הנה הכסף

משבר כלכלי? צוק פיסקלי? תהום פיננסי?

אתם צוחקים עלי, נכון? תנו לי לסגור לכם כמה פינות, לעשות לכם טיפה סדר בעניינים, למצוא לכם כמה גרושים או איזה ח"י שקלים או כמה מיליארדי פאפלים.

יאללה, בואו נלך לחפש את הכסף.

בבורסה של תל אביב נסחרות 533 חברות. מה הופך חברה לחברה נסחרת? היא מנפיקה מניות או חוב לציבור. כלומר, חברה שנסחרת בבורסה (שקוראים לה גם "חברה ציבורית") שייכת בחלקה לציבור. יש? הלאה.

הכלכלנית הראשית של רשות ניירות ערך – שזה הגוף שמפקח ומסדיר את הפעילות בשוק ההון, ובאופן כללי אומר לחברות הציבוריות ולגופים ולאנשים שמנהלים כסף מה מותר ומה אסור – בדקה לפני שנתיים את שכר הבכירים בחברות הציבוריות. מה זה בכיר? הנה, אני אסביר: חברה ציבורית מדווחת מדי שנה על חמשת מקבלי השכר הגבוה ביותר שלה. לטיפוסים האלה קוראים "בכירים". כמובן, אפשר לקרוא להם גם "עלוקות", "טפילים", "בוזזים", "שודדים", אבל בואו לא נלכלך ונמשיך טיפה.

לפני שממשיכים, הבהרה: שום מחקר לא מוצא קשר בין שכר הבכירים לביצועי החברות. כלומר, מדובר באנשים שיודעים לקחת מזומן, אבל לא יודעים להביא תוצאות. ועכשיו, עוד קצת מספרים:

אז על פי הבדיקה של רשות ני"ע, שכר בכיר ממוצע היה 3.5 מיליון שקל ב-2011. 533 חברות, חמישה בכירים לחברים, סה"כ 2,665 בכירים. לפי 3.5 מיליון שקל לבכיר, התענוג הזה יעלה לנו 9.327 מיליארד שקל בשנה. תכפילו בעשור, ומצאתם יותר מ-93 מיליארד שקל ששילמנו בזמן האחרון לבכירים שלנו.

למה אני אומר אנחנו? זוכרים מה כתוב בהתחלה? חברות ציבוריות שייכות בחלקן לציבור? הן לוקחות ממנו כסף ונותנות לו מניות. חושבים שאין לכם מניות ואגרות חוב של החברות האלה? תבדקו את קרן הפנסיה ואת קופת הגמל שלכם. מבטיח לכם: זה הנדיבות שלי ושלכם ששילמה את האו-טו-טו 100 מיליארד שקל בעשור האחרון.

אז הנה הכסף.

רוצים דוגמאות? הנה דוגמאות. נגיד, תחשבו רגע על שי טלמון. בן אדם שנתן את שנותיו היפות ביותר למדינה. נער אוצר (חשב כללי) ומנכ"ל כלל ביטוח עד לא מזמן. כלל ביטוח זה גוף שגם מנהל את החסכונות הפנסיוניים שלנו, וגם מבטח אותנו נגד אסונות. עם זאת, נגד האסון ששמו שי טלמון לא בוטחנו, והוא עלה לנו 25 מיליון שקל בחמש שנים.

ובכלל, כלל ביטוח היא חלק מקבוצה שמכונה איי.די.בי. למי שלא יודע, איי.די.בי היה תאגיד של משפחת ברונים שודדים אחת (רקנאטי) בטרם רכש אותה טייקון צעיר אחר בשם נוחי דנקנר לפני כתשע שנים. בקבוצה הזו, למשל, יש משהו כמו 200 בכירים בקרוב לחמישים חברות. 200 בכירים, תשע שנים, שלושה וחצי מיליון שקל לבכיר, יותר משישה מיליארד שקל. מבינים איפה הכסף שנוחי חייב לבנקים ולנו?

וזה לא הכל. יש עוד המונים כאלה. עקיבא מוזס הרוויח בכי"ל 130 מיליון שקל בשכר ועוד 120 מיליון שקל בדיבידנדים. רבע מיליארד שקל לאדם בודד, ב-13 שנה של שכרון חושים. ניר גלעד, גם הוא נער אוצר לשעבר, כבר עשה יותר ממאה מיליון שקל בכי"ל בשבע השנים האחרונות. מגניב לו: מנהל נכסי לאום (ים המלח, זוכרים?) ואת הקופה לוקח הביתה. כך יאה וכך נאה.

אלי יונס, עוד נער אוצר, ניהל את מזרחי-טפחות בתשע השנים האחרונות, אחרי כהונה של שנה בבנק הפועלים. בגלובס כותבים שהאיש עשה רבע מיליארד שקל ברוטו במשרותיו הבנקאיות. אומרים שהוא מנהל מצוין, אלי יונס. מצוין מצוין, אבל רבע מיליארד שקל? ברצינות?

מבינים איפה הכסף?

שוק ההון אמור להיות מכשיר לניוד הון מהמקומות שבו הוא זמין (למשל, הציבור) למקומות בו הוא נדרש (למשל, הקמת מפעלים ורכישת ציוד יקר). אבל בעולם שלנו (ולא רק בישראל), הוא הפך למכשיר להעברת כספי הציבור לידיים של אנשים חכמים מאוד ונטולי כל מעצורים או סייגים מוסריים, שעוד עלולים להסביר לכם אחר כך ש"אתם לא מבינים בזה."

אבל כמעט מאה מיליארד שקל בעשר שנים אתם מבינים. אי אפשר להסתיר אותם מאחורי מסך של אי הבנה או חוסר ידע. הכסף נמצא שם. שם ובעוד כמה בורות, כמו רווחי הבנקים ותקציב הביטחון. כולם יודעים איפה הכסף. השאלה היחידה היא מי יהיה מוכן לעשות משהו בנדון.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יחיאל  On 29 באפריל 2013 at 9:55

    באופן כללי אתה צודק. במיוחד כשמדובר בבכירים בחברת מפסידות ובמיוחד יותר בחברות שעושות תספורות. אבל לדעתי נסחפת קצת ושמת את כולם בסל אחד, כולל אנשים שכן עשו את עבודתם כיאות ושלא עשו תספורות.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 29 באפריל 2013 at 10:59

    לעשות ממוצע ולהכפיל ב 10 זה דמוגוגיה . לא בדקתי אבל אני מאמין שלפני 10 שנים המפסר היה יותר נמוך. היית יכול להעביר את הפואנטה המצוינת הזאת גם מבלי לעשות את התרגיל של ממוצע כפול 10 שנים.

    אבל זה ההערה היחידה שיש לי, הנקודה של הפוסט ראויה להארה וטוב עשית שהעלת את הנושא על הכתב .

  • ido2267  On 29 באפריל 2013 at 12:19

    מי יהיה מוכן לעשות משהו בנידון?
    הממ.. הפרזנטור של בנק הפועלים שקיבל הלוואות נדיבות לקמפיין הבחירות שלו מאותם בכירים כמובן.

  • יעקב  On 29 באפריל 2013 at 12:20

    אם בידיך נתונים שמראים מה האחוז מתוך הרווח השנתי ששולם מדי שנה בחברות כגון כי"ל,בל"ל,בנק המזרחי,שופרסל.זה יארא מה נגזל מבעלי המניות ע,ח דיבידנד שהיה מגיע להם.

    • יחיאל  On 29 באפריל 2013 at 12:25

      יעקב – כמובן אם נדע באיזה חברה אתה עובד – נוכל לחשב כמה אתה גזלת מבעלי המניות של החברה שלך.
      יש הבדל בין בכירים שעשו את עבודתם נאמנה וכראוי והחברות שלהם יציבות לבין כאלה שלא.
      להתייחס לכולם כגזלנים זו הכללה שמכתימה אנשים חפים מפשע.

  • דרורה  On 29 באפריל 2013 at 16:17

    ליחיאל, אין שום הבדל. כולם שודדים וחמדנים.
    גם הקופאית עושה את עבודתה נאמנה ואף אחד לא נותן לה בונוס, אופציות או מניות. לו רק היו השודדים, שעשו את עבודתם נאמנה, מתחלקים בכסף עם עובדיהם שבזכותם יש בכלל כסף- דיינו.

  • tsoof  On 29 באפריל 2013 at 17:42

    תודה רבה לכל מי ששיתף. נתקלתי בלא מעט תגובות והערות על הטקסט הזה, ואני רוצה לענות על כמה מהתגובות שחוזרות על עצמן:

    1. לציבור אין עניין בחברות האלה, למעט אלה שהוא השקיע בהן.

    טעות. הציבור (כלומר, אתה ואת שקוראים עכשיו את הפוסט הזה) מושקע בכל החברות הללו באמצעות קרנות הפנסיה, קופות הגמל, קרנות ההשתלמות, ביטוחי החיים, ביטוחי המנהלים שלו, וכל כלי אחר לחיסכון ארוך טווח שאולי שכחתי.

    מה זאת אומרת? הפרשתם שניים וחצי אחוז או חמישה אחוז או שבעה וחצי אחוז לפנסיה? זה הלך לילין לפידות או פסגות או מיטב או אקסלנס או חברה אחרת עם שם כזה? ובכן, החברות האלה לקחו את הכסף שלכם עם כסף של עוד מאות אלפים או מיליונים אחרים, והשקיעו אותו בחברות ציבוריות, ביחד או לחוד.

    2. תפסיק לצעוק ולך לישיבת בעלי מניות.

    טיעון קלאסי שמעביר את האחריות לפרט. לפרט יש מחסור בזמן ובידע, והוא לא יכול להתמודד עם הכוח של בעל שליטה או מנהל בחברה ציבורית. לציבור, מאידך, יש כוח אחר לגמרי. תשאלו את רקפת רוסק-עמינח.

    3. אז מה אתה רוצה, יה דמגוג?

    אני רוצה שתדעו. כמעט כל רנטה שגובה מכם מונופול, כל קופון שגוזרים על הציבור, כל כסף שמוציאים ממנו ב"שיטת מצליח", כל הלוואה שמוחקים לטייקון, מבוססים על פערי מידע. מה זאת אומרת? אנשים וארגונים מתנהלים כמו שהם מתנהלים כי הם יודעים שאתם לא יודעים. ואפילו אם אתם יודעים, יש תמיד איזה פיני רובין שיטען ש"זה מסובך ולציבור אין מושג על מה הוא מדבר".

    זה כמובן קשקוש. הקונץ הראשון של השקשוקה הוא הסתרה. הקונץ השני הוא הטעיה. ההסתרה מונעת מכם את המידע. ההטעיה שולחת אתכם לחפש את השקל ביום חינוך של פלוגת מקפלות מצנחים, במקום להציץ בפנסיות של עשרת אלפים סגני אלופים ואל"מים, ששוות 2-3 מיליון דולר כל אחת.

    אז מה שאני רוצה, זה שתדעו. תדעו ותבינו.

    4. אסור למנוע תגמול הוגן ממי שזה מגיע לו.

    זו התגובה שהכי מעציבה אותי. היא מעציבה אותי במיוחד כשאני שומע אותה מאנשים צעירים ואפילו מנוער, כי היא מזכירה לי שגם אני חשבתי ככה.

    ברור שלכל אדם מגיע להשתכר שכר גבוה אם הוא מביא תוצאות. כמו שכבר כתבתי, יש אינספור מחקרים בארץ ובעולם על שכר בכירים. כולם מראים שאין שום קשר בין שכר מנהלים לבין התוצאות העסקיות שהם מביאים.

    האמת העצובה היא שזה מקרה קלאסי של חתול ושמנת. וחתול הוא חתול הוא חתול. שימו אותו ליד השמנת, והוא ילקק כמה שהוא יכול, עד שמישהו יעצור אותו.

    ולמה התגובה הזו מעציבה אותי? כי היא מלמדת שאנשים עדיין מאמינים בשיטה. הם מאמינים שהם טובים מספיק וגם הם יכולים להגיע לשכר הבכירים הזה, אם הם רק ימלאו אחרי ההוראות באיזה "אבא עשיר, אבא עני", או מדריך אחר של איזה גאי קוואסקי או דיפאק צ'ופרה או סטיב ג'ובס מהתחת שמכר את הפרארי שלו וקנה מניות של גוגל בסיקסטיז, ועכשיו הוא הבעלים של האוקיינוס השקט.

    וזה לא באמת ככה. האמת היא שרק שבריר קטנטן מהציבור מגיע לשכר הזה, והסיכויים שלכם הם אחד לעשרת אלפים או מאה אלף. וזה לפני שהכנסנו לתחשיב את העובדה שרבים מאוד מאוד מהאנשים שהגיעו למשרות האלה, הגיעו אליהן כי הם מכירים מישהו חשוב, או כי הם נולדו לבעל הון או התחתנו עם טייקון. ואנחנו? אנחנו נולדנו לבוזגלו וליעקבי ולטוויטו ולבשן. לא טייקון ולא תעשיין ולא קבלן ולא בטיח. איזה סיכוי יש לנו באמת?

    הקפיטליזם המודרני הוא לוטו. ומה שמקיים את השיטה, זה הנכונות שלנו להמשיך ולשלוח את כרטיס ההגרלה שלנו ולקוות שיום אחד גם אנחנו נזכה. רוב הסיכויים שלא נזכה. ההסתברות נגדנו.

    התגובה שלי לתגובה הזו, היא שנכון, אסור למנוע שכר הוגן. ואסור למנוע צדק והוגנות מהציבור כולו. כשאלפים בודדים מעבירים עשרות מיליארדים מכספי הציבור לכיסם, הם מונעים קיום הוגן מכולנו.

    (ושוב, תודה שקראתם)

  • timefrom  On 30 באפריל 2013 at 0:41

    הזעזוע האמיתי הוא לא הנתונים אפילו אם נניח טעית קצת ונסחפת כמו שכתב מישהו, המזעזע באמת שאנחנו לא יכולים לעשות בעניין בנתיים לפחות שום דבר, חוץ מלקטר, אבל זה צריך להיות הבסיס האמיתי של המחאה הבאה. בהבנה מראש מהנסיון ע"ס המחאה האחרונה שהיכולת לשנות מהותית אינה גדולה.

  • יחיאל  On 30 באפריל 2013 at 9:55

    לדעתי היכולת שלנו להשפיע היא באמצעות לחץ על מי שמשקיע את הכסף שלנו.
    בתי ההשקעות.
    צריך ללחוץ שהם ישקיעו רק בחברות שאינן חזיריות ושילחצו שהמנכ"ל יקבל בצמוד לביצועי החברה לטווח רחוק.

  • nachum  On 30 באפריל 2013 at 10:08

    שייכות בחלקן מהציבור typo and you are right.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: