מנחם

פעם התקשרו אליו ממדור נפגעים, ותהו בזהירות אם יוכל להטות שכם ולכתוב מכתב לצעירה שאיבדה את בעלה בהיתקלות. הוא עשה את הדרך לשלישות הראשית ברמת גן, ושם למד את פרשת חייו ומותו של איל בטלהיים. הצרור שירה המקלען של הקצין הצעיר פגע בגבו. כדורי המחבלים ניקבו את כנף המנוע, שרקו מסביב ותחחו את אדמת הגבול. מחלקת הצנחנים השיבה אש גדולה ונוראה, ואליה הצטרפו פגזי הטנקים ומקלעיהם ואפילו וולקנים משני מסוקים שטרטרו ממעל. המחבלים טפטפו את אִשם והחיילים שפכו חמתם – ואיש לא פגע בדבר מלבד קירות וכלי רכב. איש מלבד המקלען האומלל, שתפר את מפקדו מכתף אל מותן.

לאלמנה כתב על גבורת בעלה. איך הופתע באש האויב אך לא טעה ולא התבלבל. איך פיקד על הגזרה, סרן צעיר מכוון כלי מלחמה גדולים, ופרש את חייליו בתבונה, מגן עליהם מהאש ומנווט את חמתם אל המרצחים. איך חשף את מזימתם וסיכל אותה בתבונה רבה מכפי שנותיו. הוא סיפר לה כמה אהבו הכל את בעלה, חייליו ופקודיו, בגדוד ובמרחב, איזה עתיד גדול חזו לו הכל, ציטט ממגש הכסף והגיש במסגרת שחורה. "אני מת על זה," אמר לו קצין הנפגעים. "אתה ספק מורשה של משרד הביטחון?"

"מה זה ספק מורשה?"

קצין הנפגעים דאג לניירת, ועתה עבד עבור צה"ל בשישים אחוז משרה, מנחם יתומים והורים ואלמנות בכתב. שעותיו היפות ביותר היו המלחמות. אז היה מזמן אליו את קורות גיבורי ישראל משכבר. מה-101 לקח ומקהלני נטל, מגבריאל תירוש ומזהרה ושמוליק. ממעשים שהיו ומאגדות הלוחמים. היה מצטט שורה מדודו וממסביב למדורה, מאליפלט וממה אברך. במיוחד עבור משפחות הדתיים והמתנחלים החזיק קובץ משירי טשרניחובסקי (מאצ"ג לא העז לקחת) ותנ"ך קטן, מביא מיהושע ומשמשון, מגדעון ומדבורה, מדוד ומשאול. ואפילו אברהמה הרחיק, לפאתי מלחמות בראשית. את כולם גייס לנחם את עדת ישראל, שהרי כמה אפשר להסתמך על בניין ציון כשמתינו מוטלים לפנינו? (לבני המיעוטים גויס מנחם משלהם. עשרים אחוזי משרה.)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שמעון בר  On 25 בנובמבר 2012 at 17:26

    גדול. חכם.קצר.נוגע. והפואנטה…שוב אפליה של בני המיעוטים או שמא פחות נפגעים, פחות ציטוטים מעומר כיאם…פחות אחוזי משרה?
    תודה.

  • טלמור  On 25 בנובמבר 2012 at 17:36

    חזק.

    לבני המיעוטין הביאו כותב בחרוזים….?

  • שלמה מורד  On 25 בנובמבר 2012 at 17:44

    האלמנה והילדים היו צרכים את הגיבור בבית . כל השבחים הפאר וההדר אינם מוסיפים . מלבד הצער והכאב. כאב גם של בני מעוטים, שעל פי דרכם ומסורתם חשים וחווים כאב ואין להפריד

  • shaultweig  On 25 בנובמבר 2012 at 19:02

    פרופ ליבוביץ'

    „גבורה מלחמתית אינה מוערצת בהשקפה היהודית המעריצה רק את עושי דבר ד' ומקיימי מצוותיו. המעריץ גבורה מלחמתית לשמה – פוגע במהות דתנו ואף אם נגדירו לא מבחינה דתית – הריהו פאשיסט“.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 25 בנובמבר 2012 at 22:23

    נפלא.

  • Dubit Ater  On 27 בנובמבר 2012 at 8:46

    מצמרר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: