כל אחד רוצה חלל

כל אחד רוצה חלל. כל אחד רוצה קבר משלו, סיפור משלו. יפה בלורית ותואר משלו.

כל אחד רוצה מישהו להתגעגע אליו, לבכות אותו, להשתטח על קברו, לשתול פרחים רעננים על מצבתו. "כמה יפה הפריחה על קברו כשבא האביב."

כל אחד רוצה סיפור לספר ושם לקרוא ביום הזיכרון. כל אחד רוצה פנים לייחל אליהם, דמעה שתזלוג לו על לחיו כשצופרת הצפירה ודומם האדם.

כל אחד רוצה להיות קצת יתום, קצת אח שכול, קצת אלמנה. אלמנה ליום אחד לפחות, עם יהודה או איתן או לפחות שלומי לבכות להם, שיהיו חזקים למעלה.

ואין, אין נורא מהחלל שבנפשם,

של אלה שאיש לא מת להם.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ido2267  On 15 באפריל 2013 at 8:48

    אני מקווה שאתה יכול לשמוע את מחיאות הכפיים שלי מכאן.

  • Rami Elhanan  On 15 באפריל 2013 at 8:49

    גם שלי

  • יעל שכנאי  On 15 באפריל 2013 at 9:04

    והעדר מוחה לך כפיים על הפוסט הזה. ואני לא אוהבת את הציניות השחורה שבדבריך. אני יודעת שאתה יתום צה"ל. קראתי את הפוסט המופלא שלך מלפני שנתיים או שלוש שבכל יום זיכרון רץ ברשת והאמת היא שהערצתי אותך על מה שכתבת שם. וגם אני באה ממשפחה שכולה. ועדיין, המילים הסרקסטיות שלך כאן, בפוסט הקצרצר הזה והציני להחריד, עושות לי רע. רע זה אנדרסטייטמנט.

    • ido2267  On 15 באפריל 2013 at 9:06

      איזה כיף ! אני שוב אחד מהעדר.

    • tsoof  On 15 באפריל 2013 at 9:07

      זה הבלוג שלי. אני כותב כאן את מה שאני מרגיש כמו שאני מרגיש אותו. אני לא יכול להיות מישהו אחר. צר לי שזה עושה לך רע.

      • יעל שכנאי  On 15 באפריל 2013 at 10:04

        יופי לך שזה הבלוג שלך. גם לי יש את שלי… אבל אתה כותב גם כדי שיגיבו לך. לא רק אבל גם, או לפחות לוקח בחשבון שיגיבו לך, נכון? אז הגבתי. בזה זה מסתכם.
        אני מקבלת את תחושת הצער שלך שזה עושה לי רע ואני בטוחה שאתה כותב כאן את מה שאתה מרגיש.
        אני, לעומת זאת, מגיבה את מה שאני מרגישה.
        כל אחד והשכול שלו, זה ברור.
        אני מכבדת את השכול שלך, אני רק כותבת בתגובה אליך, את מה שאני מרגישה בקשר לדברים שלך.

      • ido2267  On 15 באפריל 2013 at 10:23

        אני לא בן למשפחה שכולה (דוד של אשתי הוא חלל מפורסם, אם זה נחשב). אני כן נכנסתי להיסטוריה של מדינת ישראל בגיל 4 חודשים. בספר "הקרב על ירושלים" אפשר לקרוא כיצד אימא שלי שמרה עלי בבית שהיה בלב הקרבות (לא ממש "בלב" אבל עד היום יש סימני קליעים על הקיר החיצוני) שם נלכדנו שעות ארוכות. במלחמת יום כיפור שוב נקלעתי להפגזה בקיבוץ מחניים שבגליל. אני זוכר את הריצה למקלטים כשחדר האוכל מעלה עשן כבד במרחק ואת האימה בעי י המבוגרים וגדלתי על סיפורי הקרבות והערצתי את החיילים שהצילו אותי פעמיים . ושנאתי מכל החב את הערבים המנוולים שבגללם יש אימהות דכולות שבוכות ותמונות של צעירים יפים במדים שמתו כדי לשמור עלי.
        ואז פרצה מלחמת שלום הגליל.
        לט שהייתה לי התנגדות להכניס קצת.לערבים בלבנון אבל לא הבנתי למה ירי בשגריר בלונדון הוא עילה למלחמה בפרט שפעם התפוצץ.מטען ליד בית הספר שלי , שני אנשים נהרגו אז ולא יצאנו למלחמה, אז למה עכשיו כן? ישראל גם הודיעה שלא תילחם בסורים אם אלו לא יפתחו באש אבל מורה שחזר ממילואים סיפר איך הפלוגה שלו קיבלה הוראה "לעצבן את הסורים" והם פתחו במטווח על שלד של טנק כדי שהסורים יבהלו ויירו עליהם ואז מטוסי חיל האוויר יתקיפו חזרה. נו, את זה אני כבר מכיר טוב, גם הבריון מכיתה י"ב מסצובב בהפסקה ונתקל בילדים קטנים וכשמישהו מקלל הוא מכניס לו מכות, מה חדש? רגע, יכול להיות שאנחנו בעצם אוהבים את הקטע?
        כפי שכתב צוף יש משהו "מרומם" בכל השכול הזה, כולם נהיים רציניים פתאום ומלאי חשיבות והחיים השגרתיים של כולנו נעצרים לרגע וההוא שפעם לא הסתכלת לכיוון שלו הפך לגיבור והמשפחה שלו למשפחתו של הגיבור ואף אחד לא שואל אם זה באמת.היה נחוץ כל האבל הזה (אני התחלתי לשאול וגיליתי שאני שמאלני מסריח שאין לו כבוד למתים ) ולמה לעזאזל יצאנו למלחמה הזאת אם אנחנו כל כך שונאים מלחמות? עד שסוף סוף.יש שלום עם מצרים ועידן המלחמות אמור להסתיים אנחנו בכוח.עושים לנו עוד אחת?
        אז מכיוון שאני לא בן ל.דפחה שכולה לא הייתי כותב כזה פוסט בעצמי אבל אני שמח שמישהו אחר כתב.

  • יחיאל  On 15 באפריל 2013 at 9:11

    ליבי איתך ועם כל המשפחות השכולות.
    העצב שלי על המחיר שאנחנו נאלצים לשלם כדי להתקיים מהול בקצת שמחה שאין לי חלל אישי.

  • איתמר  On 15 באפריל 2013 at 11:14

    לי יש אחד שאני לא זקוק לו.
    אפשר להחליף עם מישהו שלא קיבל?

    • tsoof  On 15 באפריל 2013 at 11:22

      אתה יכול להתחלף רק אתי.

      • איתמר  On 15 באפריל 2013 at 11:30

        אבא שלי תמורת אבא שלך או אח שלי תמורת אח שלך?

      • tsoof  On 15 באפריל 2013 at 11:37

        אוקיי, לא מחליף. אתה תישאר בלי אח ואני אשאר בלי אבא.

  • איתמר  On 15 באפריל 2013 at 11:48

    ואם אני מוסיף לך 50 גוגואים וריבת תות של סבתא מרים?

    • tsoof  On 15 באפריל 2013 at 12:11

      לא יכול להחליף את אבא שלי. בעיה. אבל אני אקח את הריבה.

  • שלמה מורד  On 15 באפריל 2013 at 17:17

    לפעמים אני חרד ונחרד , ממה שכל אחד רוצה להיות . נראה לכה שכול אחד רוצה ? אז מה הוא רוצה להיות

    • tsoof  On 15 באפריל 2013 at 17:33

      האמת היא שלטעון שאני יודע מה כל אחד רוצה זה טיפונת יומרני. אבל אל תספר.

  • איציק הימן  On 15 באפריל 2013 at 20:25

    אבל זה באמת ככה. היום, כמדי שנה, ישבו כל האנשים ש"איש לא מת להם" (לכל אחד מת מישהו, או ימות אי פעם, הרי לא לזה הכונה) ותהו מה הם אמורים להרגיש עכשיו, ומה הם אמורים לעשות היום חוץ מלהראות עצובים ולחשוב מחשבות קודרות.
    לי יש תשובה משלי (זה לא נכון שלא מת לי אף אחד, רק לא אנשים קרובים, זה לא באמת משנה), אני משתדל להקדיש את היום הזה לדפדוף בסיפורי הנופלים. ברור לי היטב שהסיפורים נכתבו לצרכים "ממלכתיים", אני מתעקש ועושה ככל שביכולתי לחפש כל רמז לסיפור האמיתי שהוסתר היטב בין השורות. חשוב לי לנסות להפוך את הממלכתי היבש – והדי מזויף – לאישי.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 18 באפריל 2013 at 12:13

    Wtf?!?!

  • לוטי  On 18 באפריל 2013 at 20:57

    זה זמן מה (יש לציין, יותר משנה) שאני קוראת את הבלוג שלך. הקריאה היא אומנם לא עקבית, אך כל פעם כשאני קוראת אני נתפסת ולא חודלת עד כעבור שעות. אומנם אני צעירה, נערה בת 16 אפילו לא, ולא חוויתי אובדן שכזה, או חלק רב מן רשמיך שיצפו לי רק בעתיד, אך הפוסט הזה תפס אותי חזק והשאיר אותי בתהיות רבות. אולי כי אני עצמי, בתוכי תוכי, מבינה קצת על מה אתה מדבר. העברתי אותו אל מחנכת כיתתי, ואנו נעביר אותו הלאה אל שאר תלמידי הכיתה.
    רציתי לומר תודה לך, ואם יורשה לי לאחל לך דבר "ממרומי גילי המופלג" הוא שאל תפסיק לכתוב, אל תפסיק להעביר ביקורת ולערער את ועל מה שלעתים נראה לנו כל כך ברור ומובן מאליו, התרגלנו שזה מה שזה מבלי לחשוב מעבר- וככה מחנכים גם את הדור הצעיר, הדור שאני גדלה בו כרגע.

    • tsoof  On 19 באפריל 2013 at 19:01

      בשביל תגובות כאלה שווה לכתוב בלוג. תודה רבה. ובהצלחה רבה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: