה שלו ובעיקר במידת החופש שלו: אם אדם אינו יכול לעבור חודשיים-שלושה ללא הכנסה , הוא עני. מטריד אותי "ששולחים" אותי לפריפריה – בדרך כלל מקומות ללא תעסוקה או אפשרויות למגוון תרבותי: בעוד נבחרי העם שלנו, שחיים על חשבוננו ובזכותנו, יכולים להרשות לעצמם לבחור : אחד בחר קיסריה, השני בחר מגדלי אסותא. זה שבקיסריה יושב על פי הפרסומים על 40 מיליון שקל – איכ הוא יכול להתייחס למצוקות של העם? מעמד הביניים, גם אם הוא מרוויח טוב, נמצא על עברי פי פחת והעמותות מדווחות על לא מעט אנשים כאלה שנזקקים לחבילות מזון לחג.שאלת איכ חיים אנשים, ובכן הם לא חיים – בכל אופן לא כמו שאני תופסת חיים. הם נמצאים במלחמת הישרדות מתמדת ונאלצים לוותר על הרבה דברים – אני מכירה את זה מקרוב., מאוד מקרוב.

    • tsoof  On 11 בספטמבר 2012 at 23:27

      אני חושב שבדיוק על זה ניסיתי לכתוב. על העאלק עשירונים, ועל העוני המבני שלנו.

  • קריית שמונאית  On 12 בספטמבר 2012 at 0:47

    אני ושאר תושבי העיר מצטערים שאנו לא עומדים בקריטריונים שלך.. באמת סליחה.. האמת ההשכלה האקדמית שיש לי ולבן הזוג שלי ולשאר המשפחה המורחבת אינה עולה בקנה אחד עם היכולות שלך ושל משפחתך . אני מבינה את ה״פחד״ שאם תבחר להיות שכן שלנו חלילה , עלולים אנחנו לקלקל את בני משפחתך ואת חינוכם. כל מה שכתבת מנותק מהמציאות וממש לא נכון-( כולל עניין ההרחבות בקיבוצים) לדעתי עליך לבדוק את עצמך בכמה מקומות: הראשון בסטראוטיפים שקיימים אצלך בראש-( חינוך אגב מתחיל בבית וצר לי על ילדים שיגדלו עם כאלה עמדות) והשני האם אתה באמת רוצה לעזוב את המרכז? מה שכתבת הוא מכלול של תירוצים למה לא לעזוב אז מה לעזאזל אתה רוצה מאיתנו? אולי עדיף שאתה והזאתי שלך תשארו איפה שאתם ככה יהייה פחות חרא בעיר שלי!!!

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 12 בספטמבר 2012 at 1:22

    כתבת יפה..עשית עוול לדור החלוצים שהזכרת אותו רק במשפט אחד לא פרופורציונלי ומגיע להם להזדקן בכבוד (סבא שלי למשל. שלא יכול להוריש לי את דירתו). תמיד אתה יכול לתקן את זה מעט – הטקסט שווה את זה! וחוץ מזה גם אני סנובית קרייריסטית עברתי עכשיו לעיירת פיתוח. גם חלוציות, גם דירת גן משלי בלי משכנתא, וגם קצת אויר להיות בפנסיה על חשבון ביס מהחסכונות עד שאמצע את מקומי בדיוק מבחינת פרנסה)

  • מהמרכז לגליל  On 12 בספטמבר 2012 at 2:58

    תחילה קראתי את מילותיך, עזבתי את המאמר, אחר כך חזרתי אליו שוב. משהו הציק לי, הייתי צריך להגיב, להגיד לך משהו, אז הנה – אעשה זאת כעת: רעייתי ואני, שנינו בעלי מקצועות חופשיים, וילדינו עברנו לפני כמה שנים מלב המרכז אל הגליל העליון. צר לי, אך מרבית הדברים עליהם כתבת הקשורים לאזור זה הם פשוט אוסף של שטויות. אבל מה שהכי הכאיב לי והכעיס אותי היו הדברים שכתבת על קריית שמונה. אין לך שמץ של מושג איזו עיר מדליקה זאת ואיזה אחלה תושבים יש כאן. אבל עזוב, אתה לא תבין את זה, תישאר שם, במרכז, מתאים לך, וגם לנו.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 12 בספטמבר 2012 at 5:34

    לעניות דעתי, אתה אפילו לא שווה התייחסות ותגובה….. והמבין יבין!!!!!!!!!!!!!

  • מוטי גולן  On 12 בספטמבר 2012 at 5:56

    תישאר בתל-אביב עם ה"זאתי"שלך, תחסוך אתכם מאיתנו.

  • Amit  On 12 בספטמבר 2012 at 8:07

    השתמשת כאן בכמה דוגמאות מוקצנות כדי להדגים כמה המדינה מזניחה את הפריפריה, אבל יש מקומות שהם לא תל אביב ואפשר לחיות בהם גם לפי התנאים שלך.
    מצד שני יצא לך אחלה פוסט, העברת את המסר שאתה רוצה להעביר, וקצת התנשאת – כי בכ"ז אתה תל אביבי והם לא – אז למי אכפת?
    היה נחמד אם היית מגלה קצת אמפתיה לצרות שלהם במקום להתנשא. לא, אני לא מבקש ממך לגור שם אם זה לא מתאים לך אבל לפחות – אם אין בידך לעזור להם – לפחות לגלות קצת אכפתיות ולא להסתכל מלמעלה על כל מי שהוא לא בדיוק אתה.
    העובדה שבתל אביב יותר נוח ויותר נעים היא לא כי אתה שווה יותר מכל תושב פריפריה ממוצע. זה קורה כי המדינה זרקה אותם שם ולא משקיעה שם משאבים, אבל כנראה שקל לשכוח את זה כשאתה שוכר בתל אביב וחי חיים טובים בסך הכל.
    כשאתה מנסה לחסוך כמה שקלים בחודש הם נלחמים להרוויח כמה שקלים בחודש. זה כמובן נותן לך את הזכות המלאה להתנשא.
    בהצלחה.

    • tsoof  On 13 בספטמבר 2012 at 9:23

      עמית, הפוסט הזה הוא על המקום בו אני חי מנקודת הראות שלי. אולי אני אמפתי ואולי אני לא. אני בטח לא אמור לייצר אמפתיה בכל מקום שבו מישהו זקוק לאמפתיה. אני חושש שהתגובות בסגנון "לך יה צפונבון תל אביבי מפונק" באות מאנשים שמרגישים שהטקסט הזה מתנשא עליהם. הואשמתי בעבר בהתנשאות לא פעם – וזה אפילו נכון לעתים – אבל זה לא המקרה כאן. אני מספר על הבעיה של משפחה מתל אביב לצאת לצפון. זה לא אומר שהאנשים בצפון פחות טובים ממני, או שטוב להם או רע להם, אם שהם סובלים או שהם נחותים. את כל המסקנות המוזרות האלה אנשים מסיקים בעצמם.

      ולגבי כל ההצעות נהדרות של כל האנשים שמתגייסים לעזור, ואומרים לי לבוא לנהריה או קרית שמונה או כרמיאל או כפר ורדים, או הערבה או הגולן או מצפה רמון או שער הנגב (נולדתי בשער הנגב. סחבק מהפריפריה בכלל) – תודה רבה לכולם. יש לכם שם עבודות בשכר גבוה שיכולות להחליף את הפרנסה הנוכחית שלי? אם כן, שלחו לי אימייל או דברו אתי בפייסבוק. אם לא, ובכן, סחבק יישאר תל אביבי מתנשא. לא כי אני רוצה, אלא כי אין לי חלופות ריאליות בפריפריה.

      (ולגבי מי שהציע לי לעבור לפתח תקוה – תעבור אתה לפתח תקוה.)

  • איציק הימן  On 12 בספטמבר 2012 at 9:07

    אין שום קושי למצוא דיור בפריפריה במקומות איכותיים במחיר מצחיק. הקושי הוא בעלויות הנסיעות והזמן המבוזבז, או במציאת פרנסה מקומית (בפערים גדולים ביחס למרכז אם בכלל מוצאים) – העלות בשורה התחתונה יוצאת גבוהה יותר בפריפריה!
    ולגבי ההערות על קרית שמונה – אכן, טועה הכותב, הערים והעיירות בפריפריה, אפילו המוזנחות ביותר, מספקות איכות חיים למי שיודע לחפש – על אחת כמה וכמה במטופחות ובמושקעות שבהן, קרית שמונה נמצאת במקום טוב באמצע למיטב ידיעתי.
    ענין הקיבוצים ממש לא רלוונטי, יש די והותר חלופות איכותיות לקיבוצים, הן ביישובים קהילתיים ובמושבים והן בערים ובעיירות כאמור. זה שהם מעמידים תביעות – מי שמסכים, מגיע לו.

  • איציק הימן  On 12 בספטמבר 2012 at 9:33

    בהרחבה, אם נמפה את מחירי הדיור בארץ, נמצא שהמחירים צונחים רק באותם מקומות שמעבר לטווח סביר ליוממות, ושעלות הנסיעות במקרה הטוב מתקזזת עם החסכון בדיור. כלומר – ההמלצה לחסוך באמצעות מעבר לפריפריה היא שקרית – להיפך אם כבר, יקר יותר לגור בפריפריה, איכות חיים עולה כסף.

  • Uri Breitman  On 12 בספטמבר 2012 at 10:10

    הפריפריה הוקמה מסיבות פוליטיות – הגדרת הגבולות וכו'. תכל'ס, הפרנסה נמצאת במרכז, והדרך הנכונה ביותר לבני-אדם לגור, היא בערים גדולות ומבוססות עם תשתיות תחבורה, בריאות וחינוך. מי שגר בפריפריה, מקבל כסף מן המדינה כדי לעשות זאת, כי הוא מספק שירות "שמירת גבולות" עבור הממשלה ומוסדות הביטחון. כל השאר – עדיף שיתרחקו משם. זו לא התנשאות – אלו עובדות כלכליות: ערים זה מודל שעובד.

    • איציק הימן  On 12 בספטמבר 2012 at 10:18

      לא הבנתי – זו תזה כללית לכל מדינות העולם או רק לישראל? ובאיזה אופן שומרים תושבי הפריפריה על הגבולות? למה הצבא לא יכול לעשות זאת? ולמה בכלל צריכה מדינה אם כך שטח מחוץ לעיר?

    • איציק הימן  On 12 בספטמבר 2012 at 10:19

      עד כמה שידוע לי, בכל העולם עסקים נודדים לפריפריה משיקולים כלכליים טהורים, כי שם העלויות נמוכות יותר. כך למשל, סירס כבר שנים רבות לא יושבת במגדל סירס… אלא מחוץ לשיקגו. אבל לשם כך יש צורך בתשתית תחבורה נוחה ויעילה.

  • Revital Oren  On 12 בספטמבר 2012 at 10:41

    קשה לך לגור במקום כבוש? גם בת"א ובהרצליה יש שטחים שגורשו מהם משפחות ערבים, גרשו אותם מהבתים, אבל זה כמובן לא נחשב בעיניך, אתה כזה עלוב, חשבת מה היה קורה אילולא אף אחד לא היה גר בפריפריה? אכפת לך בכלל? איזו מן אמירה זאת? אני גרה בצפון בישוב קהילתי, ואני תל אביבית לשעבר, ולעולם לא אעזוב את המקום שבו אני גרה, הילדים שלי גדלים כאן בכיף בשקט ובעניין רב, אתה מהמגניבולים שחושב שתל אביב זה הדבר, אז ממש אין לנו רצון להיתקל בנבובים כמוך. פוסט מתנשא אבל מי שמתנשא בא ממקום נמוך מאד.

  • דן בידנר  On 12 בספטמבר 2012 at 11:24

    כמה אי דיוקים והשמצות…

    באופן כללי במדינת ישראל,אנחנו אריסים , הקרקע (ברוב רובה) לא שייכת לך אלא למינהל ואתה רק חוכר אותה.
    לגבי הקיבוצים, החוקים במדינה מאלצים את הקיבוצים (ועוד ישובים) לפעול בצורה הקיימת.
    ההרחבות בקיבוצים (שונות מאחד לשני) אבל בגדול הם לא בהכרח חברים בקיבוץ ולכן לא שותפים בערבויות של החברים אחד לשני.
    אי אפשר למדוד כל דבר בכסף.ולכן- גם אם סגנון החיים לא מתאים לך, אם זה קרית שמונה, מאה שערים או קיבוץ כלשהו, לא צריך להשמיץ, אולי למישהו אחר זה כן מתאים.

    • tsoof  On 13 בספטמבר 2012 at 9:34

      אין פה שום השמצה. אפס. יכול להיות שלא דייקתי לגבי עזרה הדדית. אני עוד לא סגור על זה. זה בלוג, לא מגזין תחקירים.

      ולגבי העניין לפיו אי אפשר למדוד כל דבר בכסף, ובכן: תשלומי קהילה, הוצאות חינוך, הוצאות דלק ומחירי נדל"ן בהחלט כן אפשר למדוד בכסף. ובאחריות, אני לא מספיק עשיר כדי להיות קיבוצניק.

      (אגב, גם רוב הקיבוצניקים לא. הם פשוט לא שמו לב.)

  • מירי בר סיני  On 12 בספטמבר 2012 at 11:28

    בתור בת של מהגרים, לא בלונדינית, אקדמאית עם 3 מקצועות בעלת סטאז' בכולם, אני רחוקה מלהרוויח את מה שכל אחד מכם מרוויח. בנוסף לכל הצרות אני גם יתומה, וגם רווקה. באופן הזוי ישראל שאליה הביאו אותי בגיל10, הפכה למדינה שמאיימת לאכול אותי בכל רגע. הפיתרון שלי הוא שאני מתכננת ירידה מהארץ, יחד עם 3 זוגות חברים שלי- זוג אחד נוסע לאוסטרליה ושניים נוספים ואני לקנדה. כולנו אנשים משכילים, שומרי חוק, שמעוניינים להקים משפחה (וחלק כבר הקימו) אבל לא רואים את עצמנו מצליחים במשימה הדי טריוויאלית הזאת כאן, בארצו- היכן ששרתנו, היכן ששילמנו מסים, היכן שתרמנו לקהילה, היכן שהשפה והחוצפה מדברת לליבנו. מקום שהוא ביתנו בכל קנה מידה, מלבד אי היכולת להתקיים כאן. זה עצוב, אני לא שמחה בכלל שהמצב לא מותיר לי ברירה, תבין אין לי חסכונות, אין לי הורים, הסיכוי שלי לקנות כאן בית הוא רק להתחתן עם אוליגרך. והם כולם כבר תפוסים. אני לא מעוניינת להיות בלחץ כלכלי כל חיי, זה הרג את הורי מול עיני בגיל מאד צעיר.

  • איילת  On 12 בספטמבר 2012 at 12:20

    כתבת נפלא ודי מפתיעה אותי רמת האמוציות שמתלווה לתגובות כאן, אבל זה הופך את כל הסיפור להרבה יותר מרתק ואירוני.

    יש קו דמיוני (מחד) אבל מוחשי מאוד (מאידך) שמחבר בין המחנק שבמגורים בתל אביב למחנק שבמגורים בפריפריה והקו הזה הוא העובדה המצערת שפשוט לא נותנים לחיות במדינה הזו.

    הממשלה פותחת לך דלת, אבל מקפידה למתוח חוט מכשיל בין המשקופים.
    לא ברור למה כולנו עדיין מופתעים כשאנחנו מוצאים את עצמנו משתטחים על הקרקע.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 12 בספטמבר 2012 at 12:53

    תעזבו את ישראל. הממשלה צריכה לראות שהאזרחים שרצו מדינת רווחה (וקיבלו פתיחה אנאלית ולא בהסכמה) מצביעים ברגליים. לעבוד תוכלו דרך האינטרנט, ולחזור תמיד אפשר. תנו לזה סיכוי.

  • מוקו  On 12 בספטמבר 2012 at 16:17

    טל מילר נרעש ויוצא להגנת קרית שמונה המסכנה.
    בתור אחד שגר בצפון 25 שנה ועכשיו גר בתל אביב – דע לך שאנשים מהצפון מלכלכים על המרכז ו"מרימים את האף" כמו שאמרת הרבה הרבה יותר מאשר אנשים שחיים במרכז ( לדוגמא תל אביב).
    אין פעם שאני חוזר למושב בסופי שבוע ולא מקבל מבול של הערות צינויות – לא רק מהזקנים- גם מהצעירים… יש לצפונים כזאת אליטיסיות מבאסת , והמון מירמור כלפי תל אביב משום מה.
    טוב לכם איפה שאתם נמצאים? זה מקום נפלא, (באמת, יום אחד אגדל שם את ילדיי ללא צל של ספק) , אבל תנו לחיות בשקטי- עדיף להיות מרוכזים במקום שבו אנו נמצאים במקום לחפש כמה גרוע יכול היה להיות במקום אחר כל הזמן…

  • דני  On 12 בספטמבר 2012 at 18:30

    יש פה איזו בעיה בנתונים.

    דירות 4 חדרים ברמת גן גבעתיים (מחירי אמצע למרכז. תל אביב יקרה יותר. פתח תקווה זולה יותר):
    http://www.yad2.co.il/Nadlan/rent.php?AreaID=3&chkArea%5B%5D=20&City=&HomeTypeID=1&fromRooms=4&untilRooms=4&fromPrice=&untilPrice=&PriceType=1&FromFloor=&ToFloor=&EnterDate=&Info=
    ממוצע: ~5200 ש"ח לחודש

    דירות 4 חדרים ב"גליל ועמקים":
    http://www.yad2.co.il/Nadlan/rent.php?AreaID=20&chkArea%5B%5D=3&City=&HomeTypeID=1&fromRooms=4&untilRooms=4&fromPrice=&untilPrice=&PriceType=1&FromFloor=&ToFloor=&EnterDate=&Info=
    ממוצע כ 2200 ש"ח לחודש

    לא פער יפה?

    וזה בלי לדבר על בתים פרטיים. אני גר בבית פרטי עם 4 חדרים ענקיים וגינה, אזור כפר תבור, במחיר 3800 ש"ח לחודש. ואלו המחירים באזור

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 12 בספטמבר 2012 at 19:16

    http://www.madas.co.il/478304-he.aspx

  • הגר  On 12 בספטמבר 2012 at 21:30

    כל כך נכון. אנחנו אפילו לא השקענו בחיפוש כה רציני כמוכם. כל הכבוד על ההתעמקות. מודה שהחיים על אופניים לוקחים בגדול את כל האפשרויות האחרות, וגם פרנסה בכבוד. כל אפשרות של כניסה למכונית בבוקר במקום דיווש של רבע שעה מותיר את תל אביב כאופציה היחידה.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 14 בספטמבר 2012 at 16:52

    גיבוב של תירוצים

    אנחנו עברנו מהמרכז ובנינו את ביתנו באחת ההרחבות בגליל העליון הבית על שמנו בטאבו ואם נרצה למכור או להשכיר אין באפשרותו או ברצונו של הקיבוץ למנוע זאת מאיתנו (אני מבינה את רצונם בועדת קבלה וסינון ויש מספיק אנשים שרוצים ועומדים בקריטריונים )
    אומנם בקיבוץ שלנו אין יותר הרחבות אך בקיבוצים באזור יש הרחבות רבות שניתן לבנות בהם בית בסביבות המליון ש"ח שבהם הנכס בבעלותך גם החברות היא "בעצמאות כלכלית " כך שאינך שייך לערבות ההדדית ורק משלם דמי קהילה משתנים מקיבוץ לקיבוץ
    וטעות בידך שהקיבוצים שלא מופרטים הם העניים שבחבורה
    יש לציין שלא אז וגם לא היום אנחנו לא נחשבים העשירון העליון אלא כבעלי השכר הממוצע במשק אנחנו בצפון כבר 4 שנים ומרוצים מאוד מאיכות החיים מהחינוך מהקהילה ובכלל מהמעבר צפונה – לא רואה את עצמי מגדלת ילדים בעיר.

    ההתרשמות מהבלוג היא שלא אתה ולא הזאתי מעוניינים לעבור לפרוורים טוב לכם בת"א
    ואם כן אז לא מהמניעים הנכונים לא תתעשרו מהמעבר לצפון. כמו שכתב פה משהו בתגובות
    איכות חיים עולה כסף – החינוך פה לא זול אבל שווה כל אגורה
    המחירים של המצרכים פה גבוהים יותר – אך אין פה את תרבות הקניות הקניונים והבתי קפה של המרכז אז חוסכים
    המשכורות פה נמוכות יותר אך מצד שני יש הטבות מס
    בסה"כ נראה לי שמבחינת כסף יהיה לכם את אותו סכום כסף בסוף כל חודש
    רק אולי עם דירה שלכם ולא בשכירות
    אבל חיים אחרים מבחינת איכותם – שקטים יותר נינוחים יותר בלי כל ההמולה המתח הלחץ שבמרכז
    לא לכולם זה מתאים וזה בסדר
    אני לדוגמא לא יכולה לחשוב לגדל את הילדים שלי בין כל המלט והבטון, בין האספלט למכוניות ולזיהום אויר.

    • אמיר  On 19 במאי 2015 at 5:37

      לגמרי מסכים איתך

      בצפון תרוויח פחות ותעבוד פחות שעות ותהנה מאויר נקי יותר, ברוב המקומות ובאורח חיים רגוע ולכן בריא יותר. תסתכל על מאמרים שמשווים תחלואה יחסית למקום מגורים.

      אני נמצא במקום שרוצה לעבור לצפון עם משפחתי ולא מצליח למצוא את המקום שלנו.

      המון דברים הם לא כלכליים כמו להביא ילדים. אבל עושים את זה בגלל ערך מוסף. לחיות בצפון זה אולי לא כלכלי, אבל יש שם ערך מוסף.

      אגב, לגדל שלושה ילדים באיזור פרדס חנה 21,000 בחודש.

  • lorestene  On 14 בספטמבר 2012 at 22:45

    מדוע הנך מופתע מכך שהנכם מתבקשים "לתרום" לקרן לעזרה הדדית, (זו פעולה וולונטרית או הכרחית?) קרן שלא תסייע לכם אם תזדקקו לכך? האינכם עצמאיים? האם אינכם "תורמים" אחוז נכבד מהכנסותיכם לקרן לעזרה ממשלתית המכונה "הביטוח הלאומי", קרן אשר תסרב לסייע לכם ביום גשום של מחלה חס ושלום או אבטלה, רחמנא ליצלן?

    • tsoof  On 14 בספטמבר 2012 at 23:58

      ואחר כך אומרים שאני ציני..

  • גילה  On 15 בספטמבר 2012 at 6:52

    תגיד, ככה סתם בשביל העניין, חשבת על חיפה כאופציה? נדלן איכותי ובסדרי הגודל שציינת, עיר גדולה, ים, נגישות ויש עוד כל מיני לא אשווק אותה כרגע אבל סתם ככה בשביל הידע. מדוע חפה לא מוזכרת כאופציה אפילו לשניה?

  • עמית  On 15 בספטמבר 2012 at 11:18

    חזק ביותר. אתה כותב נהדר ואמיתי, תענוג לקרוא.
    בואו לבדוק במטולה. אחלה מקום, מושבה, השטח רשום על שמכם בטאבו, לא זול אבל בטח לא יקר, בקיץ לא צריך מזגן למעט אולי שבוע של חמסינים…. לא יותר.

  • שמואל  On 15 בספטמבר 2012 at 11:21

    אני נשוי, חי בעוטף עזה. ותיק כאן. יזם, איש אינטרנט, שותף עם אשתי. 3 בנות ולא אחרונות…
    לא אפרט, רק אומר שהמאמר מצויין, מעביר מסר מעולה. אפילו מדוייק ברמה גבוהה. השימוש בדוגמאות הדמוגרפיות מעביר מסר מטפורי ולא נועד לפגוע בכל נחותי הרגש.

    הכל נכון, הכל עצוב, הכל טרגי' גוג ומגוגי.

    ועם זאת החיים יפים. ממש יפים. ויש תקווה.
    http://shanatova.internetic.co.il/

    ו… אגב צוף, אם אתה עדיין מחפש, אז יש לי כמה אופציות של אמצע הדרך עבורך… אפילו מחשבות משותפות…
    בכל אופן, אתה חי על זמן שאול בת"א…
    שנה טובה.

  • Israel Brener  On 15 בספטמבר 2012 at 11:46

    השורה התחתונה היא הקובעת…והוא צודק. לכל המתחסדים והמצקצקים – לכו לנסות ליישם ותחזרו מובסים ומושפלים\ וכמובן ששותקים

  • גילה  On 15 בספטמבר 2012 at 14:35

    מה שמעצבן אותי זה שבמיוחד הממשלה שקוראת לעצמה ליכוד, המחנה הלאומי וכאלו, מרוקנת מכל תוכן את אזורי הפריפריה שהם דקה דרומית לבנימינה ודקה דרומית לרחובות. היא משקיעה בשטחי יהודה ושומרון וסומכת על הצפון והדרום שיסתדרו מעצמם. בפועל אנו רואים ששטח הארץ מצטמצם בין גדרה לחדרה, השטחים מפונקים ושמורים מכל רע וכל היתר הולך וקורס בשם המחנה הלאומי שמעודד יוזמה חופשית של מינוף הון במרכז הארץ.

  • ofer  On 15 בספטמבר 2012 at 18:01

    מעצבן אותי כל הזמן הכנסת פוליטיקה לעניין.בתור אחד שחי בדרום בב"ש אני חושב שזאת בעיה של סוג אנשים שמוכנים לסבול כל דבר"כל סטירה בשבילם זאת נשיקה"
    אני אפרט ישנו רק בית חולים אחד לכל הדרום.ארנונה בן הגבוהות בארץ .שכר נמוך ואני לא מדבר על אנשים ללא השכלה ,מהנדס מחשבים ירוויח פה חצי ממה שירוויח במרכז.אוווו דוחות דוחות פה בב"ש כמות דוחות שלא תבייש שם עריה בארץ , לדוגמה חניות אפילו בלילות בשכונות ,מוניות לא יכולות להוריד או להעמיס בתחנת מרכזית או רכבת,מחפשים אנשים שמטילים את מימיהם בהרים ולא בשכונות, לשים 5 פקחים סמויים בפאביים לעשות כסף ולא 1 או 2 להרתעה .חינוך למרות שאומרים שקיבל פרס החינוך הוא לא מוכן לפתוח מגמות לילדים שלא יכולים להוציא בגרות.גראדים או כן גראדים בתי ספר יסודיים לא ממוגנים לי יש שני בנות אחת בא" ואחת ב ו במקרה שגראד נופל באמצא יום לימודים א-ד נכנסים למקלט ה-ו נשארים בחוץ.תגובת הערייה לא לתת תקדים למשרד הביטחון לשים מיגונית זמנית .לא יודע אני עדיין חושב שאם לגור באיזה מקום בארץ אני מעדיף לעבור לפריפריה של המרכז.

  • אלי דאבוש  On 16 בספטמבר 2012 at 11:28

    שלום לך. אתה צודק וטועה בכתבה אחת. אנו עברנו מהמרכז לנגב המערבי לפני כ-7 שנים, מה אגיד לך?? הפרנסה – קשה, חיי חברה – מוגבלים, הוצאות שוטפות – יקר יותר מהמרכז, הוצאות חינוך – יותר יקר, הוצאות רכב – מטורף!!!, הטבות מס – יש אבל לא ממש מועיל למי שלא מרוויח מספיק גם כך. נוער – בעיה רצינית של מקומות בילוי ותעסוקה.
    נכון שבסך הכל זול לקנות אבל כל השאר בעייתי ביותר, המדינה כאילו מעודדת לעבור לפריפריה
    בזה שמחירי הקרקע זולים עד בחינם ובהטבות מס, אך זה ממש לא מספיק, אין מספיק מקורות פרנסה, הוצאות הרכב מטורפות עד לא הגיוניות בעליל, למכולת – 30קמ', לחוג – 20קמ' לעיר הקרובה, לקניות או בילוי – 150קמ' כלומר מגיעים לממוצע 3000 קמ' לחודש לרכב ובדרך כלל
    חייבים 2-3 מכוניות ולא הממוצע לא מתחלק בין המכוניות הוא רק גודל.
    בכל אופן – לא הכל שלילי.
    יש איכות חיים אחרת – שאין בעיר – כייף גדול לחיות באזור שקט עם מרחבים, ללא בעיות של פקקים וחניה, עם חינוך מצויין, יקר אבל מצויין, בטחון אישי גבוה,
    חברה מצומצמת אך איכותית – בדרך כלל.
    והכי חשוב משהו שאולי יהיה קשה לך להבין – יש איזו שלווה לגור במקום כזה, רמות הלחץ יורדות פלאים, קשה להסביר, צריך לחיות את זה כדי להבין.

    אם היתרונות שמניתי מעניינים אותך – שווה לך לעבור לפריפריה – כלכלית, אין שום הצדקה לעבור,
    האבסורד הוא – בפריפריה הרבה יותר יקר לחיות מאשר במרכז, וזאת עובדה…………..

    • ofer  On 16 בספטמבר 2012 at 17:32

      עצה: דווקא לא כלכך יקר בדרום אפשר לגור בישובים הקרובים ללהבים ,חינוך בשמיים איכות חיים ומרחבים מעל ומעבר ,רכבת בלהבים כל חצי שעה ואתה בתל אביב תוך 35 דקות לגבי שכירות תציץ ביד 2 ותראה שוילות מפוארות בסביבות ה- 4000 ש"ח בחודש

      • העלמה עפרונית  On 23 בספטמבר 2012 at 0:50

        למען הדיוק – רכבת מלהבים לתל אביב יוצאת אחת לשעה ולא בכל חצי שעה, וזמן הנסיעה – בהנחה שאין עיכובים או איחורים, הוא 50 דקות ומעלה (תלוי לאיזו תחנה בתל אביב צריך להגיע). כמובן שאלא אם אתה במקרה עובד בעזריאלי או בסביבת אחת התחנות, צריך להוסיף לזה גם את זמן הנסיעה מתחנת הרכבת למקום העבודה.
        ואף מילה על כך שמדובר בתחבורה שפועלת חמישה וחצי ימים בשבוע.

    • Oren Zur-Shavit  On 22 בספטמבר 2012 at 10:04

      צריך לברור בתבונה את המקומות שאליהם מגיעים, יש הרבה פקטורים כמו תחבורה, נגישות לעיר שכנה וקרבה למרכזי עבודה וחינוך שצריכים להסתדר וזה ממש לא עובד בכל מקום טוב.
      בתור תושב הנגב לשעבר אני יכול להעיד שיש מקומות שממש שווה לגור בהם כמו להבים או אפילו בדימונה (כן כן) ולקבל שם ב-3500 עד 4500 בית עצום באיכותו לעומת המרכז עם גישה לכל מה שצריך ביום יום. לא כל חור הוא מקום שצריך להתיישב בו…

  • Yoav Segal  On 19 בספטמבר 2012 at 9:57

    הפוסט שלך צפריר מבורך ומשקף את רחשי הלב שלך, של זאתי ושלנו.
    כולנו מעמד בינוני, חלק באמצע, חלק למעלה וחלק בסוף. אין לנו גלגלי הצלה! עידן האינטרנט מאפשר לבעלי המקצועות החופשיים הטכנולוגיים לעדור את שדות הפיקסלים ולגרוף את החודשית מבלי לצאת מהבית. האם זו המשמעות של חסכון כלכלי? ייתכן, אך פיספת את הסביבה החדשה שלך שפתוחה מבעד לחלון במשרד.
    מעבר לפרפיריה עושה שקט בראש, שקט שלעולם לא נרגיש במדינת תל אביב שקמה מוקדם בבוקר כי הפועל ממול הפעיל את הדיסק כי יש לו עוד שלוש קומות לבנות לנו על הראש.
    אתם באמת חושבים שהעיר הזאת מייצרת לנו איכות חיים או נכות חיים?

    • tsoof  On 19 בספטמבר 2012 at 10:08

      יואב,

      הייתי שמח לעבור לפריפריה. לפחות לנסות לאיזה שנתיים-שלוש. לבדוק את המים. בטוח שזה טוב לילדים, ויכול להיות מאוד שזה טוב לי ולאשתי. הבעיה היחידה היא שזה הימור כלכלי שעלול להוריד לי מכה כבדה מדי.

      תודה על התגובה המפרגנת. ותודה שקראת.

      שנה טובה.

  • sorter  On 19 בספטמבר 2012 at 16:46

    טוב, קראתי ואני מודע שעד שלב די מאוחר הייתי בטוח שזה פוסט ציני ומשעשע ולא שבאמת יש כוונה. שבאתי להשאיר תגובה נדהמתי מהכמות של אלו שעשו זאת לפני ואת זה, אני מודה כבר לא קראתי.
    גם אני גר בפריפרייה. ולא בקצה של הקצה של האצבע אלה סתם בצפון. ונראה לי שהלכת לאקסטרים. בכל הקיבוצים שמסביבי יש הרחבות שאינן דורשות ממך לקום בחמש לגיוס באבוקדו.
    בכל הישובים הקהילתיים במשגב יש תנופת בנייה מדהימה. אז כן, אני ממש מאמין שאפשר למצוא משהו גם במחיר סביר וגם בטאבו וגם בפריפריה וגם עם מרפסת וגינה וגם שאל תעיזו לעשות את זה!
    לפני שמתחייבים למעבר כזה גם אם נראה לך שזה יעשה לכם טוב – תבדקו.
    השוני בין מה שאתה רגיל לו לבין מה שתמצא פה הוא אדיר, וכמעט כמו עם הילד הראשון אי אפשר להתכונן לקראתו עד שלא חוטפים אותו בפרצוף.
    העבודה קיימת אבל לא פשוט לאתר אותה וצריך להתרגל לנסיעות ארוכות.
    אין הרבה לאן לצאת ומסעדה טובה לפעמים היא מוצר ממש נדיר.
    אין פה פיצה ובטח שלא במשלוח. לא אוטובוס ולא מונית ובטח שלא שירות
    יש וועדת תרבות וועדת נוער וכולם מעורבים ולכולם אכפת מה אתה עושה או לא עושה
    ולמה דשא, ולמה כלב, ולמה לא הזמנת אותי לחנוכת בית?

    כשתהיו רציניים ובאמת תחשבו על מעבר כזה אל תרוצו לקנות דירה ולא למכור את שלכם.
    תשכרו משהו תגורו תרגישו תמדדו איך זה מרגיש על הגוף ורק אז תחליטו.

    פגשתי פה כ"כ הרבה שרדפו אחרי הפנטזיה לצפון ואחרי ארבעה חודשים כבר התחילו לחפור מנהרה לברוח חזרה לת"א.

  • Oren Zur-Shavit  On 22 בספטמבר 2012 at 10:00

    בתור מישהו שעשה את הצעד ועבר לצפון (רגבה) אני יכול להעיד שזה אכן צעד שמצריך חישובים מפה עד להונלולו, אבל בשורה התחתונה יש גם מושבים (שיתופיים או לא) שנותנים אווירה קיבוצית וכיפית לא פחות, והילדים פה פורחים במערכת חינוך שהיא לא פחות ממעולה.
    יש פה עבודות – לא בכל תחום. אני עובד בת״א מאחר ועולם הפרסום (אפשר לסקול אותי עכשיו) נמצא ברובו הגדול באזור ת״א. הרכבת נותנת פתרון מצויין ורוב הבעיות שהיא מזוהה איתם כבר לא באמת קיימות.
    לגבי החברות והמיסים שנדרשים לשלם לקיבוצים ולמנהל – זה ממש משתנה מיישוב ליישוב, אני לא מכיר יותר מדי מקומות שזה כן דומה בהם. אפשר למצוא דברים הגיוניים.
    ואם כבר בפריפריה עסקינן, כל אזור הגליל המערבי טומן בחובו פוטנציאל אדיר, לא ראיתי שבדקת שם – פה המצב שונה, כיף פה 🙂

  • גילה  On 23 בספטמבר 2012 at 6:23

    אני באמת סקרנית להבין ואודה לך ולמגיבים כאן שיתייחסו לשאלה שהעליתי בדבר אפשרותה של חיפה להיות חלופה למרכז: עיר עם המון טבע זמין שמאפשר חיים יחסית כפריים בלב העיר, נוף מהרהיב שנשקף גם אל השיכונים הכי פחות נחשבים, תחבורה זמינה מאוד ותכופה לתל אביב, מרכזי תעסוקה משל עצמה כולל תעשיית הייטק איכותית, נדל"ן יחסית זול אם לא מתעקשים על בית מידות בשכונת יוקרה או וילה ברחובות היקרים, יש קהילת יוצרים מגוונת ועוד. אני לא מקדמת מכירות של חיפה אלא חיפאית המסתקרנת לדעת מדוע מדלגים על חיפה כאופציה והולכים ישר לאנטיתיזה של העיר-אל הגליל או הנגב.

    • tsoof  On 23 בספטמבר 2012 at 8:59

      אם כבר לצאת מהעיר, אז מה הרווחתי בחיפה? היא עיר פר אקסלנס.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 18 במאי 2013 at 20:50

    כל מה שכתבת בנוגע למציאות בקיבוצים/מושבים באצבע הגליל הם אמת לאמיתה. אני נולדתי בקיבוץ בגליל ואין למשפחתי הצעירה עכשיו איפה להשכיר דירה – כלומר איפה לגור.. כי הותיקים משכירים דירות בקיבוץ רק אם תבטיח להם שתקנה בית בהרחבה.. קשה פה! אבל כאן נולדנו בעלי ואני וכאן נולדה ילדתי , עכשיו אנחנו שוב מחפשים דירה כי מהקיבוץ הנוכחי קיבלנו פינוי ( אנחנו ועוד 10 משפחות) שלא בונות בהרחבה .. ואני באמת חושבת .. אוסטרליה או ניוזילנד??

  • נ.נ  On 16 ביוני 2014 at 16:29

    שלום צפריר,
    האם ניתן לקבל את המייל שלך?

Trackbacks

  • By וד"ל גדול גדל בגן | Roee-geist on 13 במאי 2013 at 22:42

    […] שלהם וגם יחזקו את הפריפריה באוכלוסיה איכותית (כמובן, זה לא לגמרי נכון). אפשר היה לצפות מהמדינה שלפחות תנסה לדאוג לכך שיהיה […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: